בורות לוץ – מסלול פריחה וניחוח מדבר

מאחזי התיישבות של מלכי יהודה

מראהו של הבור עלול לאכזב מעט. עומקו כשלושה מטר, ונאגרים בו מים רק לאחר חורפים גשומים במיוחד. הירק בשוליו (קנה מצוי וסוף מצרי) הוא עדות ללחות הנשמרת כאן משך כל השנה. הצצה אל תוך הבור תחשוף קרקעית בגוון צהוב-אפרפר. זוהי שכבת חוואר אטימה לחלחול מים, ולכן מאפשרת אגירתם. הקירות עצמם בנויים אבנים ואינם אטומים, כדי לאפשר זרימת מים מהקרקע אל תוך הבור.

מועד החפירה של בורות אלו עדיין נעלם, אם כי מקובל לראותם כחלק ממאחזי התיישבות של מלכי יהודה במאות 9-8 לפנה"ס. ערמת השפוכת הסמוכה, שמקורה בסחף שמילא את הבור, הוצאה כחלק מתחזוקו השוטף של הבור, ונערמה ברבות הדורות. כיום היא מהווה סימן בולט לעין לקיומו של בור מים בסמוך. הסחף הרב, כמו גם עוצמתם ההרסנית של השיטפונות, הם הסיבה העיקרית לחפירתם של הבורות בתחילת הערוצים ולא בנקודות נמוכות יותר, אף שאליהן מתנקזים מים רבים יותר.

אל הבית הנבטי
מבור לוץ נמשיך לאורך השלוחה לאורך השביל האדום (השביל ייחצה דרך ג'יפים מסומנת כחול וימשיך לאורך קו הגובה של השלוחה). עם ההגעה לקצה הצפוני של השלוחה, נגיע אל חורבה קטנה המשולטת בשם 'הבית הנבטי'. ממנה ישתפל השביל לעבר ערוץ הנחל ויגיע אליו בסמוך לאלה אטלנטית מרשימה.

בקטע הליכה זה נוכל להתרשם מהסתגלות הצמחייה אל משק המים המוגבל שבמדבר. רוב הצמחייה המדברית גדלה בדרך כלל לאורך ערוצי הנחלים, אליהם מתנקזים המים. בערוצים מרכזיים, בהם הסחף עז, לא גדלים הצמחים בערוץ, אלא בשוליו בלבד.

האלה האטלנטית היא עץ בעל תפוצה נרחבת; מהרי האטלס ועד מרכז אסיה. במקורה, מגיעה האלה מאזורים צפוניים יותר, עדות לכך היא השלכת בה עומדים העצים מידי חורף. באזור הנגב מופיעה האלה האטלנטית בעיקר בהר הנגב, במקומות בהם משק המים טוב יחסית או מקומות מוצלים. רבים מהחוקרים סבורים כי האלות הצומחות כיום בהר הנגב הן שרידים מאוכלוסייה גדולה הרבה יותר, שהתקיימה במקום בתקופות בהן שרר בנגב אקלים גשום יותר.

מעץ האלה ממשיכה הדרך במורד הנחל, יובל של נחל אלות, לכיוון צפון-מערב. סימון השבילים משנה את צבעו לירוק. מולנו יתנשא ראש אלות – פסגה מצוקית ומחודדת שגובהה 980 מטר. בהליכה לאורך הערוץ נתקל בצמחייה מגוונת. האזור מאופיין באקלים קיצוני קשה; הקיץ חם מאוד, בעוד החורף קר ביותר. מסיבה זו צומחים במקום צמחים רבים שמקורם אינו מדברי. בין צמחי המדבר המוכרים נמצאים גם נציגים ים-תיכוניים כמו כלנית מצויה, נורית אסיה, עיריוני צהוב, הרדופנין הציצית, ציפורני חתול מצויות, בלוטה גלונית ועוד. יש גם נציגים מצמחיית ההר הגבוה בסיני. קיומם במקום מתאפשר בשל הקור העז המאפיין את האזור בחורף.

אל הגדה השמאלית
כעבור קצת יותר מחצי קילומטר, יפנה השביל אל עבר הגדה השמאלית (הדרומית) ויעפיל במתינות אל עבר האוכף שמדרום לראש אלות. מנקודה זו ניתן לטפס אל ראש ההר, או לרדת מהאוכף מערבה בסימון שבילים אדום.

הנוף ממרומי ראש אלות מרשים, אך איננו נרחב ביותר בהיותם של ההרים סביבו בעלי גובה דומה. לנגד עיננו יראה מורד נחל אלות הזורם צפון-מערבה, מוצב הגבול בהר חריף (בכיוון דרום-מערב) ומספר נחלים ורכסים נוספים. מבט לעבר הערוץ ממנו באנו יזכה אותנו בתצפית על מפעל חקלאי קדום.

בהתרחבות הערוץ נראות מספר טראסות לרוחבו. השביל המסומן אדום יוביל אותנו מהאוכף אל ערוץ נחל הנמצא מערבית לו. עם ההגעה לערוץ נפנה בו ימינה, מערבה, וכעבור כ- 200 לערך נפגש בערוץ ראשי יותר המגיע מדרום. מעט מצפון למפגש הנחלים צומח קרקש
צהוב- שיח שגובהו כ- 2.5 מטר ופורח מידי אביב בפריחה פרפרנית צהובה עניפה.

נפנה במעלה הנחל (שמאלה). הפעם יהיה סימון השבילים שחור. בהמשך הערוץ ניתקל באלות אטלנטיות נוספות (חלקן צעירות, עדות להתחדשותן גם בהווה). השביל השחור עולה לאורך אחד מהערוצים הקטנים המתנקזים אל הערוץ הראשי ויגיע לקו פרשת המים של הר רומם. נגלוש ממנו מזרחה. נתקל בהמשך השביל השחור ההופך לדרך רכב. משמאלנו נראה ערוץ ובמורדו חניון בורות לוץ, בו התחיל המסלול. נוכל לרדת לאורכו בדרך רכב משובשת. כעבור זמן קצר נמצא שוב לצד רכבנו, ספוגי ניחוחות מדבר, מפליגים במחשבותינו אל עבר מרחבים לא נודעו.

צילום: Mboesch, cc-by-sa 4.0