טיפים והמלצות

אני ממליצה על מלון "Eduardo VII" (שלושה כוכבים) בליסבון שבפורטוגל. הוא צנוע, נעים ומרכזי.

שני מקומות לינה מומלצים בחום:
Casa do Bairro בליסבון- מקום קטן נעים ויפה, מיקום מרכזי, צוות נחמד ומחיר טוב.
Casa do Valle בסינטרה- מקום נעים עם נוף מעולה, מחיר סביר.

Solar dos Mouros הוא אחד המלונות המסוגננים ביותר בליסבון, פורטוגל. זהו מלון קטן בן 12 חדרים בלבד, ששוכן בבניין עתיק סמוך לטירת סנט ג'ורג'. החדרים מעוצבים בסגנון מודרני, חלקם צופים לים וחלקם לכיוון הטירה.

מלון Hotel Lisboa Tejo הוא מלון מרכזי בליסבון, פורטוגל. המלון הוא ברמה של שלושה כוכבים, משופץ ומעוצב בסגנון מודרני וחדריו מאובזרים ברמה גבוהה.

אין זה מקרה שהאכסניה Lisbon Lounge זוכה לשבחים ולתארים במגזינים בכל העולם. היא נחשבת למקום לינה מצוין ובאחד העיתונים הכתירו אותה כאכסניה הטובה בעולם. קשה מאוד להזמין כאן מקום באחד החדרים הפרטיים. כולם תפוסים זמן רב מראש. באולמות השינה המשותפת אפשר למצוא מקום גם בהתראה קצרה.

Tryp Cibeles Hotel הוא מלון ארבעה כוכבים נחמד, ממש קרוב לפוארטה דל סול פלאזה מאיור ופלאזה אספניה. ממש ליד המלון יש תנת מטרו ותחנת אוטובוס. המלון עצמו לא משהו מיוחד, החדרים בסדר אבל לא מרשימים, אבל העובדים מאוד נחמדים. 

הטרק הכי דרומי בעולם הוא נידח וקשה, אבל מציע תפאורה בראשיתית מהמוצלחות בארגנטינה. ייחודו ויופיו טמונים בטבע הלא מופרע שלו, ובכך שאינו מוכר ואינו ממופה. ההולכים בו צריכים לפלס בעצמם את דרכם בינות לנחלים, כרי אחו וסכרי בונים.
הטרק משתרע מדרום לאגם קאמי (Lago Kami), שנקרא גם פגנאנו (Fagnano), שבשולי הפארק הלאומי ארץ האש, ומקיף את הרכס הקטן בלדיבייסו (Sierra Valdivieso) שמצפון לנהר אוליבייה (Río Olivia).
יום 1: הטרק מתחיל ומסתיים מעל כביש מספר 3, בנקודת המשטרה הסמוכה לחווה הפרטית פוסאדה דל פרגרינו (Posada del Peregrino, נקודת GPS: 54°43.465 דרום על68°10.071 מערב). ראשית חוצים את נהר אסמרלדה (Río Esmeralda) הקצר וממשיכים דרך כרי אחו ספוגים במים. מטפסים על רכס בלדיבייסו במקביל לערוץ, ושומרים על כיוון כללי צפונה. בהמשך עולים מעל קו העצים, והנופים מהממים. לנים בבקתת בונטה (Refugio Bonte) שאינה מאוישת.
יום 2: בתחילת היום מטפסים בעלייה מפרכת אל מעבר בבאן (Paso Beban). משם יורדים לצפון-מערב בערוץ נהר טוריטו (Río Torito) עד שחוצים סכר בונים גדול ועולים דרומה ללגונה אסול (Laguna Azul). שם לנים.
יום 3: עוברים את הרכס מערבה ומגיעים ללגונה מרפוסה (Laguna Marposa). ממנה
עולים למעבר בלדיבייסו, יורדים לערוץ של נהר אוליבייה ומוצאים מקום נוח לנטות אוהל ללילה.
יום 4: חזרה מזרחה לאורך נהר אוליבייה עד לנקודת ההתחלה.
מקום לינה מומלץ באושואיה: צימר Fniterrae כתובת: Pasaje Los Cauquenes 1074

ביום הארוך ביותר בשנה – 21 ביוני – מצאנו את עצמנו ממריאים ליעד הרחוק ביותר שדמיינו לנו לטייל בו: דרך המשי בסין. יצאנו בקבוצה בהדרכת יוני גלובמן משביל הדרקון להכיר ולחוות קטע מרכזי וחשוב של "דרך המשי" – צמד מילים הזוי, מעורר פנטזיות ובלתי מוכר לנו עד כה!
מאות שנים השתרכו שיירות גמלים וסוחרים בדרכי הרים ומדבריות ויצרו נתיב מסעיר שהתערבבו בו קבוצות אתניות שונות: טיבטים, אויגורים, קזחים, מונגולים, טג'יקים ועוד. רבות מהן פגשנו בטיולנו.
את הטיול לאורך דרך המשי עושים כיום באוטובוסים, בג'יפים, ברכבות, מעט על גב גמל או סוס, וברגל. החוויה היתה מדהימה, מסעירה ומעשירה, בזכות "משוגע לעניין" שפתח לנו צוהר לרקע ההיסטורי, הדתי, התרבותי והאנתרופולוגי־אתני, בזכות הנופים המדהימים והמגוונים: חקלאיים, הרריים, מדבריים, פסטורליים עם כרי דשא מאופק לאופק, ובזכות מפגש בלתי אמצעי עם פולקלור אנושי באזורים "בתוליים" שהתיירים המערביים כמעט שאינם מגיעים אליהם, שם היינו אנחנו ה"קופים" בעיני המקומיים, ולא להפך. מהרו לטייל בטרם ינהרו לשם התיירים וישנו את הנוף האנושי והתרבותי!

מאחר שזו הפעם הראשונה שבה אני מבקר בלונדון, הצטרפתי לסיור בעקבות ג'ק המרטש (Jack the Ripper) דרך חברה מקומית שנקראת London Walks. הסיור (באנגלית) מומלץ מאוד ולוקח את המצטרפים לכל המסלול של ג'ק המרטש בלונדון תמורת סכום צנוע של 4.5 פאונד לאדם (לסטודנטים פאונד אחד פחות). הסיור מתקיים בשעת לילה מאוחרת עם מדריכים מצוינים שמספרים את הסיפור המלא שמאחורי המיתוס של ג'ק המרטש, ולוקחים את המצטרפים לכל המקומות שבהם הוא פעל, לאותן סמטאות חשוכות ונידחות, כאילו נכנסים לתקופת הזמן ההיא. החברה הזאת מפעילה שלל סיורים מומלצים שלא ממש מוצאים בכל מקום, כגון סיור בעקבות הביטלס, בעקבות שייקספיר ועוד. הסיורים לא ישאירו אף אחד אדיש וגם לא יגרמו נזק לכיס בהשוואה ליוקרתה של לונדון.

אין כמו לפלנד, ביתו של סנטה קלאוס, כדי לטעום את אווירת החורף וחג המולד. שכרנו מכונית ועשינו את דרכנו מהלסינקי הבירה עד לצפון הרחוק של פינלנד. אל דאגה, צמיגי המכוניות מותאמים לנהיגת חורף, ואין סכנת החלקה. עורקי התנועה הראשיים של המדינה מפונים מהשלג בקפדנות רבה, כך שאפשר להגיע כמעט לכל מקום. עצרנו לכמה ימים ברובניימי (Rovaniemi), בירת לפלנד, וממנה יצאנו לפעילויות חורף שרק לפלנד יודעת להציע: רכבנו במזחלות שלג הנהוגות בידי איילי הצפון וכלבי האסקי, התארחנו אצל הלאפים – "הבדווים של הצפון", נהגנו באופנועי שלג על נהר קפוא, עשינו סקי במישור בליווי מדריך וביקרנו בכפר של סנטה קלאוס, שנמצא דקות נסיעה מרובניימי – אתר עם שלל אורות, עצי חג מולד מקושטים ופעילויות שלג לילדים. טיפ: הגיעו לאחת מחוות כלבי ההאסקי בכוחות עצמכם. זה זול מלהסתייע בסוכנות. פרטים על מיקום החוות אפשר לקבל במרכזי המידע לתיירים שבעיר.
הנקודה הכי צפונית שהגענו אליה היא הכפר הלאפי אינרי (Inari), שבו השמש כלל אינה זורחת בחורף. למרות זאת, בזכות קרני השמש הנשברות שמגיעות מהדרום, יש שעות אור מועטות ביממה, בערך מעשר בבוקר עד שתיים בצהריים. בכל הזמן הזה השמים צבועים באור ורוד-כתום, כיאה לדמדומי ערב. חזרנו לרובניימי ומשם ברכבת לילה "Santa Express" להלסינקי. טיפ: התארחנו במלון Rovamotelli, הנמצא במרחק של כעשר דקות נסיעה מהעיר רובניימי. המחירים בו נמוכים בהרבה ממחירי המלונות שבעיר. בחדר ששכרנו היתה כמובן גם סאונה קטנה, שבה יכולנו להתחמם כשהטמפרטורות בחוץ היו נמוכות מעשרים מעלות מתחת לאפס. אגב, הטמפרטורה הנמוכה ביותר שנרשמה על צג המכונית שלנו היתה 32 מעלות מתחת לאפס. הטיול לצפון הרחוק בחורף הוא הרפתקה בלתי נשכחת ואנו ממליצים עליה בכל לב.

הרומנים חובבי הלכת מיסדו את תחביבם בעזרת סימון שבילים מסודר, מסלולי הליכה ברמות שונות, מפות מפורטות שאפשר להשיג בתחנות הדלק, ואפשרויות לינה הכוללות אתרי מחנאות ובקתות שנמצאות במרחקים סבירים זו מזו לאורך המסלולים. ואם כבר ללכת, כדאי לעשות זאת ברכס הקרפטים חרוש המסלולים. יש שם דרך לכל אחד: למיטיבי לכת, לחובבי שיטוט רגוע, למי שרוצה לטייל במשך שבוע ולמי שמעדיף חצי יום טיול.
מסלול מומלץ ולא קשה במיוחד יוצא מהעיירה סינאיה, שממנה עולים ברכבל לפסגת אומו (Omu) שברכס בוצ'ג' (Bucegi). בפסגה אפשר לטייל וללון או לרדת ברגל מערבה עוד באותו היום אל הכפרים בראן (Bran) ומואייצ'יו (Moieciu), ולהתפנק שם בלינה הכפרית המצוינת. למיטיבי לכת כדאי לצעוד על קו הרכס הצר והגבוה בפארק הלאומי פיאטרה קראיולו (Piatra Craiului). המסלול ארוך וכולל עלייה קשה, אך ההרים, היערות והבקתות שלאורכו מצדיקים את המאמץ. אפשר לחבר את שני המסלולים ולצעוד במשך שישה־שבעה ימים מסינאיה ועד כביש טרנס פגרש (Trans F˘ag˘aras) החוצה את האזור הגבוה בקרפטים. בלשכת התיירות הרומנית בישראל ישמחו לתת מפה של מסלולי טיול בהרי רומניה, ואפשר למצוא מידע נוסף בלשכות התיירות המקומיות ברומניה, באתר האינטרנט זה ובאתרים רבים אחרים.

באנדלוסיה, מומלצת מאוד הנסיעה ממלגה מערבה לאורך הים. הכביש הראשי המהיר עובר בתוך הערים אך גם נוסע לאורך החוף, לעתים ממש צמוד אליו. כביש יפה ומאתגר לנהיגה לאלו האוהבים נהיגה ספורטיבית הינו הכביש העולה ממרבייה (Marbella) לרונדה.

הפיצות של לה גטה מנז'יאונה (La Gatta Mangiona) הן קטנות ושמנמנות, על בסיס של בצק המשלב קמח מלא ואשר הושאר לתפוח במשך 48 שעות במקרר. בצירוף עגבניות טריות וגבינת מוצרלה מחלב בופאלו מתקבלת פיצה טעימה מאוד, בריאה למדי ומתוחכמת יותר מרוב הפיצות שתמצאו ברחבי העיר. התפריט כולל גם פסטה ומנות בשריות, אבל כדאי להתרכז במה שעושים פה כל כך טוב. בימי רביעי וחמישי יש טעימות יין ופיצות.

 אם אחרי אינספור ארוחות של פסטה ופיצה הגוף שלכם זועק לקערת סלט, ל'אינסלטה ריקה – הסלט העשיר באיטלקית – זאת המסעדה בשבילכם. התפריט מכיל מנות בשריות, דגים, פסטות ופיצות, אבל הפוקוס פה הוא על סלטים: יותר מ-40 סוגי סלטים, חלקם על טהרת הירקות, אחרים בתוספת של גבינות, דגים או בשרים, ויש גם סלטים עם תוספת של פירות אקזוטיים או פירות מיובשים. צרפו לסלט שלכם פוקצ'ה חמימה שזה עתה יצאה מן התנור וכוס של יין הבית, והרי לכם ארוחה קלה, טעימה ומשביעה. למסעדה יש כמה סניפים ברחבי העיר. 

במונטקרלו, באזור פיאצה נבונה היפה, תקבלו פיצה נהדרת, עם בצק דקיק ופריך ותוספות טריות כמו פטריות, פלפלים קלויים, עגבניות שרי, ארבע גבינות, שילובים שונים של כל אלה ורבים אחרים. יש פה גם מנות ראשונות ואפילו מנות עיקריות כמו חזה עוף וסטייק, אבל ממש מיותר להזמין אותן. לכו על פיצה, ואם אתם במצב רוח מתאים צרפו אליה בקבוק יין, כמו שעושים עשרות הסועדים שסביבכם – מקומיים ותיירים גם יחד. 

 כמעט חמישים שנה שבני משפחת ארמנדו מגישים במסעדה הפשוטה שלהם שבאזור הפנתיאון אוכל טעים במיוחד. התפריט הגדול מכיל מנות רבות של פסטה לצד מנות בשריות כמו אוסובוקו ועוף ביין לבן וגם כמה מנות מסורתיות שדורשות אומץ מסוים כדי להזמין אותן, כמו טריפה (מעיים) בסגנון רומאי. בין הפסטות תמצאו ספגטי ברוטב גבינת גורגנזולה, פטוצ'יני עם אפונה ועגבניות, רביולי פטריות ועוד רבות אחרות. יש גם תפריט צמחוני עשיר ומעניין, ובימי שישי מגישים מרק עם גרגרי חומוס. למי שחייב לסיים את הארוחה עם משהו מתוק יש טירמיסו, פנקוטה, מוס שוקולד ועוד. 

 עם כל הכבוד למטבחים הבינלאומיים המצוינים שהשתרשו ברומא, ויש לנו הרבה כבוד אליהם, אין לנו בעיה להודות: אנחנו פה בשביל הפסטה. ואם כבר פסטה, איך אפשר לפספס עם מסעדה שנקראת בפשטות – מקרוני? זוהי טרטורייה נעימה השוכנת בבניין עתיק בלבה של שכונה יפהפייה באזור הפנתיאון. התפריט מורכב ממנות מסורתיות, עם הרבה פסטות טריות ונפלאות ויינות מקומיים ללוות את הארוחה.

 מסעדה נאה מאוד באזור RIONE MONTI, שמתמקדת בעיקר במאכלי ים (אבל לא רק). המלצרים סבלניים במיוחד והם מוכנים להסביר את הרכבה של כל מנה ומנה ולהמליץ על האוכל שיתאים למצב הרוח שלכם. למנות ראשונות אפשר להזמין, בין השאר, קוקטייל שרימפס, צלחת אנטיפסטי, לחם הבית עם פרוסות פרושוטו או מרק דגים; בין המנות העיקריות תמצאו טורטליני עם לובסטר, לינגוויני ברוטב מולים, ריזוטו צדפות, דג בס ים בתנור, ולחובבי הבשר – סטייק שמוגש עם פרוסות שמנמנות של חצילים שנקלו על הגריל. וכדי שיישאר טעם מתוק בפה, נסו לקינוח את ליקר הבית המתקתק.