תיירות אקולוגית: חופשות ירוקות לאוהבי הסביבה

פרופסור אריק כהן, אנתרופולוג מהאוניברסיטה העברית בירושלים, מתמחה שנים רבות בתיירות בתאילנד ובמקומות אחרים. הוא רואה ביזמי הנדל"ן תאבי הבצע, מקומיים וזרים, את שורש הרע בתחום התיירות. הבנייה חסרת האחריות שלהם הורסת במקרים רבים ערכים תרבותיים וסביבתיים. התיירים הם לדבריו צרכנים שלא מודעים לבעייתיות של הפרויקטים שנוצרו בידי היזמים האלה. ההיעדר של השתתפות מקומית בפרויקטים תיירותיים מפחיתה מאוד את רווחי הקהילה המקומית מן התיירות. הבעיה מחמירה, מסביר פרופסור כהן, כאשר הממשלה מעודדת בניית פרויקטים שמיועדים לעשירים. זו קבוצה קטנה שמנצלת את המשאבים המקומיים ומחזירה מעט מאוד לקהילה. התושבים חשים מקופחים כיוון שהמשאבים שלהם נוצלו מבלי שיעניקו להם רווחים.

ארגון ללא מטרות רווח שנושא את השם "דאגה לתיירות" (Tourism Concern) פועל באנגליה כבר קרוב לעשרים שנים כדי לפתור את בעיית המצפון המעיק על התייר האחראי: איך אפשר לטייל מבלי לפגוע בקהילה המקומית? אנשי הארגון מתמודדים עם הבעיות שמעוררת התיירות המשגשגת בכל העולם ובייחוד במדינות העולם השלישי, או כפי שהם מגדירים זאת "בעולם הדרומי" (העני, בניגוד לצפוני העשיר). "המדריך הטוב לנסיעה אלטרנטיבית" יצא לאור במימון הארגון.

מיאנמר. ארגון "דאגה לתיירות" קורא לחרם תיירותי על המדינה עד שתשנה את מדיניותה הלא הומניטרית | צילום: Alan Tobey

בראיון טלפוני מלונדון מסבירה טרישיה בארנט, מנהלת ארגון "דאגה לתיירות", מהן לדעתה הבעיות המרכזיות עימן מתמודד כיום עולם התיירות: "הבעיה הראשונה היא הגידול העצום, המהיר והלא מתוכנן בתיירות. זה נובע מתאוות בצע, משחיתות ובעיקר חוסר תכנון לטווח ארוך. הבעיה המרכזית השנייה היא שהתושבים המקומיים ביעדי התיירות נותרים לעיתים קרובות מדי עניים מרודים. הם אמורים להרוויח מן התיירות, אבל זה לא קורה. בעייה מרכזית שלישית עימה אנחנו מתמודדים היא הזזת אוכלוסייה (טרנספר). במקומות רבים מפנים כפרים שלמים כדי לבנות מלון גדול או אתר תיירות על החוף. גם כאן מעבירה תאוות הבצע את השליטים והמפתחים על דעתם."

הפתרון לדעת בארנט חייב לעבור בנתיב אחד – הקול של כולם חייב להישמע, וזה כולל את התושבים המקומיים, ארגונים עולמיים שדואגים לתיירות אחראית, ממשלות שנוהגות באופן סביר ולא מושחת ומפתחים שמבינים את חשיבות שיתוף האוכלוסיה המקומית ולא רק את חשיבות גריפה מהירה של רווחים.
כאשר מבקשים מטרישיה בארנט להצביע על היעדים הבעייתיים ביותר היא מפנה אצבע מאשימה לעבר מיאנמר. ארגונה קורא לחרם תיירות כללי על מדינה זו, עד שתשנה את מדיניותה הלא הומניטרית ותנהיג משטר דמוקרטי יותר. חרם זה הוא היענות לקריאת חרם התיירות של אונג סאן סו קי הבורמזית, כלת פרס נובל לשלום, שכלואה כבר כמה שנים במעצר בית.

לגבי דוגמאות מוחשיות יותר מתחום התיירות מצביעה בארנט על מלונות ומועדונים שפועלים בשיטת "הכל כלול" ברחבי העולם ובעיקר באיים המלדיביים באוקיינוס ההודי. "בכל היעדים האלה" מסבירה בארנט "גורמים לתיירים להתעלם לחלוטין מן האוכלוסייה המקומית. כאשר אנחנו מתארחים במלון בשיטת 'הכל כלול' מופעל עלינו למעשה לחץ משמעותי לא לצאת מהמלון. באופן הזה אנחנו לא זוכים לשום היכרות, אפילו מינימלית, עם האוכלוסייה המקומית. אנחנו לא רואים אותם ולא מפרנסים אותם. בעלי המסעדות המקומיות הקטנות לא יזכו לארח אותנו, בעלי המכולת לא יזכו למכור לנו קרם שיזוף, ובעלי הסירות לא ישיטו אותנו. כלומר אנחנו לא תורמים לכלכלה המקומית וכל הכסף ששילמנו עבור החופשה עובר ישירות לסוכני התיירות ולרשת העולמית שבבעלותה המלון. הרי אף אחד מאיתנו לא משלה את עצמו שהמלון המפואר הזה בבעלות הקהילה המקומית."

באיים המלדיבים הבעיה לדברי בארנט חמורה במיוחד. בעשרים ושמונה השנים האחרונות שולטת באיים ממשלה ברוטלית שגורפת רווחים מהחכרה של האיים. בכל שנה מוחכרים שלושים איים לחברות ענק תמורת שלושים מיליון דולר לאי לעשר שנים. התושבים באיים אלה חיים בתנאים תת אנושיים. בחלק מן האיים סובלים ארבעים אחוזים מן התושבים מתת תזונה. העובדים בבתי המלון המפוארים מובאים לעיתים קרובות מסרי לנקה וכך נותרת האוכלוסייה המקומית בחוסר כל.

אחד המונחים שמדאיג את אנשי "דאגה לתיירות" ואנשי ארגונים רבים אחרים שפועלים למען האתיקה בתיירות העולמית הוא המונח "תיירות אקולוגית". למעשה מאכלסים כיום את התחום מפעילי תיירות רבים שגורמים נזקים עצומים, אבל טוענים שהם שמים לב לסביבה. אין תיירות אקולוגית, טוענים בתוקף אנשי הארגונים. זו סתירה פנימית וכל תיירות גורמת נזק.
אחד הקמפיינים התוקפניים ביותר מתנהל כיום כנגד פיתוח אתר תיירות בבימיני שבאיי בהאמה בים הקאריבי. היזם האמריקאי העשיר התחייב לבנות לצד המלון בית ספר, מחלקת כיבוי אש וכמובן לא לפגוע בסביבה. אף אחד מהתנאים לא התקיים. הבנייה גרמה לנזק סביבתי והתכנון העתידי כולל מגרש גולף, קזינו ומרינה ליאכטות. תושבי המקום וארגונים דוגמת "דאגה לתיירות" נאבקים בפיתוח. הבעיה העיקרית: כבר עכשיו, עוד בטרם הושלמה הבנייה, נוצר מחסור גדול במי שתייה באזור מפרץ בימיני ואספקת המים לתושבי הכפרים קוצצה.

חוף באי קוסמוי, אחד היעדים המועדפים על תרמילאים ישראלים בתאילנד. "תיירים ישראלים נוטים לעיתים לשכוח שהם דווקא באים מן הצד העשיר של הכדור ומאבדים את הראש בתחרות 'מי שילם פחות?'" | צילום: Heico Neumeyer

ארגון EPCAT מאנגליה מתמודד עם בעיית תיירות חמורה אחרת, שמעוררת לאחרונה דאגה בממדים התופחים שלה: ניצול מיני של ילדים בידי תיירים מערביים. לדברי דוברת הארגון פארה בואקארי מנהל EPCAT קמפיין הסברה כנגד תיירי מין ובמקביל משתף פעולה עם המשטרה כדי להביא למעצרם של תיירי מין רבים ככל האפשר. כריסטין בדאו, ראש הארגון בבריטניה קוראת לפעולה תקיפה הרבה יותר כנגד תיירי המין, בייחוד כנגד אלה שפוגעים בילדים. על פי נתוני הארגון בשנים האחרונות הקימו עברייני מין בתי יתומים ובתי מחסה במזרח אסיה, כדי להשתמש בחוסים בהם עבור תיירי המין. חלק גדול מכספים אלה גויס על פי נתוני הארגון בבריטניה.

כאשר נשאלים פרופ' כהן וטרישיה בארנט לגבי המוניטין של התייר הישראלי ביעדים רחוקים הם מתקשים לחלוק מחמאות. לדברי פרופ' כהן ההתנהגות הישירה מדי של ישראלים עלולה במקרים רבים לפגוע. הבעיה חמורה אפילו יותר לגבי תרמילאים ישראלים שמטרתם העיקרית היא לטייל עוד יום בתקציב אפסי. אלה נוטים להתמקחות קולנית ותוקפנית שיוצרת רושם ותדמית לא טובים. בעיה נוספת עליה מצביע פרופ' כהן בדאגה היא העתקת דפוסי התנהגות שנרכשו במהלך שירות צבאי ביהודה ושומרון כלפי "מקומיים" בתאילנד. כל אלה לא עוזרים לתיירים ישראלים לרכוש מוניטין טובים במיוחד.
טרישיה בארנט מציירת התרשמות דומה: "הישראלים סקרנים מאוד" היא מודה, "אבל ברגע שיש להם אפשרות לחסוך עוד סכום פעוט הם מוכנים להתמקח שעות. במקרים רבים אלה התמקחויות עם ילדים עניים, שצריכים לפרנס משפחה גדולה בסכומים שהתייר מוציא בערב אחד בפאב. המחשבה שצריכה להנחות תיירים במקומות כאלה היא 'איך אני יכול לעזור להם לחיות טוב יותר' ולא איך אני יכול לנצל טוב יותר את העוני שלהם'. תיירים ישראלים נוטים לעיתים לשכוח שהם דווקא באים מן הצד העשיר של הכדור ומאבדים את הראש בתחרות 'מי שילם פחות?'"