תפריט עמוד

שמרו על חיות הבר

הציד והסחר הבלתי-חוקי בחיות בר הם חלק מהגורמים העיקריים למשבר הכחדת המינים העולמי. הבעיה גדולה במיוחד בארצות מתפתחות שבהם השלטונות והמשטרה סובלים ממחסור באמצעים ולכן אינם מצליחים למנוע הרג של מינים מוגנים. באופן מצער, התיירות היא במקרים רבים הסיבה הישירה לציד. הזואולוגית נגה שני כותבת ממשלחת מחקר בפרו על דברים שלא עושים בטיול

כמעט בכל נסיעה או טיול אנחנו נתקלים בחיות בר שנשבו כדי לספק שעשוע לתיירים: דובים קשורים בשרשרת ברזל לצידי הדרכים בהודו, פילים לרכיבה או קופים מצחיקים שמצטלמים איתם בחופי ספרד או בתאילנד. למרות שממבט ראשון החוויה נראית נעימה, חשוב שתדעו שכל פעילות שקשורה בחיות בר שאינן בסביבתן הטבעית כרוכה באכזריות וברוב המקרים אינה חוקית.

הכתבה הזו לא נעימה במיוחד לקריאה, אבל בכל זאת כדאי לדעת כמה דברים לפני שיוצאים לטיול וזאת כדי לא להוסיף לסבלן של החיות ולא לעודד את המשחק האכזרי בהן. לתיירים יש כסף והם מחפשים אטרקציות ובידור אבל מתקשים לראות את הסיפור השלם. המטייל הישראלי, כמו גם רבים מעמיתיו בעולם, אוהב להתנסות בכל החוויות שנקרות בדרכו. הבעיה היא שלפעמים ההנאות שלנו גורמות לנזק סביבתי ותורמות לסבל של בעלי חיים.

כדי להמחיש את הבעיה אעלה כאן כמה סיפורים של חיות שפגשנו במשך השנים שטיילנו בעולם.

קופת הגיבון תאם שימשה כאטרקציה לתיירים שהצטלמו איתה בתאילנד. "גיבון-צילום" מתחיל "לעבוד" בגיל שלושה עד ארבעה חודשים בלבד, לאחר שניצוד ביער. הגיבונים עובדים בלילות בבארים רועשים. הם מסוממים כדי שישנו ביום ויישארו ערים בלילה, הפוך מסדר היום הטבעי להם. מתוך פחד הם נאחזים בכל אדם שהם רואים. זו הסיבה שבתמונות הם נראים כמחבקים את האנשים. בלייני הבארים נותנים להם צ'יפס, בירה ומוצרי מזון שלא תואמים את התפריט המקורי שלהם ולכן רק רבע מהגיבונים הניצודים מגיעים לבגרות.

כשתאם הגיעה לבגרות היא נעשתה אלימה והרבה פחות חמודה ולכן כלאו אותה בכלוב שהיה רק קצת יותר גדול מגודל גופה. כדי שלא תוכל לנשוך, הוציא לה בעליה את הניבים. באחד הימים ברחה תאם מהכלוב. כדי לתפוס אותה היכה אותה בעל הבית עם מקל וכרת לה זרוע ורגל. לאחר שהגדמים הזדהמו היא התגלגלה בין כמה בעלים נוספים עד שהגיעה למרכז השיקום לגיבונים, בו עבדנו ושם פגשנו אותה ולמדנו להעריץ את היכולת שלה להשתקם. כיום היא חיה במרכז השיקום, בכלוב מרווח ונקי, תחת עץ ענק ביער בפוקט. למרות נכותה הקשה היא מצליחה לנוע ואפילו נראית במצב רוח טוב, שמחה ומתקשרת עם המטפלים והגיבונים האחרים. כמובן שבמצבה לא תוכל לשוב לעולם לחיק הטבע.

הכישורים המבדרים של בעלי החיים בקרקסים הם פרי אימונים מפרכים ואכזריים השוברים התנהגות טבעית ואוכפים התנהגות מגוחכת. כמו שקל לנחש דובים לא נוהגים לרקוד בטבע. הריקודים הם תוצאה של חימום הרצפה לטמפרטורה גבוהה, המחייבת את הדובים לקפוץ. בעזרת מכות חשמל ומקלות מלמדים אותם לא לברוח מהאזור החם. לנחשי הקוברה כורתים את שיני הארס, כדי שלא יכישו, אך בלעדיהן הם גם לא יכולים לאכול, ולכן מתים אחרי שבעה חודשי הרעבה. גם חתולי בר לא אוהבים לקפוץ דרך חישוקים בוערים. גאטו למשל, הוא פומה (חתול בר גדול) שהתעקש שלא לקפוץ. המאלף שהתייאש ממנו התקשר למרכז ההצלה בווילה טונרי וביקש שיבואו לקחת את החתול הסורר והתוקפני. כש"כוחות ההצלה" התקרבו הם גילו שהחתול לא מסוגל אפילו לעמוד, כי רגליו האחוריות שבורות. גאטו האומלל הורם בעדינות ומציליו נשאו אותו על גבם לרכב. סם (בעלי) היה המטפל האישי שלו במשך כמה חודשים, ביחד הם היו הולכים ביער עשר שעות ביום כדי לנסות לתת לחתול חיים כמה שיותר דומים למה שהיו יכולים להיות לו בטבע.

גני חיות קטנים (לא ממשלתיים) מציגים במקרים רבים בעלי חיים שנקנו מצייד לא חוקי ומוחזקים בתנאי שבי נוראים. בחסות מטפלים לא מקצועיים נחשפים בעלי החיים לתנאי רעב, צמא, מחלות והתעללות מצד המבקרים. בביקור האחרון שלנו בפרו גילינו גן חיות קטן ששייך לאשה אנגליה. התנאים שבהם הוחזקו שם החיות הדהימו אפילו אותנו, המורגלים בזוועות שקשורות בבעלי חיים. למרות זאת, אף אחד מהמבקרים לא התרגש למראה הפצעים הפתוחים, הרזון הנורא, בכי החיות והסירחון שעלה מהכלובים הקטנים. כשחזרנו למקום שבועיים לאחר מכן כדי לתעד את הזוועה גילינו שכל הקופים הצעירים שהיו בתצוגה מתו והוחלפו באחרים.

כדי שהפיל יוכל לשאת תיירים על גבו, הוא נקשר ממושכות למתקן שלא מאפשר תנועה | צילום: סטיבן אלן

אל תרכבו על פיל
אילוף של חיית בר מסוכנת כפיל, לבצע דבר פשוט כנשיאת תיירים על גבם, דורש "שבירה". מדובר בתהליך הכולל קשירה ממושכת למתקן שלא מאפשר תנועה. הפילים מורעבים ומוכים עד לשבירה נפשית טוטאלית. רק אז מתחיל תהליך האילוף.

אכילת בשר ציד כבשר קופים, סנפירי כרישים או צבים אולי נשמעת אקזוטית ומסקרנת, אבל יש לזכור כי המסחר בבשר צייד הוא אחת הסיבות העיקריות להידלדלות מינים בבר. גם הפרוות, העורות והגולגולות המקשטים מסעדות תיירותיות רבות הם תוצאה של ציד בלתי מבוקר.

מול כל התעשייה העצומה הזו ניצבים מרכזי ההצלה לחיות הבר. הם עובדים בדרך כלל ללא תמיכה ממשלתית ובתקציב נמוך ביותר. פעמים רבות הם משקיעים מאמצים מעבר ליכולותיהם ובמקרים רבים תחת איום מתמשך לשלומם של אנשי הצוות, כאשר הם מנסים להילחם בעבירות הציידים. חשוב לבקר במרכזים, לתרום להם ואפילו להתנדב. הם לא יכולים לעשות את עבודתם בלי עזרה!

כחלק מהפעילות של הארגון שהקמנו להגנה על הגנה על קופי העולם החדש, לקחנו על עצמנו אחריות לגרום ליוצאים לטיולים לחשוב פעמיים לפני שהם קונים כרטיס או משלמים לאירוע מזדמן בו נעשית פעילות שמנצלת חיות בר, ולנסות להשפיע לטובה על היחס לחיות בארצות שבהן הם מבקרים. עוד פרטים על הקמפיין אפשר למצוא באתר שלנו.

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.