תפריט עמוד

אזורי הזמן: בחזרה לאתמול

אף שפיזיקאים דגולים כמו סטיבן הוקינג וחבר עמיתיו עוד לא בטוחים אם ניתן לחזור אחורה בזמן ועוסקים בשאלה זו שנים ארוכות,  יכול כל אחד מהקוראים לנסות לעשות זאת בעצמו. אם לא הספקתם לעשות די דברים במשך היום, אתם יכולים פשוט לטוס מערבה ו"להשיג את השמש". האפשרות לחזור לאתמול אינה רק תיאורטית, בחלקים מסוימים של כדור הארץ תמיד מוקדם יותר.

אם תעברו את קו התאריך, שהוא קו אורך החוצה את האוקיינוס השקט מצפון לדרום, ותעשו זאת ממערב למזרח, תרוויחו יממה שלמה ותוכלו לחזור לאתמול באותה שעה. אלא שלרוע המזל, כאשר תשובו על עקבותיכם שמחים וטובי לבב כי הרווחתם יום שלם בחייכם, תיאלצו לשלם את היום הזה בחזרה, כי אין ארוחות חינם.

איך נולדו אזורי השעות בעולם, ומדוע אנו נאלצים לסובב את מחוגי שעונינו בעוברנו מאיזור זמן אחד למשנהו? מדוע לכל הרוחות לא קבעו בעולם שעה אחת אוניברסלית, וחסל סדר הטרדות בשאלה המביכה המופנית לדיילות בטיסות, מהם הפרשי השעות מפה לשם?

כאלפיים שנה לפני גליליאו הבינו היוונים שהארץ כדורית, גם מסיבות אסתטיות – מכיוון שסברו שכדור הוא הצורה המושלמת – וגם מסיבות מתימטיות־אסטרונומיות. ההוכחה לכך היתה הדמות המעגלית של כדור הארץ על גבי הירח בזמן ליקוי ירח. לאחר שהבינו זאת, ציירו היוונים קווים מקבילים סביב הכדור וכינו אותם קְלימָטה, כשהמטרה היתה להראות את הזווית השונה שבה פוגעות קרני השמש בארץ. הקו הארוך ביותר מסביב לכדור הארץ היה קו המשווה.


מפת אזורי זמן – לחצו עליה להגדלה

אחרי כן מתחו קווים אורכיים, שחצו במרווחים שווים את קו המשווה והתחברו בקטבים. כך שורטטה מערכת קואורדינטות לתיאור פני כדור הארץ ולאיתור כל מקום בו, שהפכה מאוחר יותר לקווי האורך והרוחב. הגיאוגרף היווני־מצרי ששרטט מערכת זו היה תלמי (פטוֹלֶמָאוֹס), הנחשב אבי הגיאוגרפיה. הוא פיתח שיטה מתימטית להטיל את פני הכדור אל משטח דו ממדי.

תלמי עצמו, אגב, קבע את ההרגל שלפיו הצפון במפות נמצא למעלה והדרום למטה, וזאת כנראה מכיוון שכך היה נוח יותר לראות את "החלקים המיושבים": אירופה למעלה, ואילו למטה ומהצדדים שאר העולם. תלמי הכין את אירופה לגילוי העולם. אם היו ממשיכים בתעוזתו, אפשר שההיסטוריה היתה נראית אחרת לגמרי. אבל הגיאוגרפיה דוכאה בימי הביניים על ידי הכנסייה הנוצרית, והמפות הפכו להיות הסבר לכתבי הקודש.

מציאת קו האורך
במאה ה־16 היתה תקופת התגליות בשיאה. אחד הגורמים העיקריים שעיכבו את קידום התגליות היה הניווט הימי הקשה, מכיוון שלא ניתן היה למקם את האוניות בים במדויק. מציאת קו הרוחב (צפון־דרום) היתה דבר פשוט, על פי הזווית ביחס לכוכב הצפון או ביחס לשמש (המכשירים באותה תקופה אפשרו מדידה כזו בסטייה של פחות מחצי מעלה). אבל קביעת המיקום של קו האורך (מזרח־מערב) היתה מסורבלת והצריכה ידע רב באסטרונומיה ובמתימטיקה.

כבר בראשית המאה ה־17 הציע גליליאו שיטות אסטרונומיות שונות לחישוב קו האורך, אבל לבסוף הבין כי לא תהיה ברירה, יש לבנות שעון מדויק.


הדרך היחידה לחזור אחורה בזמן היא לטוס מערבה: כך, למשל, כשבלונדון השעה שבע דקות לפני שלוש אחר הצהריים, בניו יורק שבע דקות לפני עשר בבוקר

שעון לחישוב מיקום? כן, מכיוון שאם ידעת את השעה המדויקת במיקום מסוים, אפשר היה לחשב את קו האורך המדויק על פי ההפרש בין הזמן במקום שבו אתה נמצא לבין זמן גריניץ'. כלומר, אם נמצאת אי שם על פני כדור הארץ, כאשר השמש בצהרי היום (בנקודת השיא של גובהה – הזֶנית), ושעונך (המכוון לשעת גריניץ') הראה כי שם שש בערב, משמע שנמצאת רבע יממה מערבית לגריניץ',  בקו אורך 90 מעלות מערב. השעונים באותה תקופה היו שעוני מטוטלת עדינים, שאדוות הגלים היו משבשות את מניית הזמן שלהם. גילוי העולם התעכב.

בשנת 1707, בימי הזוהר של הצי הבריטי, טבעה אונייה אנגלית מלאה מלחים, ובראשם האדמירל ההירואי סר שוֹבֵל, כ־64 קילומטרים מחוף המולדת. שני מתימטיקאים מכובדים הכריזו כי האסון היה נמנע, אילו ניתן היה בדרך קלה למצוא את קו האורך הגיאוגרפי.

שבע שנים מאוחר יותר הכריז הפרלמנט הבריטי, שזועזע מהאירוע, על פרס של עשרים אלף לירות שטרלינג לכל מי שיצליח לפתור את הבעיה, והקים את ועדת קו האורך. גדולי המדענים, ממציאי העולם ותמהוניו לא נחו. היו הצעות שונות ומשונות: לשלוח איתותים מאוניות טרופות ברחבי הים; להשתמש בברומטר ובטבלת גאות ושפל לאזורים שונים בעולם; להקים מגדלורים שיאותתו את השעות. רבים טענו שהם יודעים את הפתרון, אך הם חוששים שיתגלה לאחרים. מקבל הפרס היה צריך להגיע אל איי הודו המערבית (הקריביים) ובחזרה, כששעונו מראה סטייה פחותה משתי דקות.

ב־1761 ערך ג'ון האריסון, בנו של נגר מיורקשייר, מסע לג'מייקה ובחזרה עם שעון קפיץ מיוחד שבנה בעזרת הלוואה שלקח. שעונו סטה בחמש שניות בלבד. אחרי שיצא לאותו מסע שוב כדי לוודא שהדיוק של שעונו אינו מקרי, הוא זכה בפרס. עכשיו הדרך אל העולם הרחב היתה פתוחה ללא תקדים.


ג'ון האריסון, בנו של נגר מיורקשייר, ממציא שעון הקפיץ.
דיוקו של שעון זה איפשר מדידה של קווי הארוך בעולם

חלוקת היום
מדוע חולק היום דווקא ל־24 שעות? הדבר לא לגמרי ברור. היום נראה לנו שהשיטה העשרונית היא הקלה ביותר (לכן נשאלת השאלה, מדוע אין עשר שעות ביממה ועשר דקות בשעה), אבל הבבלים פיתחו שיטה מתימטית המבוססת על כפולות של המספר שש. המצרים היו הראשונים שהשתמשו ביממה של 24 שעות, כנראה על פי המתימטיקה הבבלית, פעמיים שש ליום ופעמיים ללילה.

ומדוע יש שישים דקות בשעה? גם במקרה זה הוכח יתרונה של השיטה הבבלית על פני השיטה העשרונית, משום שהמספר שש מתחלק ליותר מספרים מאשר המספר עשר. נוסף לזה, השעה היא שישית מהיקף המעגל, שהמצרים קבעו לו 360 מעלות, אולי בגלל מספר הימים בשנה (בקירוב) שבהם מסיים כדור הארץ הקפה אחת של השמש.

אזורי זמן
לאחר שנקבעה השעה האוניברסלית בקו האורך שעובר בגריניץ', אנגליה, חולק העולם לאזורי הזמן.  ב־12 בצהריים אמורה השמש להיות באמצע הרקיע, וחצות הוא מחצית הלילה. 24 שעות היממה חילקו את קווי האורך ל־24 אזורי זמן. כל 15 מעלות אורך הן שעה הפרש. בנסיעה מזרחה מגריניץ' השעה מתאחרת, ומערבה מגריניץ' היא מוקדמת. 12 שעות מזרחית לגריניץ' ו־12 שעות מערבית לה נפגשים בקו אורך 180 מעלות, הנמצא לשם הנוחיות באיזור לא מיושב לאורך האוקיינוס השקט. זהו קו התאריך הבינלאומי.


שעון של 24 שעות במצפה הכוכבים המלכותי בגריניץ', בקו אורך אפס

בחציית הקו ממזרח למערב יש לחזור יום אחורנית. מדוע? כאמור, אם נטוס מזרחה, נצטרך להזיז את השעון שעה קדימה בכל 15 מעלות. אם נטוס מערבה – ההיפך. בקו התאריך נפגשים המוקדם והמאוחר (או היום ואתמול) משני הצדדים. איי פיג'י, שאותם חוצה קו התאריך, נמצאים תאורטית תמיד בשני ימים בו זמנית. במפת אזורי הזמן העולמית נראה סטיות מסוימות מקווי האורך הישרים והסטנדרטיים. הסיבה לכך היא נוחיות: המדינות הקטנות (וכמה גדולות) העדיפו להיות באיזור זמן אחד מאשר להתמודד עם אזורי זמן שונים.

במרבית המדינות הגדולות יש אזורי זמן שונים, אבל כמה מהן הנהיגו איזור זמן אחד בלבד. הודו, שעל פי קווי האורך שלה אמורה להיות באזורים 6+ ו־5+ מגריניץ', החליטה על פשרה, 5.5+ שעות בכל רחבי המדינה. סין, שהיתה אמורה להתפרש על פני חמישה אזורי זמן, הנהיגה גם היא איזור אחד בלבד.

יוצאים מן הכלל
חלק מהמוסלמים האורתודוקסים מכוונים את שעוניהם בזמן השקיעה ל־12, כי זו השעה שבה מתחילה היממה – בערב שלפני (מקור המנהג המוסלמי ביהדות דווקא, שבה הערב מקדים את היום עוד מבראשית: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד"; מכאן גם ערבי החג). באתיופיה ובתימן נהוג להתחיל את הבוקר בזריחה בשעה 0 (12), וכך שעה אחת אחרי הזריחה היא פשוט 00:1, וכן הלאה.

על פי הידוע לי, יש שני מקומות בעולם שבהם יכולים להיות שעונים מכוונים נכון אך בעלי זמן שונה בעת ובעונה אחת. האחד הוא יבשת אנטארקטיקה, שלא שייכת לאיזור זמן כלשהו, והשעה בתחנות המחקר הקבועות בה מותאמת לשעה בבירת ארץ הבעלות של התחנה. שני מדענים שיפגשו במקום כלשהוא מחוץ לתחנה, ישאו עליהם שעונים שונים ושניהם לא יטעו.


זמן פינגווינים באנטארקטיקה, היבשת היחידה שאינה שייכת לאזור זמן כלשהו

המקום השני הוא אצלנו בשטחים. בסתיו מוחזר בישראל שעון החורף מוקדם למדי יחסית לעולם המערבי. הרשות הפלסטינית מחזירה את שעון החורף מאוחר יותר. בין לבין, השעה הרשמית באזורי השטחים תלויה בלאום של נושא השעון: שעוניהם של ישראלי ופלסטיני שיפגשו עשויים להיות מכוונים שונה, ושניהם נכונים.

השעון העולמי – באינטרנט
בעידן האינטרנט והכפר הגלובלי הועלה לפני כמה שנים הרעיון לקבוע זמן אוניברסלי לכל העולם, הוא "זמן אינטרנט". לא עוד אזורי זמן שונים. חברת השעונים סווטש, שהעלתה את הרעיון, חילקה את היממה על פי השיטה העשרונית הידידותית לאלף פעימות. כל פעימה שווה באורכה לדקה  ו־24.4 שניות. צהרי היום הם בפעימה 500@ על פי זמן האינטרנט.

מי קבע בכלל שהשמש והירח הם שיכתיבו לנו את השעה? הרי מתוך המשרדים הממוזגים שלנו הופכים גרמי השמים לאילוסטרציה מתוך ערוץ המדע. אבל בינתיים כפי הנראה נדחתה המהפכה הזו, למועד בלתי ידוע.

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.