תפריט עמוד

בייג'ינג: טיול מחוץ למסלול

הגעתם לבייג'ינג מצוידים ברשימה נכבדה של אתרי חובה - מהעיר האסורה ועד החומה הסינית. אבל בירת סין מציעה הרבה יותר מכך. עדי טלמור ודוד גליל, ישראלים שחיים בבייג'ינג שנים רבות, מציעים לרדת המסלול המוכר ולגלות את הקסם האמיתי. ויש להם גם המלצות לשאנגחאי

בעשור האחרון הפך הטיול לסין לאחד הטיולים הפופולריים, מספר הנוסעים לסין עולה משנה לשנה והמטיילים הישראלים מצטרפים למיליוני המטיילים מרחבי העולם המגיעים לסין. הנחיתה בבייג'ינג או בשנחאי מפתיעה רבים מהמבקרים בסין, ערי הענק הללו אינן דומות במאום למה שדמיינו רבים מהמטיילים: אופניים כמעט ולא רואים, במקומם יש נהרות של כלי רכב חדישים, נהרות עומדים ולא זורמים. הפקקים בערים אלו מורטי עצבים ואנשי עסקים רבים בבייג'ינג אומרים כי ביום שבו עליהם לצאת את המשרד לפגישה לא ניתן לתכנן דבר אחר נוסף. לחזור למשרד כבר לא יספיקו באותו היום…

כחלק מהכנות לאולימפיאדת בייג'ינג בשנת 2008, ערכה ממשלת העיר שינויים נרחבים, ששינו את פני העיר לחלוטין. שכונות מנומנמות ומסורתיות פונו, שוקי רחוב נסגרו, שוקי המוצרים המזויפים מוסדו (עדיין מזויף, אבל בקניון ממוזג), רחובות האוכל נעלמו. עם תום האולימפיאדה, הגיעו יזמי הנדל"ן – הם אלה המובילים היום את מחיקת הישן בערים. וכך מוצאים עצמם התיירים המגיעים לבייג'ינג מצוידים ברשימת אתרים מכובדת מאוד, אך לטעמם של רבים קצת עייפה, מעט חבוטה. העיר נוסדה בשנת 1420, גרים בה יותר מ-20 מיליון תושבים ולהגיע לבייג'ינג מבלי לחוש כיצד הם חיים, כיצד הם מבלים, זהו פספוס גדול.

בבייג'ינג חיים יותר מ-20 מיליון תושבים ולבקר בעיר מבלי לחוש כיצד הם חיים, זהו פספוס גדול

גלריות אמנות ושווקים
חצינו את כיכר טיינאנמן, היינו בעיר האסורה וביקרנו בארמון הקיץ. טיפסנו על החומה (ועדיף באחד החלקים הפחות מתוירים) וגם היינו בפארק בייחאי ובמקדש השמים, נסענו בריקשה בחוטונגים, וזהו? נגמרה העיר וסודותיה? מסתבר שלא! עיר הבירה של המעצמה העולה חיה ונושמת מעבר להיסטוריה העתיקה. בבייג'ינג יש ריכוז גבוה של אמנים מהשורה הראשונה, מסין ומהעולם, ורבים מהם מציגים ברובע הגלריות של בייג'ינג, הקרוי 798, כשמו של מפעל ששכן במקום בעבר. הרובע מאוד איני בקרב תושבי העיר, בעיקר הצעירים. המקום שופע אווירה חופשית ומסקרנת, הגלריות נמצאות אמנם בתוך האנגרים, אך יש גם פסלי רחוב המוסיפים לאווירה ובתי הקפה והמסעדות שצצו בכל פינה מוסיפים לאווירת החופשה של המשוטטים במקום. גלריה גדולה נוספת נמצאת במרכז העיר ומסביבה ישנו רחוב אמנות נוסף, אמנם קטן יותר, אך לחובבי האמנות לא יהיה קושי לבלות במקום שעה-שעתיים וליהנות מהיצירות בשקט יחסי.

זוג בהכנות לצילומי חתונה. צילומי החתונה בסין נערכים לעתים כמה חודשים לאחר החתונה

בניגוד לאמונה הרווחת, הסינים אינם ממהרים לאכול כל ג'וק מתרוצץ והאמא הסינית לא שולחת את הילד היחיד שלה לבית הספר עם כריך תיקנים ותפוח עם תולעת. לא כל חתול מסיים את דרכו בווק ולא כל ארנב הוא חמוץ מתוק… להיפך, הסינים מאוד אוהבים חיות שעשועים ונראה כי ככל שהיא קטנה יותר וצורתה מוזרה יותר, טוב יותר. בעבר היו בעיר שוקי חיות שעשועים ענקיים, ובסופי שבוע, מלבד לחנויות החיות הקבועות, היו מצטרפים אל השווקים עוד מאות רוכלים זמניים וההמולה היתה מגיעה לשיאה. היום נותר בעיר שוק חיות שעשועים גדול אחד והוא חבוי בדרום העיר, בסופי השבוע המקום הוא חוויה מדהימה וצפופה. בסופי השבוע מגיעים רוכלי הכלבים, המציגים את הגזעים השונים מתא מטען של רכבם, לא לפני שהכלבים עברו טיפול פן רציני. בשוק עצמו ניתן למצוא דגי זהב מוזרים עד מעוותים, סלמנדרות, צבי מים מוברחים מדרום אמריקה, ולעיתים אקווריום עם כרישים. בחצר האחורית יש כמויות עצומות של תוכים וארנבים, אך כדי להגיע לשם עליכם לצלוח את רחוב הצרצרים, את דוכני הפסלים ודוכני גני הבונסאי. מחירו של צרצר ברחוב הצרצרים יכול להגיע בקלות גם ל-250 שקל, אבל שלא יעבדו עליכם! ואם תסתובבו מספיק, אולי תוכלו לראות קרב צרצרים מלווה בהימורים.

מעל לרחוב הנשים (שוק המיועד לאופנת נשים) ישנו שוק "הכל לגן" – צמחים, פסלים, עציצים ודברים יפים לגן. אם שוק הפרחים בהונג קונג שווה ביקור, על אחת כמה וכמה המקום הזה.

ההיכל הלאומי לאומנויות הבמה. סיור ארכיטקטוני בבייג'ינג אינו שלם ללא ביקור באולם ההופעות, שעלה 500 מיליון דולר

אוכל טעים ואותנטי
אם כל הנאמר על צרצרים ודגי זהב עשה לכם תאבון, בייג'ינג היא מקום טוב להתנסות בו באוכל מכל רחבי סין. שוק האוכל הלילי ברחוב וואנגפוגינג אינו מדגם מייצג ואף לא מדגם טעים. השוק ממוסחר לגמרי, והאסייתים שאתם רואים בשוק הם תיירים בדיוק כמוכם, ששמעו גם הם על השוק המוזר. בבית בסין כבר לא מטגנים צרצרים או כוכבי ים, ולטעמנו אפילו אטריות וכיסונים סטנדרטים הם מפספסים שם.

עקרבים וסוסוני ים מיובשים בשוק הלילי ברחוב וואנגפוגינג. התיירים נוהרים לשם, אבל הסינים לא באמת אוכלים ככה בבית

בבייג'ינג יש תושבים שהגיעו מכל רחבי סין והם מביאים עמם את המטבח הביתי שלהם, כך שאפשר לטעום מהכל. אופציה אחת, הרבה פחות מוכרת למטייל, היא להיכנס לאחד מהאזורי האוכל, "פוד קורטס", בקניונים הגדולים – לא בשוק המשי, שם זה בהחלט לא זה! מעל כל דוכן רשום מהיכן האוכל – סצ'ואן, שאנגחאי, גואנגדונג או הונג קונג (משום מה, לרוב יש גם דוכן של אוכל תאילנדי). האוכל לא יקר במיוחד, בשעות הצהריים, בין 12:00 ל-14:00 ובסוף יום העבודה, בין 17:00 ל-18:00, עמוס בעובדי משרדים המגיעים לאכול. השיטה עובדת כך: מקבלים כרטיס אותו טוענים בכסף , מומלץ בכ-120 יואן (חלק מהסכום הוא ערבון, אותו תקבלו חזרה כשתחזירו את הכרטיס, ולא תוכלו לרכוש בו מזון). בכל דוכן שבו תזמינו אוכל הסכום יורד מהכרטיס. כיוון שהכל כתוב בסינית והמאכלים לא מוכרים למבקר מבחוץ, מומלץ להגיע עם מישהו שיוכל להסביר לכם מה זה מה.

פוד קורט, אזור אוכל בקניון, הוא מקום מצוין להתנסות בסוגים שונים של מטבחים סיניים

רחוב המסעדות המפורסם של בייג'ינג מכונה "רחוב השדים" (למעשה, שם הרחוב המקורי הוא מין סוג של סיר, אך ההגייה הזהה הפכה אותו לרחוב השדים, שם הרבה יותר מגניב). המסעדות בו פעילות 24 שעות ביממה, אך מומלץ להגיע לאחר החשכה, כאשר המנורות האדומות דולקות והרחוב הופך ססגוני במיוחד. רוב המסעדות כאן מגישות אוכל סצ'ואני, שהוא חריף, או באוכל חונאני, שהוא עוד יותר חריף. חלק מהמסעדות פשוט עצומות בגודלן ואפשר בקלות ללכת בהן לאיבוד. מסעדות אלו הן גם מעין מוזיאון היסטורי, כיוון שהן ממוקמות בבניינים עתיקים מסורתיים הייחודיים לבייג'ינג.

ביקורת חברתית פוליטית ב-798. אמנים סינים רבים מביעים ביקורת דרך אמנותם כמעט ללא חשש

ומה עם שנחאי?
לשנחאי יש היסטוריה קצרה מזו של בייג'ינג, אך מבחינת המגוון באוכל שתי הערים דומות. אך כאן נגמר הדמיון, וכפי שתל אביב שונה מירושלים כך שנחאי שונה מבייג'ינג. העיר נוחה הרבה יותר למשתמש, דוברי האנגלית רבים יותר, השירותים לתיירים נוחים יותר והאווירה נעימה יותר, כנראה שהים וההשפעה הצרפתית עשו את שלהם. גם בשנחאי אפשר לחגוג מבחינה קולינרית וגם בה יש מבחר גדול של אמנות. אבל בשנחאי קל לצאת אל מחוץ לעיר ולהגיע לסין שלווה ורגועה, במיוחד אם אתם עושים זאת שלא בסוף השבוע.

ההר פוטו, שהוא למעשה אי. יעד נחמד לטיול מחוץ לשאנגחאי

סמוך לשנחאי יש הר בודהיסטי קדוש, המכונה פוטו, שהוא למעשה אי. עד לא מזמן היה האי נגיש באמצעות מעבורות בלבד, אך לאחרונה נחנך גשר אל האי, דבר שפתר את בעיית הגלים. זהו אי של שקט, עם רחובות צרים סביב ההר, וההר עצמו מאכלס מספר מנזרים פסטורליים שמצטלמים מעולה. נזירים מהלכים לעיתים ברחובות הכפר, ועד לפתיחת הגשר המחבר ליבשת אפשר היה לראות איכרים עם כובעי קש חורשים את השדות בעזרת שוורים. לאי ישנם חופים רחבים ויפים, אך לא לרחצה. כל ערב שבים הדייגים לאי ואז נפתחות מסעדות מאכלי הים – כל מסעדה מציגה בקופסאות פלסטיק מגוון רחב של דגים וכל דבר אחר שעמו שבו הדייגים מהים. חצי גן עדן לאוהבי מזון ים.

נזירים באי פוטו

גן עדן אדריכלי
גם בייג'ינג וגם שנחאי הן גן עדן לחובבי אדריכלות, וניתן לתכנן את הטיול כך שיכלול ביקור בפרויקטים מרשימים בכל אחת מהערים הללו. בין הפרויקטים המעניינים בבייג'ינג – בניין בנק אוף ציינה הוותיק ובניין הטלוויזיה החדש, גם סדרת הפרויקטים של חברת סוהו מרשימה. שנחאי מובילה בתחום זה: די אם תביטו כלפי מעלה כאשר אתם עומדים בלובי מלון היאט בפודונג, ותבינו. גורדי השחקים של שנחאי מתחרים זה בזה על גירוד השחקים, ומולם נמצאים בניינים מרשימים מהעבר הקולוניאליסטי של העיר.

גלקסי סוהו, קומפלס של משרדים, קניות ובילוי בבייג'ינג. אתר חובה למתעניינים באדריכלות עכשווית

הבחירה במלונות יכולה גם היא להשפיע על החוויה הסינית שלכם: מלונות הנמצאים בחוטונגים, במיוחד אם הם נמצאים בבניינים סינים עתיקים ישנו את חווית הטיול לחלוטין. החיסרון הוא הריחוק המסוים ממרכזי קניות ומבייג'ינג המודרנית. בשאנגחאי אין חוטונגים, אך יש מלונות בוטיק בווילות ובמבנים קולוניאליים (לרוב מלונות אלו יקרים מעט יותר ממלונות סטנדרטיים) ויש גם מלונות הנמצאים בלבן של שכונות ותיקות, אשר בשעות אחר הצהרים הומות ממסחר זעיר, מסעדות ודוכני אוכל טעים, כלומר דרושה הקרבה קטנה ברמת השופינג. מלונות אלו אינם נופלים ממלונות אחרים ברמת הנוחות, אך יתאימו יותר למי שמעוניין לחוש את סין גם לאחר שהסתיים יום הטיול.

רובע האמנות בבייג'ינג. חלק מהגלריות מציגות פסלים גם בצידי הרחוב, דבר המוסיף לאווירת המקום

בדרך לשיאן עוצרים בפינגיאו
מי שרוצה לחדש את מסלול הטיול בסין, יכול לוותר על טיסה ישירה לשיאן ולחלק את הנסיעה לשני חלקים: נסיעה ברכבת לעיר העתיקה פינגיאו (Píngyáo), ולאחר יממה וחצי להמשיך ברכבת לשיאן. פינגיאו אינה קרובה לאף אחד מאתרי הטיול הפופולריים, ולכן אינה נמצאת על המסלול המקובל, אך לכל מי שרוצה לראות את סין כפי שהיתה לפני 400 שנה זהו יעד חובה. העיר מוקפת בחומות מרשימות ומרכזה העתיק שמור ומטופח. העיר בטוחה ותושביה ידידותיים. בקרבתה ישנם אתרי טיולים רבים, שרובם אמנם יעניינו יותר את המטיילים הסינים, אך יש אפשרויות רבות לטיולים קצרים של יום או יומיים. גם לעיר הקטנה הזו ישנם מאכלים ייחודיים, ואחד הידועים שבהם הוא פסטה המכונה אוזני חתול. אל חשש, השם נובע מצורת האטריות, ולא כי לחתולים במקום אין אוזניים…

עדי טלמור ודוד גליל – מתגוררים בבייג'ינג שנים רבות (דוד הגיע לעיר ב-1994, עדי שנה מאוחר יותר), בעלי אגרול טורס, המציעה טיולי איכות ועומק בסין בהתאמה אישית ליחידים וקבוצות

סין של פעם: הכפר שאשי במחוז יונאן

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.