מואה על דרך הבשמים

מואה, מצפון לפארן ומדרום למרכז ספיר, היא תחנת דרכים נבטית על דרך הבשמים, שהגיעה מתימן ועד עזה. פריחתו של המקום היתה כבר לפני אלפיים שנה, בתקופה הרומית (צילום ועריכה: אייל ברטוב)

מואה, מצפון לפארן ומדרום למרכז ספיר, היא תחנת דרכים נבטית על דרך הבשמים, שהגיעה מתימן ועד עזה. פריחתו של המקום היתה כבר לפני אלפיים שנה, בתקופה הרומית. בשנת 2005 הוכר המקום בידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, כחלק מדרך הבשמים הנבטית בנגב.

במצודה הנבטית של מואה קשה שלא להתפעל מבית הבד העתיק שנותן מושג על היקף החקלאות במקום. העומדים במצודה צופים בבקעה ובאזור שמצפון לה, שבו היו בעבר מעיינות, ומביטים מתחת למצודה, אל מתאר החניון הרומי על מרחצאותיו. במרחק מה נשקפים הבוסתן והדקלים שנטעו כאן חולמי סמשבא, קבוצת יזמים שרצתה לבנות כאן מלון אקולוגי מדברי.
ההשכמה מוקדמת מאפשרת לצפות בשפע בעלי החיים באזור, למשל בצבִי המדבר שהיה בעבר נפוץ מאוד בערבה. אפשר גם להבחין בעקבות רבים של צבועים ושל שועלים, רואים קוראים, סלעיות, שחורי זנב, ציפור צבעונית וירקרקה ששמה שרקרק גמדי, ועוד מיני עופות רבים ששמחת הבוקר נשמעת בקריאותיהם.

כ-350 מטר מדרום למצודה יש צומת דרכים: השביל השחור מוביל מערבה אל ח'רבת קצרה, ואילו השביל המסומן באדום ובסימון של שביל ישראל מוביל דרומה אל נחל עשוש (שימו לב לסימון באבן הדרך ובשלט במקום).