תפריט עמוד

לסייר בעקבות יהודה עמיחי בירושלים פירושו לקרוא שירים, להתבונן בנוף ולהרגיש שלמילים יש משמעות חדשה, ואי אפשר להבין אותן בלי להיות כאן. בזכות השירים של עמיחי, המקומות מקבלים משמעות נוספת.

תחנה ראשונה: ימין משה

את סיורנו נתחיל בשכונת ימין משה, נסתובב בסמטאות בלי מטרה מוגדרת מלבד ההנאה: הליכה בסמטאות ימין משה דורשת שימוש בכל החושים. יש לפקוח את העיניים כדי לראות בנייה יפהפייה, כמה מהבתים בני יותר ממאה. מומלץ להריח, לשאוף אוויר ירושלמי קריר. למולל את צמחי התבלין הצומחים פה ושם, ולא לשכוח להרים מבט לחומת העיר העתיקה המבצבצת בינות לבתים.

בִּימִין משֶה

הָיְתָה שְׂמאל אֲהוּבָתִי

בְּיָדִי הַיְמָנִית.

וּשְנֵינוּ תַּחַת רְקִיעַ הַצִּפָּרִים…

(מתוך "שירים 1948־1962")

בעבר המראה היה שונה לחלוטין. כשאמרו ירושלים בסוף המאה ה־19 התכוונו לעיר העתיקה. באותה התקופה היתה העיר מעוטרת בשכונות שנבנו מחוץ לחומה, אבל התייחסו אליהן כאל גוף זר, תוספת מודרנית לעיר עצמה. ימין משה השתלבה במציאות זו. כעבור חצי מאה, עם קום המדינה, זוהי שכונת עוני על הגבול עם ירדן, וכל מי שיכול עוזב. מי רוצה ששכנו יהיה חייל ירדני הצופה מראש החומה? מי רוצה לגור בשכונה שנפצעה בקרבות 48'?

יום אחד, ביוני 1967, התעוררו תושבי השכונה למציאות חדשה. פתאום הנוף הנשקף מבין בתי השכונה כבר אינו מאיים. בעלי הבתים בימין משה קיבלו דירות חדשות במערב העיר, ואת הדירות הישנות מכרו לאנשים שהתחייבו לשפצן. העירייה תכננה ליצור כאן מרכז לאמנים, וכך הגיע יהודה עמיחי לשכונה ובנה את ביתו הקבוע, אחרי שנות נדודים בין בתים בירושלים. עמיחי (1924־2000) נולד בגרמניה למשפחה דתית והיה בן גילם של משוררים מדור הפלמ"ח כגון חיים גורי וחיים חפר. אך שירתו שונה משלהם: היא אינה לאומית, היא פרטית. עמיחי מתרחק מתיאורים הרואיים ומשחק עם מילים יומיומיות.

תחנה שנייה: תצפית אל הר ציון

מימין משה נלך דרומה, לעבר גשר הסינמטק, נחצה אותו ונמשיך בירידה ונראה משמאלנו בגובה המדרכה את גג מלון הר ציון. בכל פעם שאני מגיעה לכאן לבי מתמלא קנאה. על הגג יושב זוג ומתבונן אל הנוף, ואף פעם לא זז מכאן, לא משתעמם ולא נמאס לו. לוּ יכולתי, הייתי מצטרפת אליהם… לשבת ולהתבונן בירושלים. תמיד. הפסל מתבונן בהר ציון. בינינו ובין הר ציון מתחתר גיא בן הינום. הכביש החוצה את הגיא עובר על גבי סכר מימי הסולטן סולימאן המפואר שהעניק לעיר את חומותיה ואת בריכת הסולטן.

רוֹעֶה עֲרָבִי מְחַפֵּשׂ גְּדִי בְּהַר צִיּוֹן,

וּבָהָר מִמּוּל אֲנִי מְחַפֵּשׂ אֶת בְּנִי הַקָּטָן.

רוֹעֶה עֲרָבִי וְאָב יְהוּדִי

בְּכִשְלוֹנָם הַזְּמַנִּי…

הַחִפּוּשִׂים אַחַר גְּדִי אוֹ אַחַר בֵּן

הָיוּ תָּמִיד

הַתְחָלַת דָּת חֲדָשָה בֶּהָרִים הָאֵלֶּה

(מתוך "שלווה גדולה: שאלות ותשובות")

תחנה שלישית: טיילת ארמון הנציב

נמשיך דרומה בדרך חברון, נפנה שמאלה ברחוב נעמי ומיד ימינה לטיילת ארמון הנציב. במהלך קרבות מלחמת העצמאות, כשכדורים שרקו מעל לגגות העיר, חילקו משה דיין ועבדאללה א־תל את ירושלים לשתיים: מערב העיר ישראלי, ומזרחה באחריות ירדנית. הטיילת נמשכת לאורך תווי הגבול בעבר, משמרת־מוחקת אותו.

אני מפנה את עיני מזרחה, לעבר המקום שבו ראו פעם את מדבר יהודה. במרחק היתה תחושה שרואים את ים המלח (לא ממש רואים, זו רק תחושה), ובשעות שהשמש מאירה באור עדין, לא לוהטת מדי, היה אפשר לראות באופק הרחוק את הרי מואב. היום בגובה הרכס, במרחק נגיעה, יש גדר בטון בגובה תשעה מטרים שמסתירה את כל מה שנמצא מאחור.

זֶה הַסּוֹף שֶל הַנּוֹף. בֵּין גּוּשֵי

בֶּטוֹן וּבַרְזֶל מַחֲלִיד עוֹמֵד

עֵץ תְּאֵנָה נוֹשֵׂא פֵּרוֹת כְּבֵדִים

אֲבָל אֲפִילּוּ יְלָדִים לא בָּאִים לִקְטוף…

(מתוך "שירי ירושלים")

בסיום הסיור, שנע בין עיר חדשה לעיר עתיקה, בין יהודים לערבים, בין עיר של חולין לעיר קדושה, מתאים לעצור רגע ולקרוא את השורות הנפלאות:

לָמָּה יְרוּשָלַיִם תָּמִיד שְתַּיִם, שֶל מַעְלָה וְשֶל מַטָּה

וַאֲנִי רוֹצֶה לִחְיוֹת בִּירוּשָלַיִם שֶל אֶמְצַע

בְּלִי לַחְבוֹט אֶת ראשִי לְמַעְלָה

וּבְלִי לִפְצוֹע אֶת רַגְלַי לְמַטָּה…

(מתוך "פתוח סגור פתוח")

לקריאה נוספת:

ירושלים: סיור בעקבות הסופר חיים באר 
ירושלים: סיור בעקבות הסופר חיים באר

מבית הספר בו למד, דרך הספרייה שאת ספריה קרא בשקיקה ועד דירת הוריו בשכונת אחווה – שמונה תחנות ברחבי ירושלים בעקבות תחנות חייו וגיבורי ספריו של הסופר חיים באר
 

* הציטוטים מתוך שירי יהודה עמיחי באדיבות הוצאת שוקן, כל הזכויות שמורות

צמחי המדבר - הצמחים הכי מתוחכמים בארץ

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.