טיול רטוב במג'רסה

חם בטבריה? לא נורא. נוסעים לצד השני של הכנרת, אל צפון-מזרחה, ויוצאים לטיול בנחל דליות תחתון, המכונה מג'רסה, שעובר כולו במים. מסלולים אחרים, יבשים יותר, עדיף להשאיר לימים אחרים ולמזג אוויר אחר. 

עונה מומלצת: קיץ

אורך המסלול: כמה מאות מטרים

משך המסלול: כשעה וחצי

אופי המסלול: הליכה במים ושחייה

דרגת קושי: קל

למי מיועד: לכל מי שיודע לשחות. עומק המים בבריכות יכול להיות יותר מגובה אדם בשנים גשומות, ובשנים שחונות יותר - בגובה המותניים.

מפה: מפת טיולים וסימון שבילים מספר 1 - החרמון, הגולן ואצבע הגליל

ציוד: יש לנעול נעליים נוחות להליכה במים, ולא כפכפים - הם נופלים במים. אין לקחת חפצים שניזוקים במים.

שימו לב: אין לצאת למסלול זה אם לא יודעים לשחות! הכניסה לשמורה בתשלום תשלום

נקודת התחלה וסיום: נוסעים על כביש מזרח הכנרת (כביש 92) עד צומת מעלה גמלא (מכאן יש כבר שילוט לנחל דליות, מג'רסה). בצומת פונים מערבה, נוסעים עד צומת T, ופונים בו ימינה. אחרי הפנייה יש שילוט המכוון אל המג'רסה. את הרכב מחנים ליד מטע הזיתים מימין.

המג'רסה הוא כינויו של שפך נחל דליות אל הכנרת, חלק משרשרת נחלי מרכז הגולן הנשפכים אל צפון-מזרח הכנרת וחובקים יחדיו שמורת טבע גדולה ופורייה - ושמה בקעת בית צַידה. "צייד" (נהגה "סייד") היא מלה ערבית שפירושה בעברית דייג, כך שבתרגום חופשי אפשר לומר ששם הבקעה הוא בקעת הדייגים (ואל הסיבה עוד נגיע בסוף ההליכה). בית צידה היה שמה של העיר הקדומה שהיתה כאן, עיר החשובה מאוד לנוצרים בשל אמונתם כי ישו חולל בה נסים. 

על מקור השם "מג'רסה" הדעות חלוקות. יש האומרים כי מקור השם הוא ביישוב הקדום "גרסה" הנזכר בברית החדשה, אך אני מכיר גם פירוש אחר, שקושר את השם לאבני הבזלת הגדולות שהתגלגלו במורד אפיקו של נחל דליות ויצרו בשפכו מעין מגרסת אבנים (וגם אותן עוד נראה).

מים מים בששון
עם הרכב אנחנו מגיעים עד למטע הזיתים שבכניסה לנחל (ראו הוראות במדריך המהיר), משלמים על הכניסה לשמורה, וחונים בצל עצי הזית. לאחר מכן ניקח איתנו מינימום של ציוד – לא יותר ממי שתייה וכובע - ונרד אל המים סמוך לשלט הירוק של רשות הטבע והגנים, המציין את תחילת המסלול, המסומן ירוק. לאורך כל המסלול נלך בתוך המים בערוץ הנחל לכיוון צפון-מערב, ואת רוב הבריכות בדרך נצטרך לצלוח בשחייה. שימו לב: רק מי שיודע לשחות יכול להיכנס למסלול.
בעודנו משכשכים, נוכל להתרשם מצמחיית הנחלים העשירה שסביבנו, הכוללת הרדוף נחלים, פטל קדוש, שיח אברהם, קנה מצוי ואחרים. אם נהיה ערניים ונשמור על שקט, נראה צבי ביצה משתזפים בשמש ונבחין בעופות מים כמו אנפות, פרפוּרים ולבני חזה. 

נמשיך עם אפיק הנחל עד שנראה את חורשת האקליפטוסים השנייה משמאלנו - זהו הסימן לסוף המסלול, ושם ישנו שלט המציין כי אסור להמשיך ללכת בתוך המים והיציאה היא משמאל. 

הסיבה לכך שלא ממשיכים עם המג'רסה ממש אל תוך הכנרת היא ששפך הנחלים בבקעת בית צידה יוצר תשתית של אדמת סחף בוצית ומים רדודים. אלו בדיוק התנאים שלהם זקוקים דגי האמנון (מושט) כדי ליצור גומות רדודות ולהטיל בהן ביצים. דג האמנון ניזון מאצות המרחפות במים ומנקה אותן, ולכן הוא חשוב למאזן האקולוגי של הכנרת ואנו חפצים בהתרבותו. לכן, כדי שלא נהרוס את גומות ההטלה, נצא מהמים בקטע זה ונאפשר לטבע לעשות את שלו. 

בנקודה זאת גם אסגור חוב קודם: כאן אפשר להבין שאת השם "בקעת הדייגים" קיבלה הבקעה בעקבות היותה בית רבייה לדגים. היום, מאז תחילת הפיקוח על המאזן האקולוגי של הכנרת, הדייגים עדיין דגים כאן רוב ימות השנה, למעט התקופה שבין אפריל ליוני – תקופה שבה מתרבים האמנונים וחל איסור מוחלט לדוג באזור. 

נצא מהמים ונלך רטובים, שמחים וטובי לב בין עצי האקליפטוס עד שנגיע לפיצול דרך עפר. נפנה בו שמאלה ונלך על דרך בסימון כחול שתוביל אותנו חזרה לרכב, שמחכה בנקודת ההתחלה.