תפריט עמוד

ג'יפים בספרד: עזרת נשים

ג'יפים בספרד: עזרת נשים

46 נשים יצאו ל"מלכת המדבר", מסע ג'יפים שהתקיים ברכס הפירנאים בספרד. בדרך הן ניפצו את המיתוס המקובל על נשים ונהיגה וגם יצרו חברויות חדשות

"בנות, לצוות שלוש יש פנצ'ר", נשמע הדיווח במכשיר הקשר, ובן רגע נאספו 46 נשים להחליף את הגלגל הסורר. הרי לכם דוגמה קטנה לעזרה ההדדית בין המשתתפות במסע "מלכת המדבר" ברכס הפירנאים שבספרד. תשכחו מהסטיגמות על נשים ונהיגה, תשכחו גם את הדעות הקדומות לגבי נשים שנמצאות יחד, כי המשתתפות במסע יצרו חברויות חדשות המבוססות על פרגון ושיחות נפש, בלי גינוני אגו ובלי צרות עין. 

זיכרונות עמומים מזינוק בעלייה
אחרי הנחיתה בברצלונה קיבלנו מהמדריכה סיגל יושע ומצוות המנהלה הנשי תדרוך על נהיגה ברכב שטח. לכמה בנות זה היה מפגש עם מכרים שלא פגשו מאז ימי הטסט – הקלאץ' והזינוק בעלייה. עד מהרה מצאנו את עצמנו בדרכי עפר ובמשעולים תלולים בדרך אל הפירנאים. מול נוף עוצר נשימה, במקום שבו מרגישים נגיעת בורא עולם, כל משתתפת התחייבה "להשליך" משהו שהיא רוצה לשנות בעצמה ולקבל החלטה חדשה בחייה.
מסע "מלכת המדבר" נולד בשנת 1999 מתוך שאיפה לגשר בין עמים, תרבויות ותפיסות עולם שונות. זהו מסע אתגרי הפתוח אך ורק לנשים, והוא משלב התמודדויות פיזיות ונפשיות. בין השאר התקיימו מסעות כאלה בירדן, אתיופיה, תאילנד ואוגנדה. המסע הבא יהיה בדרום אפריקה.
את הלילה הראשון העברנו בעוד מפגש מחודש: הפעם עם שקי שינה ואוהלים, שזכורים לרבות מאיתנו רק מתקופת הטירונות. נשים מגילים ומרקעים שונים התערבבו, וכל אחת סיפרה על עצמה, ומה הביא אותה עד הלום. אף שהמסע תחרותי, המקצה הנוכחי נראה ידידותי במיוחד. 

פתחנו בחוויה מעוררת אדרנלין: גלישה על אומגה שאורכה 120 מטר וגובהה 200 מטר, הנמתחת מעל צוק מיוער באזור רופיט (Rupit). הרוח הספורטיבית הדביקה את כולן, מהצעירות עד למבוגרות ביותר, ולא נרשמו השתמטויות, למעט כותבת שורות אלה שלבה צנח במעמקי הצוק. "אני?", מלמלתי, "אני חייבת לצלם". נראה שמנת האדרנלין בחוויית האומגה תרמה למצב הרוח בהמשך, והבנות פצחו במחול סוער לצלילי מוזיקה לטינית קצבית. בכלל, המסע כולו לווה במוזיקה ובריקודים בכל הזדמנות.
עצרנו לארוחת צהריים מול הרכס שנגלה לעינינו במלוא תפארתו. מי אמרה טאפס ולא קיבלה? האמת שאף אחת. אמנם אנחנו בספרד, מולדת הטאפס, אבל את הארוחות מארגנות המלכות בעצמן, בעזרתו האדיבה של ארגז התבלינים הפרטי שכל אחת סחבה מהבית. מלבד הכנת האוכל, כל צוות מקבל עליו תורנות יומית: צוות צ'ופר אחראי על הפתעות ופינוקים (יום אחד אצטרובל מהיער, למחרת קרם גוף ריחני), צוות תרבות אחראי על הווי, ויש גם צוות חילוץ, צוות מוביל שיירה וכן הלאה. הצוותים מחליפים תפקידים מדי יום, כך שכל צוות צריך להוכיח את עצמו במגוון מטלות.
בשעת לילה מאוחרת הגענו לרפוחיו, אכסניה למטיילי הרים. הגענו אחרי שכבר כיבו את הגנרטורים, כלומר אין מים חמים למקלחת. אבל בתום יום של נהיגה מאומצת, אף אחת לא ויתרה על מקלחת, גם במים קרים.

"עמק הסוסים", שבעמק ארן. בעבר גידלו פה סוסים למטרות שונות, גם למאכל

לא זורקים סיגריות בשטח
בבוקר הצצנו מחלונות הרפוחיו ולעינינו נגלו הרים מעוטרים במעט שלג בפסגות ושמש זורחת בשמים כחולים. שיחה מלב אל לב, כמה תרגילי יוגה, ולדרך. רכס הפירנאים מוגדר כשמורת טבע גדולה, עם הקפדה רבה על איכות הסביבה, מה שאומר שלא זורקים בשטח בדלי סיגריות, נייר טואלט, מסטיקים או שאריות מזון. יש אלפי דונמים של כרי דשא שאסור לדרוך עליהם, ורק כדי שהשיירה תעבור היה צורך באינספור אישורים מבעלי אדמות באזור.
ככל שהתקדם המסע נרקמה לה פתיחוּת נשית שטמנה בחובה שיחות על הילדים, הבעל, האקס או החבר. הפחד הקדום מהתנגשויות רגשיות בקופסת הפח הממונעת והסגורה התפוגג, והניתוק מהמוכר גיבש אינטימיות נעימה. בנסיעה הארוכה לכיוון עמק הנוגרה שחוצה את ההרים הגבוהים, חלפנו על פני כרי מרעה אינסופיים, שבהם רעו סוסי בר, פרות בצבע חום–דבש והמוני כבשים. עברנו לצד כפרים ציוריים ובתים מבודדים, מפלים, ילדים רכובים על חמורים, והכל נראה כמו מתוך ציור.
ביום הרביעי של המסע חיכה לנו רפטינג במי שלגים בנהר נוגרה פיירסה 
(Noguera Pallaresa), בחלק המערבי של הפירנאים. הצטיידנו בחליפות הצלה ובקסדות, ואחרי סדרת צילומים משעשעת נכנסנו למים. אף על פי שהמים לא היו סוערים כפי שקיוו האמיצות בחבורה, בכל זאת נשמעו שאגות – אבל אלה לא היו צווחות של נשים מפוחדות, אלא שאגות של שמחה צרופה. לאחר ריגושי הרפטינג נרגענו בכנסייה עתיקה בעמק ארן (Valle de Arán), ומשם – למלון דרכים חמים ונעים שבנוי סביבה. סעדנו את לבנו במרק עוף, כבש משובח, לחם טרי ולא מעט יין, שאחריו טיפסנו בקושי למיטות בנות שלוש קומות בתקווה שאף אחת לא תיפול בלילה.

היום החמישי הביא אותנו ל"עמק הסוסים", שקיבל את שמו משום ששימש לגידול סוסים. ביום האפרורי היחיד במסע ובקור עז שאילץ אותנו להתעטף בבגדים חמים, בצעיפים ובכפפות, יצאנו לדרך התלולה. הבונוס עם תום הטיפוס היה אגם מרהיב ועל גדותיו סוסים יפהפיים. במהלך הירידה הארוכה התעטפה כל אחת בשתיקה מכונסת.
ביום האחרון למסע שמה השיירה פעמיה לכיוון ברצלונה. מכשיר הקשר הדומם, שעד אותו היום המה בדיחות, וידויים ומשימות, סימל בעבורנו את סוף המסע. בחגיגת הסיום בברצלונה הכתירו הבנות את צוות ארבע כצוות המנצח, בזכות ההומור והפרגון ששררו בין חברותיו. אבל אם מסתכלים לאחור, הרי כולן מנצחות, ובדיוק מאותן הסיבות. 


הכתבת היתה אורחת של החברה הגיאוגרפית ב"מלכת המדבר"

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

קטלוניה: מסע תרבותי

    האם המאמר הזה עזר לך?

    עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *