אבו גוש, המנזר הצרפתי: אנסמבל מזרח-מערב

קרול מצרפת, אחת מחמשת אנשי צוות השחזור והשימור, עובדת על דמות המלאך שמבשר לזכריה על הולדת בנו יוחנן (לימים, יוחנן המטביל) – סצנה המתוארת בבשורה על פי לוקאס, פרק א'

המנזר הבנדיקטיני, שהוקם במקום בסוף המאה ה־19 ושייך לממשלת צרפת.
באוטונומיה צרפתית זו מתגוררים כיום 12 נזירות ותשעה נזירים מהמסדר הבנדיקטיני. בלב המתחם המטופח והמגונן ניצבת אחת הכנסיות הצלבניות היפות ביותר בארץ, שהוקמה בערך ב־1150 על ידי אבירים הוספיטלרים, באתר שאותו זיהו הצלבנים עם אמאוס – המקום שבו התגלה ישו לתלמידיו לאחר צליבתו ותחייתו.
בכנסייה, הבנויה במיטב הסגנון הרומנסקי האופייני לאותה עת, פועלים זה כמה חודשים ארבע נשים צרפתיות וגבר אנגלי אחד על שחזור של ציורי קיר ושימורם. את הצוות, שפועל במימון משרד החוץ הצרפתי, מובילה איזבל דנגס, מומחית שצברה ניסיון רב ברסטורציה של כנסיות בדרום צרפת ובקפדוקיה שבתורכיה, ואף מלמדת את הנושא ברומא.
הכנסייה הפכה למקום מאובק, ובמרכזה הוצבו פיגומים רבים שהובאו במיוחד מצרפת. בביקורי הראשון נראו הקירות והחלונות כגיבוב של כתמי צבע וגושי טיח לא אחידים. בביקורי השני, לאחר חודש וחצי שבהם עבד צוות השחזור והשימור בצורה מעוררת התפעלות, טיפסתי על הפיגומים וצפיתי, מכושף, בקירות שלפני. מתוך הקירות המטויחים התגלו כתובות, דמויות צבעוניות וכנפי מלאכים. יותר מכל משך את עיני מפגש הידיים של צוות המשמרים עם הידיים המצוירות, הנחשפות אט אט מבעד לשכבת הטיח העבה.
בחלון הצלבני בקיר הדרומי, שעומקו מטר וחצי, כעובי הקיר, ישבה איזבל דנגס וניקדה במכחול עדין משטח של ציור קיר, בצבע זהה לזה של הפרסקו המקורי. "בשטחים שבהם הפרסקו פגום ואנחנו יכולים לקבוע בוודאות את המשכה של הדמות במקור, אנחנו לא משלימים את החסר בגוונים מלאים, אלא מסמנים זאת בנקודות שידגישו את השחזור לעומת הפרסקו המקורי". 

איזבל דנגס, ראש הצוות, בתחילת  העבודה	פיגומים באגף הדרומי של הכנסייה. לאחר חודש וחצי שבהם עבד הצוות במרץ, טיפסתי על הפיגומים וצפיתי, מכושף, בקירות שלפני. מתוך הקירות המטויחים התגלו כתובות, דמויות צבעוניות וכנפי מלאכים

אבל זהו רק סוף התהליך. לפני כן, מגרדים באמצעות מכשיר מכני עדין את שכבות הטיח והסיד שנצברו במשך השנים, ואחר כך משתמשים בחומר חומצי הסופח את החומרים המיותרים. כך, לאט לאט, מתגלות הדמויות ונחשפים הצבעים.
באחד החלונות חשף הצוות את דמותו של זכריה, אביו של יוחנן המטביל, ומן הצד השני – ציור של המלאך שבא לבשר לו על הולדת בנו. בעקבות הגילויים, אפשר לקבוע בוודאות שציורי הקיר נעשו בסגנון ביזנטי, על ידי אמנים יוונים. חלק מהכתובות, לעומת זאת, הן בלטינית. וכך, בכנסייה אחת נפגשים מזרח ומערב.
הנזיר הבנדיקטיני אוליבייה, ידידם של ישראלים רבים, העורך מפגשים עם חיילים בסדרות חינוך של צה"ל, מעריך כי העבודה תימשך זמן רב: "בשלב הראשון יעבדו כאן עד חג המולד. המשך העבודה תלוי בתקציב מממשלת צרפת". בינתיים נערכות התפילות בקריפטה הייחודית של הכנסייה, שעובי קירותיה כשני מטרים וחצי. במרכזה של הקריפטה נובע מעיין, ובחזיתה כתובת של הלגיון הרומי העשירי, שיחידה שלו שמרה מכאן בתקופה הרומית על הדרך לאיליה קפיטולינה, היא ירושלים.
להערכת צוות השימור, העבודות לא תסתיימנה לפני מרץ 2001, ולכן השנה לא תתאפשר כנראה התפילה המסורתית החגיגית של חג המולד, שבה נוהגים הנזירים הבנדיקטינים לארח את תושביו המוסלמים של הכפר וקהל של יהודים סקרנים.
 
תודה ל־Isabel Dangas על עזרתה הרבה בהפקת הכתבה.