אל בורות המים – מיחזור מי גשמים

מתנתקים ממקורות
עם ממוצע שנתי של 500 מילימטר גשם בירושלים ניגרים בחצרות בית הספר ומגגותיו, ששטחם הכולל כחמישה דונמים, קרוב ל־2,500 מטר מעוקב מים, שהם כיום פי עשרה

חממת בית הספר. בחורף מושקית במי גשם ובקיץ במים ממוחזרים

מצריכת המים השנתית שלו. מאחר שמבנה בית הספר יושב על מדרון תלול, קל יחסית לתפוס את המים הניגרים מן הגגות ומן החצרות ולרכז אותם במפלס התחתון המשמש גם כגינה לימודית.
בעזרת מערכת סכרים מיניאטוריים בסגנון נבטי, המנתבים את המים למכלי אגירה, אספנו בחורף הקודם כמאה מטר מעוקב מים. בין הסתיו לאביב מילאנו ורוקנו חמש פעמים את עשרים המכלים של אלף הליטרים שרכשנו. המים נשאבו לגג בית הספר, ומשם בעזרת כוח המשיכה נותבו להשקיית הגינה והחממה.
לאחר שנוכחנו לדעת שפוטנציאל איסוף המים עולה בהרבה על צרכיו החקלאיים של בית הספר, החלטנו לעלות מדרגה בניצולם ולספק בחודשי החורף הזה את כל צורכי בית הספר חוץ משתייה. הפתרון היעיל והאסתטי ביותר הוא חיבור מכלי הגשם שעל הגג ישירות לצנרת בית הספר, כך שהם ישמשו את כל צרכיו. אלא שפה נאלצנו להתמודד עם כשרות המים לשתייה, בעיקר שאין מדובר באיסוף חד פעמי, אלא באיסוף במשך החורף כולו. כיוון שהכלרה עצמית, שלה נדרשנו, היא יקרה ובעייתית, נאלצנו להפריד בין צנרת מי השתייה ובין צנרת חיצונית לכל השימושים האחרים.
לשם כך התחלנו לאסוף חלק מהמים ישירות מהמרזבים לפני שהם מתפלשים בעפר החצרות. עבודת צנרת פשוטה הפכה את גג בית הספר לספק מים איכותיים ביותר, המשמשים אותנו לרוב צורכי בית הספר. צוות המורים, למשל, משמש השנה דוגמה לרבים. מחם המים בחדר המורים מוזן במי גשם שעברו סינון בסיסי. במהלך החורף, לאחר שעלה בטחונם במים והם התרגלו לטעמם הממכר של מים נטולי כלור ונטולי מלחים, החלו למלא בקבוקים הביתה.

חזון אחרית הגשם
דווקא בשל שנת הגשמים הברוכה שהביאה רבים לשכרון מים ולסיום הרגשת המחסור, חשוב לזכור שרק לפני עשר שנים פקד אותנו החורף הגשום ביותר שידע האזור במאה השנים האחרונות. הכנרת עלתה על גדותיה, והאקוויפרים הגיעו לנקודת הרוויה. ובכל זאת, אם לא ייפול דבר במדיניות הקצאות המים ו/או בהרגלי הצריכה הביתית נחזור מהר משנחפוץ לנקודת השפל של הסתיו האחרון.
מי הגשם הם מן המשאבים היקרים והמבוזבזים ביותר בישראל. הדבר נכון בייחוד ביישובים העירוניים, שבהם רוב שטח הפנים מגיר את המים ומעביר אותם במקרה הגרוע למערכת הביוב, ובמקרה הפחות גרוע לתעלות או לצינורות ניקוז. בירושלים, למשל, חלק ניכר ממרזבי הגגות מנוקזים בניגוד לחוק ישירות למערכת הביוב, וזו קורסת לא אחת בגשמים כבדים.
גם המים הזורמים ברחובות ומתנקזים לצינורות ולוואדיות באירועי גשם גדולים מגיעים בסופו של דבר למאגרי קולחים או לים. תפיסת מי גשם מהמרזבים לפני הגעתם למערכת הביוב או לתעלות הניקוז וניצולם לשימוש ביתי או ציבורי במקום מים שפירים הם חיסכון נטו במים ובאנרגיה.
הפוטנציאל האמיתי של נגר הגגות טמון במילוי חוזר של נפחים קטנים בעונת הגשמים וניצולם במקום מי מקורות. מהלך זה מאפשר חיסכון במים של עשרות עד מאות קוב למשפחה בשנה (תלוי בשטח האיסוף), וחיסכון כספי ניכר לאלה השותים אותם לאחר סינון פשוט וזול. באותם המכלים אפשר לאגור מי שתייה ובישול לחודשי הקיץ. לרבים מאזרחי המדינה מי ברז חדלו לשמש כמי שתייה, ובצדק! ולאלה הקונים מים מינרליים ב־200־300 שקל בחודש מערכת איסוף מי גשם, המספקת גם מי שתייה, משלמת את עלותה בתוך שנה. עוד בונוס מאיסוף מי גשם הוא האטת הצטברות האבנית בצנרת, שהנזק הנגרם ממנה לטווח הארוך נמדד בכסף רב.
לאיסוף מי גשם יש גם ערך חינוכי, המחזק את המודעות לצרכנות נכונה ואחראית יותר. ברמת הקהילה (בתי ספר, מבני ציבור ותעשייה) קל וזול במיוחד לאסוף מי גשם לכל השימושים פרט לשתייה. עשרות בתי ספר ברחבי המדינה הולכים בעקבות מנשה אלישר ברמת שרת, שבו מאות קוב של מי גשם ומי ברזיות ממוחזרים החליפו תשעים אחוז ממי מקורות והביאו לחיסכון כספי של עשרות אלפי שקלים בשנה.

גם בבתים פרטיים
רבים מההורים שנוכחו בהצלחתנו התעניינו אם אפשר לעשות דבר דומה בבתיהם. ואכן, החזרה לבורות המים (מפלסטיק) תופסת תאוצה בקרב ירושלמים רבים. אחדים משכני ואני מנתבים כבר חורף שני את מרזבינו למכלי איסוף שמפוזרים או קבורים בגינה ומאפשרים לנו התנתקות מוחלטת ממקורות. מאז ראשית דצמבר ועד אפריל הסתכם חשבון המים שלי באפס שקלים. עשרות פעמים מולאו במשך החורף מכלי האגירה בחצרי, שקיבולם חמישה מטרים מעוקבים, ומשאבה קטנה רוקנה אותם ישירות לצנרת ביתי.
מעבר לסיפוק הרב שבאספקת מים עצמאית ובחיסכון במשאבי הלאום, התמורה הגדולה ביותר היא העלייה הניכרת באיכות המים. ואני מעיד על כך כמי שהתרגל לטעמם המעודן של מי גשם בשתייה ובבישול ולרכותם המלטפת במקלחת ובכביסה.
אלו מכם שאין ברשותם מרזב זמין בחצר או אינם יכולים מסיבה אחרת לאסוף מים בכמות מספקת לכלל שימושי הבית יכולים להסתפק בגג המרפסת או ביריעת פלסטיק. במשך החורף אפשר לאסוף על שטח של מטר מרובע במרכז הארץ ובצפונה לפחות 500 ליטר מים זכים העולים באיכותם על מים מינרליים.

ומה בקיץ?
שניים־שלושה מטרים מעוקבים של מי גשם עשויים בהחלט להספיק מהאביב עד החורף הבא אם מדובר בצריכה של מים איכותיים בלבד. משפחה ממוצעת צורכת לבישול ושתייה בין 300 ל־500 ליטר בחודש. בקיץ הקודם התפעלו כל באי ביתי מאיכות מי השתייה אף שמלאו להם שישה חודשים.
מים, מתברר, לא ממהרים להתקלקל גם ללא תוספת כלור, והם שומרים על איכותם בתוך מכל פלסטיק כהה לאורך זמן. השינוי לרעה באיכותם של מים עומדים נובע בדרך כלל מתוספים אורגניים שמקורם בגשם עצמו או מפעילות חיידקית, ואלו מקלקלים את הטעם ולעתים אף מסוכנים לבריאות.
איסוף מבוקר (ללא המילימטרים הראשונים של האירוע) מגג וממרזב שנוקו בראשית החורף מניב בדרך כלל מים צלולים ונקיים, דלי מינרלים, עניים בחומר אורגני ומאוכלסים בפחות חיידקים מאשר מי ברז. כל עוד לא חדר אור למכל ולא התפתחו בו אצות, שתשמשנה בסופו של דבר מזון לחיידקים, לא ייפגעו טעמם ואיכותם של המים.
בחזוני הרחוק אני רואה את תלמידי ששוכנים בבתים רבי דירות שאין להם מתקן איסוף ביתי ממלאים בקבוקים מברז מפולטר ומבוקר בבית הספר, וכך חוסכים להוריהם קנייה של עשרות או מאות בקבוקי מים מינרליים בשנה. שתיית מים מינרליים ובישול בהם כבר מזמן אינם מותרות בארצנו, שמימיה הושחתו וזוהמו ללא הכר, למרות כל ההכחשות של הגופים הממונים. 

גם במגזר החרדי
עם בוא האביב חזרנו למחזר את מי הברזיות והכיורים ברמת שרת. אלה מספקים לנו כארבעה מטרים מעוקבים בשבוע ומשמשים להשקיית הנוי, הגינה והחממה.
סנונית ראשונה לתוכנית המחזור במגזר החרדי היא בית הספר הדרת ציון שבשכונת הבוכרים. מי הברזייה, המשמשת לשתייה ולנטילת ידיים (ללא סבון), נשאבים ישירות להדחת השירותים. עלות הפרויקט מסתכמת בכמה אלפי שקלים, והיא תחזיר את עצמה בתוך שנה. נקווה שעוד בתי ספר רבים ירימו את הכפפה ויצטרפו.