כפר ניצנה

העין לא יודעת למה לצפות בבואה לאזור ניצנה. למען האמת, היא לא מצפה להרבה ובטח לא לארובה מעט עקומה, מפוספסת באדום ולבן, כשל אוניית קיטור. זהו "מגדל אוסטרי", אמצעי משוכלל להפקת אנרגיה משולבת מן השמש ומן הרוח. המגדל הוקם בכפר הנוער ניצנה כחלק מפארק סולארי, שאולי ימשוך לכאן מבקרים. מלבד הארובה מציע הפארק עושר של מכשירים לא מתקבלים על הדעת: קערות מכוסות במראות המדמות צלחות לוויינים, כדורים כתומים וירוקים, ומיני מנופים מורכבים. 

בגב הפארק מתנשא כפר הנוער וברומו אזבסטון עטור כולו בפסיפס יפהפה, מעשה ידיה של תושבת המקום מיכל פלג. האזבסטון נועד לשמש כאתר המִחזור של הכפר ולחנך בדבר חשיבותו של הנושא, אבל ניכר שתודעת המחזור קיימת במקום בלאו הכי. על לוח שחמט ענק בכניסה למעונות התלמידים ניצבים רק שני חיילים של המשחק, האחד שחור, השני לבן. חיילים אחרים ניתן למצוא במדשאות שבין הביתנים כשהם צבועים בירוק או מעוטרים בפרחים. לצד ביתן אחר תלוי שלט נאה המציין שזו "כנסייה מזרחית". השלט הובא לכאן מתל ניצנה הסמוך, שם ציין אתר ביזנטי. 

דוגמה טובה למוזרות האזור מעניק האוטובוס הנושן של אגד שהגיע ליישוב המבודד עזוז. אייל שיינפלד, תושב המקום, כיסה אותו בשכבה של טיח צבעוני מעשה בית, התקין על ראשו סכך, והכשיר אותו כ"צימרבוס" למטיילים המזדמנים לסביבה. בחזית האוטובוס ניצבת תחנת קטנה: ספסל ולידו שלט המציין שכאן "מחכים למשיח" ומבטיח: "זמן הגעה – בקרוב." השכן אבי הקים את ביתו משני קרונות רכבת שחוברו זה לזה ונצבעו בכחול. מכאן הם כבר לא ייסעו לשום מקום.

איפה היינו?
פתחת ניצנה נמצאת בקצה כביש מס' 211 המדרים מצומת טללים שבנגב התיכון. מרחק הנסיעה מבאר שבע – כשעה וחצי. כביש מס' 10, המוליך מממערב הנגב דרומה לכיוון אילת, נראה מרשים ופעיל על המפות, אך למעשה סגור ברובו לתנועה אזרחית. כביש ללא שם מוליך דרומה מן התל העתיק, חולף על פני תחנת הרכבת התורכית ומגיע לעזוז. את ציורי הסלע אפשר לראות על גבעה מבודדת כשני קילומטרים ממערב ליישוב.