תפריט עמוד

אירלנד: התשובה המקומית לצימר

עזבו בתי מלון. הדרך הטובה ביותר לחוות את אירלנד היא להתארח בבתים של אנשים. נלי שפר גר אצל סבא וסבתא מקומיים ולא רצה לחזור הביתה

התרגולת היתה פשוטה – הבנים ישבו באוטו והבנות ניגשו לבית, דפקו בדלת ועשו סיור היכרות. כאשר יצאו יכולנו לדעת על פי הבעת פניהן מה התוצאה. רצינות ושקט – הבית בסדר אך לא מלהיב, בואו נחפש עוד אחד. חיוכים רחבים – חפשו חניה, אנחנו בפנים.
אחת העצות הטובות ביותר שקיבלנו לקראת הנסיעה המשפחתית לאירלנד היתה לא להזמין מלון. מוסד ה־B&B (Bed and Breakfast) באירלנד, להלן ה"ביבי", מצדיק שמץ של הרפתקנות, וזו התבררה כמשתלמת ביותר. בכל אירלנד פזורים שלטים מסבירי פנים הקוראים לתייר לבוא ולהתארח בבתיהם הפרטיים של תושבי המקום. המבחר עצום: מבתים בלב העיירה, דרך כמעט בתי מלון קטנים ועד לחדרים בבתי אחוזה מסורתיים מוקפים מדשאות ומרחבים. המשותף לכולם הוא האפשרות להתגורר עם בני המקום ולהתיידד עם האירים, שמצדיקים את המוניטין שלהם כאנשים חמים ולבביים במיוחד.

תחילת אוקטובר. מזג האוויר קריר ונעים, אירלנד כמעט ריקה מתיירים, רוב ה"ביבי" פנויים, למעט אלה שמחליטים לסגור לקראת החורף. בעלי הבתים זכו לכינויים — "החזק", "הרכלנית", "איש הפנקייק" "המתבודדת" ו"האתלטית". כולם היו חביבים ומסבירי פנים. אבל יותר מכל כבשו את לבנו "הסבא והסבתא".

ביציאה מעיירה בשם ליסטוול (Listowel), שלא ממש נמצאת במסלול התיירות הרגיל, עברנו גשר קטן ואחריו ראינו בית כפרי בודד ומקסים עם שלט של "ביבי". נכנסנו לחניה של הבית, שנראה מפואר ויקר. הבנות דפקו בדלת. היא נפתחה מיד, והן נבלעו בתוך הבית. לא עברה דקה והילדה פרצה החוצה בחיוך מאוזן לאוזן ושתי בהונותיה מונפות באוויר אל על. יש!

הסבא והסבתא הם שני קשישים מקסימים, ניל וקתלין. ניל, שפתח את הבית והכניס אותנו פנימה, הוא איש רזה כבן שמונים, מעונב ובעל הליכות מעודנות וחוש הומור. הוא הבעיר אש באח בסלון והודיע לנו חגיגית שאם נסדר שמחר לא ירד גשם, הוא ייתן לנו את החדר בחינם. בעודנו מתחממים מול האש הגיעה קתלין עם מגש כסף ועליו קנקן תה חם וסקונס עם חמאה וריבה. אחזנו בעדינות בכוסות החרסינה בשתי אצבעות, שקענו בכורסאות הרכות ועיינו בספרי אמנות, בספרים בנושא ההיסטוריה של אירלנד ובספרי צילום. ההמשך היה רק טוב יותר. מהחדר בקומה השנייה נשקפו נחל שזרם מאחורי הבית, עצים בשלכת, כר דשא. בחדר היתה פינה, מעין גומחה עם חלון גדול וכיסא, שאפשר לשבת בו, לשתות את התה ולהתבונן בנחל. שקט ושלווה. אחרי הסיור בחדרים התיישבנו בסלון מול האח וסירבנו לזוז. ניל בא, מנומס וחביב, בידו תפריט מאויר לארוחת הבוקר, ושאל אם יש לנו בקשות מיוחדות. יש לנו. לא בייקון ונקניקיות, שוקו לילד.

בבוקר ירדנו לחדר האוכל שהיה ערוך לביקור המלכה האנגלית לפחות. כלי כסף וחרסינה שפחדנו לאכול מהם שמא נשבור וארוחה מופלאה של טוסטים, מיץ טרי, כל סוגי הדגנים, ביצים על פי הזמנה, והשיא: דייסת קווקר שמאז ילדותי לא טעמתי כמוה.

לא רצינו לעזוב את הזוג המקסים הזה. שקלנו להפסיק את הטיול שם, לשתות בחברתם תה עם סקונס ולדבר מול האח על מירוצי סוסים ומזג האוויר. הדבר היחידי שחשנו היתה תחושת החמצה של הבתים והאנשים המקסימים שלא זכינו להכיר באירלנד, כי בסופו של דבר, בכל לילה אפשר לישון רק במקום אחד.

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

חוויה ירוקה באירלנד

    האם המאמר הזה עזר לך?

    עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *