תפריט עמוד

בקעת עברונה: טיול חורפי

• עונה מומלצת: חורף.

• התאמת המסלול: לכל המשפחה. 

• קושי המסלול: קשה. 

• אורך המסלול: כחמישה קילומטרים. 

• משך המסלול: ארבע שעות בניחותא. 

• מפה: מפת סימון שבילים "הרי אילת", מס' 20 (מהדורה אחרונה הודפסה בשנת 2004). 

• הגעה מאילת: כדי להגיע אל מלחת עברונה נוסעים צפונה בכביש הערבה. מעט אחרי הקילומטר ה-20 פונים ימינה (מזרחה) בדרך שמסומנת באדום. הדרך חולפת דרך אזור חקלאי, מגיעה אל בריכות אידוי וממשיכה לאורכן צפונה. אפשר להתחיל את המסלול גם מצפון, בדרך לאילת. אז יש לפנות מכביש הערבה שמאלה (מזרחה) מעט אחרי הקילומטר ה-26, על פי סימון שבילים בצבע שחור ושילוט אל באר עברונה. 

• מסלול שעיקרו דילוג רכוב בין נקודות.

מצפון לאילת משתרעות כמה מלחות, אזורים נמוכים חסרי ניקוז לים. אל אזורים אלו מתנקזים מי השטפונות ויוצרים כאן לעתים אגמים עונתיים, שמותירים אחריהם מעטה מלחים לבנבן לאחר התאדותם. המלחות, שיש בהן כיום גם בריכות אידוי לייצור מלח, נמצאות בתווך שבין הרי אילת ממערב להרי אדום הגבוהים מהעבר הירדני. בסטייה קטנה מכביש הערבה נמצאים במלחות שפע אתרים מיוחדים שחבל לפסוח עליהם. אל כל האתרים הללו ניתן להגיע ברכב, ורק אם ממש רוצים אפשר לצאת ולצעוד ברגל. השביל המסומן בצבע אדום, היוצא מזרחה מכביש הערבה, חוצה אזור חקלאי ומגיע במהרה אל בריכות האידוי של מפעל המלח. מראה הבריכות הכחולות, שלא אחת הרי אדום משתקפים בהן, מרשים תמיד ובמיוחד בזמן שקיעה. בשל הפלנקטון, יצורים מיקרוסקופיים, המתפתח במים חורפת כאן בקביעות להקה של פלמינגו משובבי מראה הניזונים ממנו. מעט מוזר לראות את הפלמינגו על רקע הנוף המדברי ושדה התעופה של עקבה הנמצא למרגלות הרי אדום. 

דקל הדום הוא הדקל היחיד בעולם שגזעו מתפצל | הצילומים בכתבה: יותם יעקבסון


הדרך שמסומנת באדום מתעקלת שמאלה (צפונה) וממשיכה בין ולאורך בריכות האידוי. בקצה הצפוני של הדרך נמצא אתר דקלי הדום. דקל הדום, שמקורו באפריקה, הוא הדקל היחיד בעולם שגזעו מתפצל, ולכן לכל עץ ישנן כמה שושנות עלים בראשו. נקודה זו מהווה את גבול התפוצה הצפוני העולמי שלו ולכן עצים אלו מוגנים. הדקלים הצליחו לגדול במקום הודות למי התהום הגבוהים, אך עקב ירידת מפלס מי התהום, בשל שאיבת יתר של חברת מקורות בשנים האחרונות, החלו להשקות את הדקלים באופן מלאכותי. מדקלי הדום אפשר להמשיך מערבה (שמאלה) חזרה לעבר כביש הערבה בשביל שמסומן בצבע שחור. מעט לפני ההגעה לכביש הערבה, ניתן לפנות שמאלה בכביש הערבה הישן, כיום דרך שמסומנת בצבע ירוק. כעבור קילומטר נראים משמאל שרידי חווה מהתקופה הערבית הקדומה (מאות שביעית-עשירית לסה"נ) שבה גם בארות שרשרת, המכונות פוגארות. הפוגארות הן שיטה פרסית קדומה להולכת מים באופן תת-קרקעי ממפלס מי תהום אל פני השטח, לצורכי חקלאות. במקום קטע קטן מהמתקן ששוחזר ואפשר לרדת אליו בפיר ולצאת מאחר. שלטים שהוצבו במקום מסבירים את אופיו של המתקן.

מדקלי הדום ניתן להמשיך צפונה, בשביל שמסומן בצבע שחור המגיע לבאר עברונה, אחד ממקורות המים היחידים באזור. קטע זה של הדרך, העשיר יחסית בצמחייה מדברית (בעיקר עצי שיטה ציוריים) מאפשר להתרשם מיופייה הפראי של המלחה. עם קצת מזל אפשר גם לזכות בתצפית על בעלי חיים. הם מתרכזים באזור זה בשל אפשרויות המרעה ובגלל המים שבבאר. מעט מצפון לבאר עברונה פונה דרך העפר המסומנת בצבע שחור מערבה, חזרה לכביש הערבה. תוך כמה דקות נוכל להימצא שוב על הכביש בדרך הביתה.

צמחי המדבר - הצמחים הכי מתוחכמים בארץ

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.