טיפים והמלצות

 הוסטל ידידותי בלב העיר, במרחק של פחות מעשר דקות הליכה לפוארטה דה סול ופלאזה מאיור. במלון יש חדרים ליחיד, לזוג, לשלושה ולארבעה, כשכל החדרים מאובזרים בחדר רחצה, טלוויזיה, טלפון ומיני-בר. ההוסטל נקי, נעים ובטוח, אבל העיקר הוא הצוות הידידותי עד מאוד ששמח לעזור בכל בעיה ולתת טיפים נהדרים למבקרים בעיר.

 פנסיון קטן שמציע את אחת העסקאות המשתלמות במדריד: חדרים נעימים וממוזגים במיקום מנצח ובמחירים זולים להפליא. בפחות מחמישים אירו ללילה מקבלים חדר נקי ונעים עם שירותים ואמבטיה (יש גם חדרים עם מקלחת אך ללא שירותים במחירים זולים יותר) ואינטרנט אלחוטי בחינם, במרכז מדריד, קרוב לפלאזה סנטה אנה ופלאזה מאיור ובמרחק הליכה מהמוזיאונים הגדולים.

 ארמון קטן מהמאה ה-19 שהוסב למלון בוטיק יפהפה ששייך לרשת רילה שאטו היוקרתית. המלון שוכן בשכונת מגורים יוקרתית במרכז מדריד, במרחק הליכה מהמוזיאונים הגדולים ופארק רטירו. כל 32 חדרי המלון שונים זה מזה, אבל הם מרוהטים בריהוט עתיק ומעוטרים ביצירות אמנות. מסעדת המלון מציעה מטבח משובח ויצירתי ובקיץ אפשר לאכול בגן היפה של המלון.

 כשמגיעים למדריד בהרכב משפחתי, הרבה יותר נוח לשכור דירה מאשר מלון. דירה מספקת מרחב לכל בני המשפחה, מעניקה תחושת ביתיות, ומאפשרת לבשל ולחסוך הרבה כסף על מסעדות יקרות.  Madrid Central Suites הוא מתחם סוויטות ששוכן בבניין ניאו קלאסי במרחק עשר דקות הליכה או שתי תחנות מטרו מפוארטו דל סול . מרבית האטרקציות הגדולות של מדריד נמצאות במרחק הליכה. בכל הדירות יש 2-1 חדרי שינה וסלון גדול, והן יכולות לאכלס עד שישה אורחים. בנוסף, יש בכל דירה מטבח מאובזר עם מקרר ומקפיא, טוסטר אובן, מיקרוגל, מדיח כלים, קומקום חשמלי, כיריים, ובקיצור – כל מה שצריך כדי לבשל ולאכול בדירה. הדיירים לא צריכים להביא דבר מהבית ויש גם מצעים, מגבות ותמרוקים, מה שלא תמיד מקובל בדירות מהסוג הזה. לכל דירה יש מרפסת גדולה שפונה לרחוב.

 כמה גורמים הופכים את Abracadabra B&B למקום מנצח. קודם כל, המיקום. הוא שוכן בקומה הראשונה של בניין משוחזר מ-1870, באותו רחוב של הארמון המלכותי, ובמרחק הליכה קצרה מפלאזה מאיור, פוארטה דל סול ואטרקציות בולטות נוספות. שנית, העיצוב. החדרים מעוצבים בסגנון כפרי-קולוניאלי ומשרים חמימות רבות, עם קירות צבעוניים, מצעים בשלל צבעים ופריטי נוי שמשמרים הרבה חמימות. שלישית, המחירים הזולים ולבסוף, המארחים הלבביים, ששמחים לעזור בכל בעיה וגם מכינים ארוחת בוקר נהדרת. כל אלה נותנים תחושה של בית גם כשנמצאים בחופשה. למתקשים בהליכה כדאי לדעת שאין מעלית.

מלון השעון הוא מלון דירות ששוכן בסמוך לכיכר השעון ביפו, בבניין עתיק מהמאה ה-19 שעבר שיפוץ מקיף.
במלון קיימות דירות קטנות ואינטימיות לשני אנשים לצד סוויטות גדולות שמתאימות גם ל-6 אנשים.

הדירות במלון מרווחות ומעוצבות, ומאובזרות בטלוויזיות חכמות, אינטרנט אלחוטי בחינם וחדרי רחצה מפנקים במיוחד. בכל הדירות, למעט דירות הסטודיו, יש מטבח שמאובזר מקצה לקצה –  החל מסכו"ם וכלי אוכל, דרך כלי בישול כסירים ומחבתות ועד למיקרוגל וכיריים חשמליות לבישול וטיגון. ויש גם מכונת אספרסו עם קפסולות ארומטיות. 

השירות במלון אישי ומותאם לצרכיו של הלקוח, בין אם מדובר בלקוח עסקי, פרטי או משפחות.
ביציאה מהמלון נמצא שוק הפשפשים המיוחד ובמרחק הליכה אפשר להגיע לנמל יפו הקסום, לנווה צדק ואפילו למרכז השוקק של תל אביב.

בדרך כלל מגיעים לצפון טנזניה כדי לבקר בשמורות הספארי המרכזיות ליד העיר ארושה (Arusha): סרנגטי (Serengeti) ונגורונגורו (Ngorongoro), ואם נשאר זמן מבקרים גם בימת מניירה (Manyara), בטרנגירי (Tarangiri) ובימת נטרון (Natron). שמורה פחות מוכרת היא דווקא זו שהכי קרובה לעיר וגם נקראת באותו השם- ארושה פארק. אמנם השמורה אינה מתחרה בסרנגטי ובמכתש נגורונגורו המרשימים, ואין בה בעלי חיים שלא תראו בפארקים האחרים, אך יש בה אפשרות ל"ספארי רגלי" (Walking Safari). ברוב השמורות בטנזניה אין אפשרות לספארי מסוג זה – יש אמנם "ספארי רגלי" ארוך ומרתק יותר בשמורת סלו (Selous), אבל היא מרוחקת וממוקמת בחלק הדרומי יותר של המדינה ויש לנסוע מרחק רב במיוחד כדי להגיע אליה. ארושה פארק כבר נמצא בדרך ממילא. "ספארי רגלי" הוא שינוי מרענן משגרת הישיבה בג'יפ וצפייה בבעלי החיים מבעד לחלונות או לפתח בגג. במסגרת הטיול יוצאים למסלול הליכה של כשלוש שעות בשטח הפארק עצמו, ממש בין החיות, בלוויית מדריך חמוש. מומלץ ביותר.

בחוברת מרס 2005 ("מסע אחר" 162) כותב דן ברש על שמורת ג'יודז'אי-גואו (JiuzhaiGou) שבצפון סצ'ואן (Sichuan) בסין. לטעמי, המקום הזה והגן הלאומי שלידו הם מהמקומות היפים בעולם; למרות התנאים הקשים הייתי שם פעמיים עד כה. בחודשי הקיץ יוצאים מצ'נגדו (Chengdu) עשרות טיולים מאורגנים לחמישה עד שבעה ימים במחירים פעוטים. לרוב מארגנות אותם חברות מקומיות. בטיולים האלה משתתפים כמעט אך ורק מקומיים, וזוהי חוויה בפני עצמה: מרתק לראות באיזו מהירות הם יוצרים קשרי ידידות בינם לבין עצמם, ואיזו אהדה הם מרעיפים עליך, הזר.
בשני הטיולים שהשתתפתי בהם הצטרפתי לקבוצת מטיילים קטנה. כל אחד מאיתנו הפקיד סכום כסף בערך של עשרה דולרים אצל ה"גזבר" וסעדנו בצוותא; שוב – חוויה! "אומצתי" על ידי נערות חינניות שידעו קורטוב אנגלית, והדבר הקל עלי מאוד.
הטיולים האלה כוללים גם ביקור מהנה ונפלא בפארק בהר הצהוב (Huangshan).
באחד הטיולים נטשתי את הטיול המאורגן והמשכתי צפונה בתחבורה ציבורית דלילה מאוד. מניסיוני – אוטובוס עדיף על מיניבוס, הן מסיבות של בטיחות והן מבחינת הסיכויים לפגוש דוברי אנגלית.

כחובבת קולנוע נהניתי מאוד מגיליון 161 של מסע אחר "בעקבות סרטים". מקומות כמו ניו יורק ופריז ואפילו מחוזות כת האיימיש הם צפויים, אבל יש ערים קטנות הידועות בעיקר בזכות סרט שצולם בהן, ואני מבקשת להוסיף המלצה על אחת מהן: עיירת הדיג השלווה בודגה (Bodega) בקליפורניה, שם צולם הסרט "הציפורים" של אלפרד היצ'קוק.
העיירה נמצאת מצפון לסן פרנסיסקו, ועד היום ניכרת בה נוכחות מסיבית של ציפורים. לא בכדי בחר היצ'קוק את המקום השלֵו הזה כרקע לאחד מסרטיו היותר עוכרי שלווה. במקום יש עדיין כמה מבנים שהונצחו בסרט, כמו הכנסייה, בית הספר ומסעדת The Tioles. העיירה בפרט ואזור סן פרנסיסקו בכלל מומלצים מאוד לחובבי היצ'קוק, שצילם באזור גם את "ורטיגו" (סן פרנסיסקו) ואת "צל של ספק" (סנטה רוזה).

ברצוני לספר על טיול שטיילנו בתורכיה. טיול קצת אחר – "תורכיה למתקדמים" אני קוראת לו. ישראלים לא פוקדים את האזור הזה, ואפילו תיירים מארצות אחרות כמעט שלא ראינו. המסלול לא קשה, די קל להסתדר בו, והוא יפה להפליא.
נסענו מאיסטנבול ברכב שכור לכיוון צפון־מזרח לחופי הים השחור. מיד לאחר שעזבנו את האוטוסטרדה היוצאת מאיסטנבול לכיוון אנקרה ליד סקריה (Sakarya) התחלף הנוף לגבעות רכות משובצות בכפרים ציוריים בעלי אווירה פסטורלית שלווה. נפגשנו עם הים השחור ליד העיירה קרסו (Karasu) ליד שפך נהר סקריה לים. המים היו בוציים ועכורים וצבעו גם את מי הים באפור בוצי. הדרך בקטע הזה שלאורך הים השחור אינה תיירותית, ועל כן המטייל פוגש תורכיה אותנטית, כפרית, נעימה ושלווה. צוקי הרים גבוהים מגיעים במקומות רבים עד קו המים, ולכן בקטעים האלה הכביש צר, מפותל מאוד, ויש בו עליות וירידות תלולות שבהן מתרחקים מהים ומתקרבים אליו לסירוגין. כשהים מתגלה בין העצים המראה מרהיב. הדרך המתפתלת עוברת ליד שדות מעובדים, חורש סבוך, שרכים ועצי פרי ומזכירה מאוד נוף אירופי אוסטרי.
אחת העיירות הנעימות היא אמסרה (Amasra), היושבת בקצה לשון ים המתווה שני מפרצים יפים ממזרח וממערב לה. לאורך מפרץ עגול להפליא בעבר המערבי של העיר משובצים בתי מלון קטנים ויפים, מסעדות דגים ובתי תה לרוב. שדרת עצים מצלה על טיילת נעימה. שרידי מבצר מעטרים את צלע המפרץ, ואפשר לטייל על החומה העתיקה ולהשקיף ממנה על המפרץ היפהפה. בערב החומה והמבצר מוארים, והמראה מרהיב.
יש מקומות בעיר שאפשר לראות את הים מימינם ומשמאלם, שהרי העיר ממוקמת בקצה לשון ים צרה. במפרץ המזרחי, הגדול יותר, יש נמל דייגים, וכן שוכן בו החלק המסחרי של העיר. את אמסרה מקיפים מדרום הרים גבוהים, ולפני שמגיעים אליהולאחר שעוזבים אותה יש נקודות תצפיות מרהיבות שגם מסבירות את המבנה המיוחד שלה.
עוד עיר מעניינת ומיוחדת היא אמסיה (Amasya). זוהי עיר הבנויה סביב צוק דרמטי הנטוע בלב הערבה. הנהר קזלארמק (Kizilirmak) חוצה את העיר לכל אורכה ומתפתל בדרכו, ולכן בנויים עליו גשרים רבים. בתי מגורים ישנים הוסבו למסעדות ולבתי תה המשקיפים על הנהר ומושכים מבקרים לרוב (עד כמה שראינו – רק תורכים). לאורך הנהר בנו לאחרונה טיילת יפהפייה שלכל אורכה משובצים פסלי ברונזה של סולטנים.
אפשר ורצוי לטייל גם בחבל ארץ זה, שאינו בין המומלצים בספרי התיירות ובפי סוכני הנסיעות.

אם עושים את טרק מילפורד בניו זילנד כדאי לקחת בחשבון שביום הראשון יש הליכה של שעה אחת בלבד, לכן מומלץ לצאת במעבורת של אחר הצהריים ולא בבוקר.

קייט קלאו, בריטית בת 57, יצרה דרך החוצה את חבל ליקייה (Lycia) בדרום תורכיה. הדרך, הנקראת The Lycian way, מורכבת מדרכים עתיקות שחוברו ביניהן בשבילי חמורים. הדרך מקסימה: חופים, צוקים, הרים, אתרי עתיקות ויערות, ובעונות המומלצות לטיול, בסתיו ובאביב, היא מושכת אליה חובבי הליכה, טבע ונוף מכל העולם.
בהדרכתו של מדריך תורכי עשינו קטע מהדרך במשך שבוע. הטיול כלל לינה ואירוח בדרך בבתי כפריים. הלכנו כל יום כחמש־שש שעות, הליכה בדרגת קושי בינונית, והנוף היה מגוון מאוד. בדרך פגשנו כפריים תורכים (בייחוד כפריות) מכניסי אורחים, והם כיבדו אותנו ביוגורט עזים, בתה ובדבש מקומי. 
לצעירים ברוחם: פעם בשנה קייט קלאו מסמנת מחדש את הדרך בעזרת מתנדבים מכל העולם, ואפשר להצטרף אליהם. אפשר לטייל לבד לפי מפה ולפי השביל המסומן. פרטים מופיעים באתר שלה: www.lycianway.com.
במהלך טיול באזור אפשר גם להתארח בפנסיון משפחתי נחמד ששמו Faralya, שבו יש אוכל טוב ונוף משגע, ואפשר לצאת משם לטיולים יומיים באזור. בעל הפנסיון מוכן לספק הסעה, מדריך ועצות.

(צילום: אביבה חנן)

 לייף, באזור המדרגות הספרדיות המתויר לעייפה, היא מסעדה טובה מאוד, אבל אל תתצפו להיות התיירים היחידים שאוכלים פה. זוהי מסעדה נאה ומוקפדת, שמודעת לעצמה ולפרסומה, והאוכל שתקבלו פה הוא לרוב מצוין. אפשר להסתפק בארוחה מצומצמת, כמו למשל פיצה וסלט קטן או ללכת על ארוחה שלמה הכוללת מנות כמו טורטליני ביתי עם רצועות פלפלים ועגבניות, דג סלמון עם ירקות בגריל או פרוסות בשר בקר ברוזמרין. לקינוח, ופל פריך עם פיסטוקים, תותים וקרם וניל או עוגה מגבינת ריקוטה ברוטב שוקולד.

 "אם היו לנו כמה מאות אירו מיותרים להוציא על ארוחה לשניים, כולל יין, היינו הולכים לאגתה ורומאו", כך כתב מבקר המסעדות של מדריך טיים אאוט המקומי. אגתה שבשם המסעדה היא אגתה פריסלה, שפית מוכשרת ובעלת הישגים שמחברת בהצלחה מרובה בין בישול עילי לטעמים הנפלאים של המטבח האיטלקי הביתי. בעלה רומאו מופקד על מרתף היינות המשובח, הבת מריאנטוניאטה, קונדיטורית בעל שם, אחראית על הקינוחים. ביחד הם מגישים תפריט קטן ומוקפד, שכולל מנות נפלאות כמו קנלוני במילוי בשר אווז, ריזוטו עם פטריות פורצ'יני ומדליוני עגל ברוטב הבית מוגשים עם תפוחי אדמה בתנור. לקינוח, אפשר לבחור בין כמה סוגי עוגות ביתיות, כמו עוגת ערמונים ברוטב וניל או עוגת שוקולד מריר שמוגשת בלווית סורבה שוקולד. ממש לא זול, אבל שווה

בלובליאנה מומלץ לאכול במסעדת "Sokol Gostilna" השוכנת על גדת הנהר ומעוצבת כמסעדת ציידים בסגנון עתיק. המנות המקומיות, הכוללות שפע בשרים, נקניקים, כופתאות ומאפים – כולן מעולות, והמחירים בינוניים.

"Gostilna Grahor", השוכנת במבואות העיר סזנה (Sezana), היא מסעדה טובה ומיוחדת. אל השולחן מגיעות עגלות עם מנות ענקיות של מזון ביתי, טרי-טרי וטעים – מרקים, בשרים, פירות ים ועוד. השירות טוב והמחירים לא יקרים.

 אוכל מקומי מעולה במחיר טוב בעל הבית נורא נחמד ואוהב לדבר. אכלנו שם גולש מדהים ומרק פתיחה מעולה.

באזור בירו אלטו (Bairro Alto) בליסבון שוכנת מסעדת Cais da Ribeira הצופה על נהר הטז'ו. המסעדה הפורטוגזית מפורסמת במנות הדגים על גריל פחמים. מומלץ להזמין מקום מראש.