| קים חייך. היה זה ערב סיפורי דובים והוא ידע שכולנו מחכים בקוצר רוח להמשך הסיפור. הוא הניח למתח לגאות, ואז המשיך: "אלוהים אדירים צעק מישהו בחוץ, וכולנו זינקנו מן המיטות. לצד הבקתה שבה עישנו במשך הקיץ כ-100 קילוגרם סלמונים, שכב דוב גריזלי ענק על גבו, וארבעת גפיו פשוטים לצדדים. הוא נשם בכבדות, אך פרט לתנוחתו המוזרה נראה בריא ושלם. דלתה הפרוצה של הבקתה לא הותירה מקום לספקות רבים. הקפתי את הגנב על בהונותי כדי שלא אעיר אותו, והצצתי פנימה". קים הוסיף ותיאר במרירות את המחסן הריק, וכיצד ירד בן-לילה עמל קיץ שלם לטמיון. לא רק כעס או תאוות נקם הציפו את לב קים וחבריו המועסקים על ידי ראשות הפארקים הלאומיים באלסקה. הם הצטערו גם על מר גורלו של הזללן. הנסיון מלמד, שדוב הטועם פעם אחת מסל מזונותיו של האדם או מאשפתו, מועד להמשיך בדרך מסוכנת זו. מי מהם ששכח לסגור היטב את דלת המחסן, חרץ למעשה על הדוב גזר דין מוות, או במקרה הפחות גרוע- ניוון בגן חיות עירוני. סיפרתי את הסיפור הזה כמה פעמים לחבורות הישראלים שטיילו עימי באלסקה. הפצרתי בהם שיקפידו לשמור על כל כללי הבטיחות, ולו מתוך רחמים על דוב העלול להתפתות ולהציץ "לביקור נימוסין" באוהלו של מטייל. למותר לציין, שההימנעות מפגישה רצויה גם למטייל עצמו. מדי ערב נתבקשת כל מטייל לפשפש בכיסיו ובתרמילו, ולוודא שלא נותר בהם אוכל. את שקי המזון תלינו הרחק מהמחנה, מפוזרים על עצים אחדים, על-מנת שלא לסכן את כל הביצים בסל אחד. מכיוון שדובים שחורים מיטיבים לטפס על עצים, יש לתלות את האוכל בשקים אטומים בגובה 3 מטר לפחות, רצוי על ענף צדדי וככל שניתן רחוק מהגזע. עם זאת הדובים מצליחים לעיתים ברוב עורמתם לשבור את הענף בנקודת החיבור. אחיהם החומים, להבדיל, אינם כה זריזים בטיפוס. הטיפוס על עץ גבוה, אם מוצאים אחד כזה, הוא אמצעי הגנה יעיל. מטיילים רבים שהספיקו לעלות על עץ ניצלו בשן ועין מדובים זועמים. חשוב לציין, שרק לעיתים נדירות מספיק הזמן לחפש עץ מתאים, במיוחד באלסקה, שבה אין קו היער עולה יותר מ-300 מטר מעל פני הים. אלה שהספיקו, עשו זאת בדרך כלל בזמן שהדוב בחן את התרמילים שהושלכו בשעת מנוסתם. חסרי המזל שלא הספיקו לטפס מספיק גבוה, נתפשו ברגליהם ונתלשו מהעץ.בידיים ריקות שאלה החוזרת ועולה שוב ושוב, היא שאלת חימושם של המטיילים. מבחינה סטטיסטית עולים הסיכויים להיפגע בתאונת דרכים בישראל עשרת מונים על סיכויי מטייל להיפגע מדוב באלסקה. ובכל זאת קשה לנו להסכין לעובדה שאם ייווצר מפגש שכזה, ייקבע גורלנו על-ידי הדוב. אנחנו הישראלים הורגלנו להגן בנשק על חיינו, ואיך נוכל להפקיר עצמנו פתאום לרצונם הטוב של הולכי על ארבע? בפארקים הלאומיים בצפון-אמריקה ובאלסקה השאלה פשוט מיותרת: נשיאת נשק בשטחם נחשבת לעבירה על החוק, אולם בשאר חלקי אלסקה משוטטים עשרות אלפי דובים, ולכן השאלה רק טבעית: האם על המטיילים ועל התושבים לנוע באזורים אלה כשהם חמושים להגנה עצמית? בטיולי הראשונים לא הבנתי עדיין את משמעות נוכחותם של דובים כה רבים בשטח, הלכה למעשה. מתקלתי אמנם רבות בתילי צואתם הנצבעים באדום וכחות עם הבדלת גרגירי היער, ואף תמהתי על שכיחותם לאורך השבילים, אך באופן טבעי הדחקתי את הסכנה אל שולי תודעתי. לתומי חשבתי שאם אותקף, אוכל להגן על עצמי בסכין ארוך שהבאתי מיערות האמזונס. התפכחתי זמן קצר לאחר מכן, כאשר באחד ממרכזי הקניות באנקורג' נתקלתי בגריזלי מפוחלץ העומד על רגליו האחוריות התוך ארגז זכוכית. ראשי בקושי הגיע לטבורו,וציפורניו נראו ארוכות מאצבעותי. שלט נחושת שהוצב בסמוך ציין שמשקלו 500 קילוגרם, ובשל כך דורג במקום ה-101 ברשימת ניצודי אלסקה. הצייד שרוקן בו את מחסניתו נקבר תחת משקלו, ונקרע לגזרים במלתעותיו בטרם נפח הדוב את נשמתו. מיו זה ואילך השארתי את הסכין בבית. דובים בגדלים דומים שכנו בעבר בכל החוף המערבי של אמריקה עד קליפורניה, שם לכדו אותם בראשית המאה לזירות השוורים. ראשוני המתיישבים נהנו לצפות בדובי ענק אלו שרוצצו בהינף זרוע את מפרקתו של השור המסתער עליהם. לאחר שנוכחתי עד כמה אימתניים הדובים שבשטח, פניתי אל בעל נסיון, על-מנת לבדוק האם נשיאת נשק חם משפרת את סיכויי הישרדותי. התשובה שקיבלתי לא היתה חד-משמעית והבהירה כי יכולת ההינצלות תלויה במספר גורמים: מיומנות היורה, טיב כלי הנשק, זמן ההתרעה וסוג הדוב התוקף. כיוון שאיכות הירי לבדה לא יכלה לשמש ערובה להבטחת חיי היורה, התברר כי ישנן נסיבות בהן נשיאת נשק היוותה חסרון ברור – אפילו ליורה המיומן ביותר. המתגונן מדוב תוקף משתמש ברובה חמוש בקליעים מיוחדים, ונאלץ להסתפק ביריה אחת או שתיים, לכל היותר. ליורה קשה מאוד לשמור על קור רוח כאשר עליו לכוון ולירות, תוך שניות בודדות, במפלצת נוהמת השועטת לעברו במהירות של 60 קמ"ש. גורמים כמו צמחיה סבוכה, שאון רוח או פלג סמוך, מקטינים את זמן ההתרעה. בהתרעה קצרה מדי עדיף לא לירות כלל, סיכמו אלסקאים מנוסים. נוסף על כך, חשוב מאוד לדעת מהו מוטיב התקיפה: התגובה לתקיפת זכר טריטוריאלי דורשת אסטרטגיה שונה לחלוטין מתגובה לתקיפת אם עם גורים. ההחלטה אם להגיב בירי או לא, פירושה חיים ומוות לשני הצדדים. רוב מומחי הדובים מסכימים להכללות הבאות:
אמא יש רק אחת סיכונים מחושבים |
|
התקלויות בדובים המשוטטים ברחבי אלסקה אינן נדירות. פגישות כאלה, למרות היותן מסקרנות מאד עבור שני הצדדים, עלולות להסתיים באסון. הדוב המתגורר בשמורות ומחוצה להן מתפתה בקלות למזון אנושי ומתקשה בזיהוי הדמויות הניצבות בפניו. המטייל החושש לחייו עלול להזדרז וללחוץ על ההדק, פעולה שאת תוצאותיה קשה לצפות מראש.
עודכן 21.2.20
|
לאן נעלמו הכוכבים?
Array
(
[area] => WP_Term Object
(
[term_id] => 652
[name] => אלסקה
[slug] => %d7%90%d7%9c%d7%a1%d7%a7%d7%94
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 652
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 651
[count] => 50
[filter] => raw
[term_order] => 0
)
[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 651
[name] => ארצות הברית
[slug] => %d7%90%d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 651
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 650
[count] => 768
[filter] => raw
[term_order] => 0
)
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 650
[name] => צפון אמריקה
[slug] => north-america
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 650
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 865
[filter] => raw
[term_order] => 0
)
)
