תפריט עמוד

אולימפיה ותולדות המשחקים האולימפיים

האולימפיאדה היא סיבה נהדרת לחזור אחורה, אל הימים בהם נולדו המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה. על הקשר בין אלים, אחווה וספורט וההבדלים בין אז לעכשיו

המשחקים האולימפיים של העולם העתיק התקיימו בעיר אולימפיה, אחד האתרים ההיסטוריים החשובים של יוון, שנמצאת בעמק אלפיוס, במערב חצי האי פלופונס. ביקור באתר הארכיאולוגי של אולימפיה יכול להביא להתרוממות נפש של ממש. לשם כך דרושות שעות אחדות לשיטוט רגוע בין שרידי העיר העתיקה, ורצוי בעונה שאינה שוקקת תיירים.

העיר נחפרה לראשונה על ידי הארכיאולוגים במאה ה-18, וחפירות נרחבות התקיימו במקום בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. החפירות אימתו את המסורת הספרותית ואת תיאוריו של פאוזניאס, שהיה טייל וסופר, וכתב במאה ה-2 לספירה את ספר התיירות הראשון, "מורה דרך בהלאס", בו תאר בפירוט את בנייניה של אולימפיה ואת הטקסים והתחרויות שהתקיימו בה. המבנים שנתגלו בחפירות נחלקים לשתי קבוצות עיקריות: במרכז האתר נמצא המתחם המקודש ובו מקדש זאוס, המקדש המרכזי והחשוב של אולימפיה, ומקדש הרה (אשתו של זאוס). מחוץ למתחם המקודש נמצאו 12 בתי אוצר, בהם רוכזו המתנות שהביאו נציגי המדינות היווניות השונות שהשתתפו במשחקים, וכן מבני הספורט – הגימנסיון (בית הספר לספורט), הפַלֶסטרה (זירת אימוני היאבקות) והאיצטדיון שנשאר במצב טוב. ממגרש מרוצי הכרכרות לא נותר דבר. נתגלתה כאן גם סדנתו של הפסל הקלאסי המפורסם פידיאס, אשר יצר את פסל הזהב של זאוס האולימפי – אחד משבעת פלאי עולם. גם ספלו האישי של פידיאס התגלה בין השרידים, והוא מוצג – לצד פסלים יפים במיוחד וממצאים נוספים – במוזיאון אולימפיה שנמצא מעבר למגרש החניה. מומלץ לרכוש כרטיס משולב לאתר ולמוזיאון.


מקדש זאוס באולימפיה.
המשחקים ביוון העתיקה היו חלק מפולחן דתי

מאלפת הסוסים היפהפייה
למרות שיש בידינו מידע רב על המשחקים האולימפיים ואופן התנהלותם, ידוע לנו רק מעט על מקור התהוותם בעת העתיקה. כמו במקרים אחרים, כאשר העובדות ההיסטוריות לא ידועות, אין לנו ברירה אלא לשאוב את המידע מסיפורי המיתולוגיה. ישנן כמה אגדות על מקור המשחקים האולימפיים.

אחת האגדות מספרות על מלך העיר פיזה (זו שבפלופונס, ולא זו שבאיטליה) אוֹינוֹמַאוּס, בנו של ארס, אל המלחמה. למלך היתה בת יפהפייה בשם היפודאמיה (פירוש השם: מאלפת סוסים). אוינומאוס האמין בנבואה שמותו יבוא עליו מיד חתנו, בעל ביתו. רבים היו המחזרים שבאו לבקש את ידה של היפודאמיה. כדי להתחמק מן הנבואה, כשהופיע מחזר, הזמין אותו המלך להתחרות במרוץ מרכבות. אם ינצח המחזר, הוא יזכה בהיפודאמיה. אם המלך ינצח, דינו של המחזר מוות.

אוינומאוס ערך 13 מרוצים ו-13 מחזרים נפלו חלל מדקירות כידונו. עד שהגיע המחזר ה-14, פֶּלוֹפֶּס (על שמו קרוי חצי האי פלופונס). הוא היה אמיץ לב וערמומי והוא אף זכה באהבתה של היפודאמיה. לפני התחרות השביע פלופס את מירטילוס, רכבו של המלך, לעזור לו לנצח במרוץ והבטיח לו תמורת עזרתו את חצי המלכות (ולפי גרסה אחרת הובטח לו לילה עם היפודאמיה). מירטילוס הסכים. לפני המרוץ שחרר מירטילוס את צירי מרכבת המלך, מרח אותם בשעווה והחזיר למקום. במהלך המרוץ נמסה השעווה, הגלגלים גלשו מציריהם, המלך נפל ממרכבתו ונדרס למוות ע"י הסוסים. פלופס התחתן עם היפודאמיה וירש את הממלכה. רק מירטילוס המסכן לא זכה בפרס המובטח שכן פלופס זרק אותו לים. לזכר הניצחון קבע פלופס חגיגות באולימפיה, שנמצאה בתחום ממלכתו. מרוצי המרכבות היוו חלק חשוב בהן.


פסל של זורק דיסקוס. בעת העתיקה רק יוונים השתתפו באוליפיאדה

איך התנהלו המשחקים?
המתחרים וקהל הצופים נהרו למשחקים באולימפיה מכל חלקי יוון ומושבותיה. כמו היום, המשחקים התקיימו אחת לארבע שנים והתקופה שבין המשחקים נקראה אולימפיאדה. בשיאם ארכו המשחקים 5 ימים והיוו חלק מפולחן דתי שהוקדש לזאוס. הם נפתחו בתהלוכת המשתתפים להיכלו של זאוס, שם נשבעו המתחרים שהם יוונים ושהם נולדו חופשיים (ההשתתפות היתה אסורה על עבדים), שאין בהם פגם מוסרי ושהם מתחייבים לכבד את חוקי התחרות. בשלושת הימים הבאים נערכו תחרויות הספורט שכללו אגרוף, מרוץ מרכבות ומרוץ סוסים, קרב חמש שהיה מורכב מזריקת דיסקוס, הטלת כידון, קפיצה, ריצה והיאבקות, ותחרויות נפרדות בריצה והיאבקות. בטקס הנעילה, שהתקיים אף הוא במקדש זאוס, קיבלו המנצחים זרי ניצחון של עלי זית. הם זכו לתהילה גדולה, ובשובם למקום מגוריהם היו מתקבלים בתשואות ובדרך כלל קיבלו גם פרס כספי בצורת גמלה לכל החיים או פתור ממסים. על כך מעיד גם פאוזניוס בכתביו:

"מזהירה תהיה תהילתו של זה, שזכה במשחקים האולימפיים
על מסלולו של פלופס, מקום שם לוחמים
במהירות הרגלים ובמתח עליון של הכוחות,
מי שינצח שם, רוגע, ומתוקה מדבש תהיה נחלתו
לכל ימי חייו הנותרים!"

אך למשחקים האולימפיים היתה חשיבות נוספת מלבד הספורט. ההתכנסות הגדולה (שיש המעריכים אותה ב-50 אלף איש) נתנה הזדמנות לאנשי רוח – סופרים, פילוסופים ואמנים – להפיץ את דעותיהם ולהציג את פרי עטם. ידוע לנו, למשל, שסוקרטס, דמוסתנס ואחרים היו מבקרים קבועים במשחקים האולימפיים. פיתגורס ניצח באחת האולימפיאדות בתחרות אגרוף, ונותרו לנו עבודותיהם של אמנים שהנציחו את המשחקים על גבי כלי חרס.


מסלול ריצה באיצטדיון האולימפי באולימפיה, יוון. כאן הכל התחיל

שלום אולימפי
אחד המושגים הידועים ביותר בהקשר למשחקים האולימפיים, ושהיווה גם בסיס לחידוש המשחקים בעת החדשה, הוא השלום האולימפי. בעת העתיקה היה זה שלום של חובה בכל רחבי יוון, שכלל את הבטחת ביטחונם של הנוסעים לאולימפיה או ממנה, איסור כל מעשי איבה בתחום מקדשו של זאוס ואיסור הכנסת נשק לאולימפיה. אבל למרות הנטייה ליפות את אורחות האתלטיקה של יוון העתיקה ולאידיאליזציה של רעיון השלום האולימפי, ידוע לנו היום שהדברים לא היו כל כך מושלמים. קרבות רבים ניטשו על השליטה באולימפיה והדברים הגיעו לשיא כאשר במאה ה-4 לפנה"ס התנהלה מלחמת דמים בתוך המתחם המקודש של אולימפיה, כשספרטה נלחמה על השליטה במקום. אחרי אירוע זה הורחקה ספרטה מהמשחקים למשך אולימפיאדה אחת. ידוע לנו שגם טוהר המשחקים לא תמיד נשמר בהצלחה וכי רמאים ניסו לעתים למכור את המשחקים תמורת בצע כסף. אלה שנתפסו נקנסו והונצחו לדיראון עולם בפסלי ברונזה שהוצבו על הדרך לאצטדיון ועליהם הודעות המתארות את העבירה.

בסך הכל חזרו ונשנו המשחקים האולימפיים של העולם העתיק 293 פעמים, במשך 1169 שנים עד שחוסלו על ידי הקיסר הביזנטי תיאודוסיוס במאה ה-4 לספירה.

יוצאים מחוץ לגבולות יוון
המשחקים קמו לתחייה בסוף המאה ה-19, לאחר הפסקה של 1530 שנים, אחרי שנחשפו בנייני אולימפיה ובשל הרעיון לחידוש המשחקים האולימפיים כמפעל של תרבות הגוף. אפשר גם לקשור את חידוש המשחקים להערצת התרבות היוונית ששררה באירופה כאשר נחשפו עוד ועוד עתיקות וגדל הידע על אורחות החיים ביוון הקלאסית. מוביל הרעיון לחידוש המשחקים היה הצרפתי פייר דה קוּברטן שהיה איש חינוך וחובב ספורט שהאמין בשילוב החינוך הרוחני עם החינוך הגופני. ברעיונו של קוברטן נוספו שני חידושים עיקריים למודל המשחקים של העת העתיקה: המשחקים יהיו בינלאומיים והם יערכו כל פעם בעיר אחרת. כך הועיד להם, לפי הבנתו, את תפקידם הקדום, כלומר חיזוק השלום והידידות וטיפוחם בין כל בני האדם.


הלפיד האולימפי מגיע ללונדון, אולימפיאדת לונדון 2012

באפריל 1896 נערכו באתונה "המשחקים האולימפיים הראשונים של העת החדשה". אך גם הפעם, כמו בעת העתיקה, נתקל רעיון השלום האולימפי בקשיים כאשר קשה היה להפריד בין ספורט לפוליטיקה. המשחקים האולימפיים של העת החדשה שזורים בפוליטיקה מאז ראשיתם ויש לכך דוגמאות רבות כמו עריכת משחקים אנתרופולוגים שנועדו להוכיח את עליונות האדם הלבן באולימפיאדת סנט לואיס בשנת 1904, דרך החרמת המשחקים על ידי אישים ומדינות או הרחקת מדינות מהמשחקים כעונש, למשל אחרי מלחמות העולם. ניצול האולימפיאדה למטרות תעמולה על ידי הנאצים, מתקפת הטרור על הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן בשנת 1972 והרשימה עוד ארוכה. מפתיע אולי לגלות כי המשחקים בברצלונה בשנת 1992 היו הראשונים מזה תקופה ממושכת שלא היה בהם שום חרם מסיבות פוליטיות.

בקווי היסוד של האמנה האולימפית כתוב: "אולימפיזם, או הרעיון האולימפי, הוא השקפת עולם המשלבת בצורה מאוזנת את כל תכונות הגוף, הרצון והמחשבה, וזאת על ידי שילוב בין ספורט לתרבות ולחינוך. הרעיון האולימפי שואף ליישם אורח חיים המבוסס על אושר הנובע מתוך מאמץ, על מתן דוגמה אישית ועל כיבוד העקרונות הבסיסיים של המוסר. מטרת הרעיון האולימפי היא להעמיד בכל מקום את הספורט לשירות ההתפתחות ההרמונית של האדם, במטרה לעודד את הקמתה של חברה הדוגלת בשלום תוך שמירה על הכבוד האנושי".

המנזרים התלויים של מטאורה

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.