תקשורת ושפה נחשבו משך זמן רב למאפיין המבחין את המין האנושי משאר היצורים החיים. רבים מאמינים שהאדם הנבון הגיע לדרגה הגבוהה ביותר שבה הוא מסוגל להבין את צרכיהם ואת מאווייהם של עמיתיו, היצורים האנושיים האחרים. יכולתנו להביע במלים רגשות ותחושות הציבה אותנו כביכול מעל לשאר בעלי החיים החולקים עימנו את כדור הארץ. למעשה, אם נצליח להדחיק את תחושת העליונות הזו ולהתבונן בהתנהגותם ובהרגליהם של בעלי החיים האחרים, נבחין בכך שיחסים הדדיים ותקשורת נוצרים ללא הרף בין אלה שרבים נוהגים לכנות "המינים הנחותים יותר". יונקים ימיים נחשבים אינטליגנטיים יותר מיונקים אחרים, ומאמץ מחקרי רב הושקע בלימוד סביבתם והתנהגותם. הלווייתן הקטלן הוא המרשים ביותר במשפחת הדולפיניים. זהו הדולפין הגדול ביותר: אורכם של הזכרים מגיע עד 9.5 מטר ואורכן של הנקבות עד 7 מטר. סימניו של הקטלן בולטים מאוד, שכן גבו שחור ובטנו לבנה, ומאחורי הסנפיר שעל גבו יש כתם אפור. פיו המאיים של הקטלן חמוש ב-13-10 זוגות שיניים חזקות. את הקטלן אמנם אפשר למצוא בכל האוקיינוסים בעולם, אך הוא שוכן בעיקר במים קרים. בדרך כלל שוהים לווייתנים אלה בלב האוקיינוס, והם מתקרבים לחוף כאשר הם נמשכים למקורות מזון.
היחסים בתוך הלהקה יציבים מאוד ונמשכים מספר דורות. כל להקה מכילה זכר בוגר, מספר נקבות וכמה מתבגרים משני המינים. גודל הלהקה משתנה ונע בין ארבעה לארבעים פרטים. להקות קטנות, שהתפצלו מקבוצות גדולות יותר, פחות יציבות, והן עלולות להיעלם לאחר דור אחד או שניים. קרוב לוודאי שהלהקות הגדולות יותר משתלטות על מקורות המזון העדיפים, ומותירות לקבוצות הקטנות יותר את השיריים. התפתחותם של קשרים חברתיים אלה, שכתוצאה מהם נוצרת להקה, נובעת מנטיית הציד המשותפת של הקטלנים. הם ניזונים ממגוון רחב של פריטי מזון, החל בדגים וכלה בציפורים ויצורים אחרים בעלי דם חם. הקטלנים צורכים מדי יום מזון שמשקלו 5-2.5 אחוזים ממשקל גופם. קטלן שמשקלו חמישה טון יצרוך אם כן עד 250 קילוגרם מזון ביום. מכאן אפשר להבין שגישה נוחה למקורות מזון מיידיים הכרחית לבעלי תיאבון כה גדול. האזנה חשאית מחקרים קודמים הציעו חלוקה גיאוגרפית שתתאר את הגיוון הקולי של כמה נציגים מסדרת הלווייתנאים. התופעה נבדקה רק לגבי הלווייתן גדול הסנפיר – שיריהם של הלווייתנים גדולי הסנפיר בצפון האוקיינוס האטלנטי שונים אמנם באופן משמעותי מאלה המושרים בצפון האוקיינוס השקט, אך יחד עם זאת, שירים שהוקלטו באזורי מחיה שונים בכל אחד מן האוקיינוסים היו דומים ואפילו זהים. במסגרת מחקר אקוסטי של קטלנים שחיו בשבי הבחינו החוקרים בהבדלים קוליים בין האזורים שבהם נישבו הלווייתנים. הבדלים אלה העידו על כך שהמיקום הגיאוגרפי משמעותי כאן יותר. מחקרו של ד"ר פורד בא לתאר את קיומן של קבוצות ניבים (דיאלקטים) מסוימים בין הקולות הנפוצים ביותר שמשמיעים לווייתנים חופשיים בחופי קולומביה הבריטית. זיהויין של הלהקות התבסס על סימני זיהוי המופיעים על סנפיר הגב של הלווייתנים ועל זיהוי כתם לבן דמוי אוכף המופיע ליד העין. קולותיהם של פרטים הנמנים עם 13 מתוך 30 הלהקות המוכרות במים שסביב האי וונקובר הוקלטו במהלך 49 מפגשים בין החוקרים ללווייתנים. בסופו של התהליך נבחרו חמש להקות כדי לתאר את ההבדלים הקוליים בקרב האוכלוסיה. אוכלוסיית הקטלנים החיה סביב האי וונקובר נחלקת לשלוש קהילות נפרדות. שתים מהקהילות מורכבות ממספר להקות החיות בשני אזורים שונים משך כל השנה. הקהילה הראשונה, המכונה הקהילה הדרומית, מורכבת משלוש להקות המזוהות כ-K,J ו-L, ומונה כ-80 לווייתנים. הקהילה השניה, הצפונית, מכילה 12 להקות המזוהות כקבוצות A ו-B, ומונות כ-135 פרטים. למרות שהקהילות הצפונית והדרומית אינן מתערבות ביניהן בדרך כלל, נוטות לעיתים להקות מכל קהילה ליצור קשר עם להקות מן הקהילה השניה. הקהילה השלישית מורכבת מ-15 להקות נודדות קטנות, המונות בסך הכל כ-45 פרטים. תנועתן של להקות נודדות אלה אינה ניתנת לניבוי, וחלקן נצפו רק לעיתים רחוקות. הנודדים נראים לעיתים באזורי המחיה של שתי הקהילות הראשונות, אך אינם יוצרים איתם מגע. מספר להקות נודדות מצטרפות מדי פעם האחת לשנייה. המפגשים וההקלטות נערכו במספר אתרים ליד האי וונקובר. הלווייתנים אותרו על פי תנאי השטח וזמינותם. בחלק מן המקרים הוקם מעין מחנה על החוף, ובאיזור נערכו סריקות בעזרת סירת מנוע. באזורים אחרים הוקמה רשת של צופים מתנדבים שהזעיקו אותנו כאשר נתגלו הלווייתנים. מיד עם היוודע דבר הימצאה של להקה באיזור מסוים יצאנו לשם כדי לנסות ולהתקרב אליה. צילומי הזיהוי נערכו בסרט רגיש ופוענחו מאוחר יותר בידי המומחים בתחום זה. ההקלטה נעשתה בעזרת ציוד הקלטה והגברה משוכלל שהותאם במיוחד למטרה זו. כדי לנתח את הקולות המוקלטים השתמשנו בטכניקה פשוטה, הבוחנת את עוצמת קולו של הלווייתן. קולות אלה הועברו מסלילי ההקלטה למיכשור מיוחד שתירגם אותם לתצוגה גרפית. פטפטנות ימית
בדרך כלל נקשרת רמת הקולניות של להקת לווייתנים לרמת הפעילות של הקבוצה. בזמן אכילה (הפעילות הקבוצתית הנצפית ביותר) מתפצלות הלהקות למספר קבוצות משנה המתפרסות על שטחים שגודלם מגיע עד 10 קילומטרים רבועים. כל קבוצות המשנה נעות בערך באותה מהירות ובאותו כיוון, אך הן צוללות ללא תלות בקבוצות האחרות. בדרך כלל, בשעת חיפוש מזון, הפעילות הקולית בקרב חברי הלהקה גבוהה. בלהקה אחת שתרה אחר מזון נמדדו בין חמש ל-30 קריאות בדקה. קריאות אלה הושמעו באופן מתמשך או בריכוזים שמישכם השתנה. באותו זמן נשמעו גם קולות נקישה, אך מעט מאוד שריקות. מקרים אחרים שבהם אובחנה פעילות קולית מוגברת היו התחככות על סלעים סמוכים לחוף, או בשעת מסע מאיזור אכילה אחד לשני. בין פרקי זמן של פעילות מוגברת נחה הלהקה ומפחיתה את פעילותה. פרקי זמן אלה אורכים שעות אחדות בכל פעם. בשעת המנוחה מתכנסים חברי הלהקה לקבוצה הדוקה וצפופה. התנועה בשעת המנוחה איטית והצלילות מתארכות (בין 4 ל-8 דקות). הקטלנים נעים בדרך כלל פחות מ-150 מטרים בכל צלילת מנוחה. ברוב המקרים הופכות הלהקות שקטות מאוד בזמן המנוחה, אם כי מדי פעם נשמעות מספר שריקות בעלות עוצמה נמוכה וקולות פעימה קצרים. בתום מפגשים חוזרים עם להקות מזוהות, ברור כיום שכל קבוצה משמיעה מספר מוגבל של קריאות בודדות ומובחנות. חלק מן הקריאות ברפרטואר הזה חוזרות על עצמן מספר רב של פעמים, ונפוצות מאוד בשעות הפעילות. קריאות אלה הן התבנית הקולית הנפוצה ביותר שמשמיעים הלווייתנים. בשעה שהם מפוזרים ומחפשים מזון יותר מתשעים אחוז מן הקריאות הן מסוג זה. שאר הקולות מורכבים מסימני פעימות שונים ומשריקות. בשעת פעילות פיסית אינטנסיבית הכרוכה גם בפעילות מעל פני המים (הנפות זנב וסנפירים, קפיצות וכד') עולה רמת הפעילות הקולית ומתחלקת בין הסוגים השונים. השוואת הקריאות שמשמיעות להקות הקטלנים מצביעה על כך שיש הבדלים משמעותיים ברפרטואר הקריאות של הלהקות השונות. להקות A1, A4 ו-A5 מנו 7, 14 ו-12 פרטים בהתאמה. הן נתגלו כקרובות מאוד האחת לשניה, ונעו לעיתים תכופות ביחד באיזור הקהילה הצפונית. 13 קריאות שונות נפרדות הוקלטו במהלך מפגשים שבהם היו מעורבות כל שלושת הלהקות שסימנן A. הקלטות אחרות, של כל אחת מן הלהקות בנפרד, הוכיחו שכל אחת מן הלהקות שולטת בכל הרפרטואר. תצפיותינו הראו, ששעה שלהקה B נעה יחד עם להקות A, דבקה כל קבוצה בקריאות הרפרטואר שלה. במקרים רבים שמרו להקות שנעו ביחד על מרחק מסוים ביניהן, ואיפשרו בכך לשייך את הקריאות המוקלטות לאחת מן הקבוצות. בשום מקרה לא השמיעה להקה קריאות האופייניות ללהקה אחרת שבחברתה נעה, אלא אם כן חלקו להקות אלה אותו רפרטואר (כלהקות A השונות). את להקה J שמנתה 19 קטלנים באיזור הקהילה הדרומית פגשנו בתשעה מפגשים במיצר ג'ורג'יה. הגדרנו אצל להקה זו רפרטואר של 10 קריאות שונות. התכונה הבולטת ביותר ברפרטואר שלה היתה שקריאות רבות הסתיימו בנפילה בולטת בעוצמת הצליל. מסיבה זו קל מאוד להבחין, אפילו לבעלי אוזן לא מאומנת, בהבדל בין קריאות להקה זו לקריאותיהן של הלהקות הצפוניות.
מערכת הקשר אם נזכיר דוגמה אחרת, ידוע לנו שהחוקרים מכירים היטב את הקריאות העזות שמשמיעים קופים ביערות. קריאות אלה מאפשרות להם לשמור על קשר בתוך הקבוצה. בדומה ללווייתנים, חיים יצורים חברותיים אלה בסביבה שבה הראות המוגבלת מחייבת אותם לשמור על קשר בעזרת סימנים אקוסטיים הניתנים לזיהוי בטווח רחוק. יתכן שחלק מן הגיוון שבו הבחנו בקולות הלווייתנים נבע מהבדלים אינדיבידואליים בין הפרטים. אם קריאות אלה מכילות אינפורמציה המעידה על זהות אישית וקבוצתית כאחד, הן עשויות להיות מועילות אפילו יותר לגבי תיאום התפרסותה של הקבוצה. ההבדלים הקוליים בין להקות הלווייתנים מייצגים ניבים (דיאלקטים) אמיתיים, שכן הם מופיעים בקבוצות שעשוי להיות ביניהן קשר גיאוגרפי (אם כי קשר זה אינו הכרחי), והן בעלות פוטנציאל לעירוב תרבותי. הלהקות בעלות הקריאות השונות עשויות, אם כן, לשהות באותם אזורים ולקשור קשרים חברתיים האחת עם רעותה. זהו הבדל משמעותי לעומת ניבים של שירת ציפורים, הקשורים תמיד בקשר גיאוגרפי. העובדה שהרפרטוארים של הקריאות אינם משתנים משך מספר שנים היא בעלת חשיבות לראיית הניבים כבעלי משמעות. למרות שקשה עדיין לנסח אינטרפרטציה מלאה לגבי תפקידם של הדיאלקטים השונים, אפשר כבר לנסח כמה השערות מבוססות. להקות הקטלנים הן קבוצות חברתיות מאוד. קרוב לוודאי שהם מפיקים תועלת רבה משמירתם של קשרים ארוכי טווח. בחינת אופן פיזורן של הלהקות סביב האי וונקובר מלמדת, שהן הגדירו לעצמן תחומי מחיה וחיפוש מזון שהתפתחו משך מספר דורות. מסורות כאלה של הלהקה או המשפחה עשויות להיות בעלות חשיבות רבה להישרדותה של הקבוצה. יכולתם הכוללת של חברי הלהקה תגדל אם יקפידו לשמור על קשרים משפחתיים הדוקים, ויעבירו את המסורות לדורות הבאים. לאור עובדות אלה אפשר לראות את הדיאלקטים של קבוצות הקטלנים כתהליך שהתפתח תחת אותם לחצי סלקציה, האחראיים גם לשאר הקשרים בתוך הלהקה. השימוש בסימנים יחודיים לקבוצה עשוי לשמש כאמצעי יעיל לשימור זהותה ואחדותה של הלהקה. אפשר להעריך את חשיבותה של מערכת אמינה המסייעת לגיבוש הקבוצה כאשר מביאים בחשבון את פרקי הזמן הארוכים שמבלה הלהקה ביחסים עם להקות אחרות. ב-21 מתוך 49 המפגשים במחקר השתתפו קבוצות לווייתנים שהורכבו מיותר מלהקה אחת. בתנאים כאלה, אילו לא היו ברשותם אמצעים מובהקים לשימור המסגרת המשפחתית, היתה המסגרת הזו מתפוררת. אפשר לשער שהדיאלקטים של הקטלן נובעים ממסורות של התנהגות, המועברות מאב לבנו כחלק מן המורשת התרבותית. הניבים הם אמצעי יעיל לחדור ליחסים הפנימיים בתוך הלהקות. בין אם הניבים נשלטים על-ידי גורמים גנטיים או התנהגותיים, מידת הדמיון וההבדל בין הרפרטוארים השונים עשוייה לשמש מפתח להבנת התנהגותה של הקבוצה. נראה, אם כן, שלשונם של הלווייתנים ספציפית ומפותחת כל כך, עד שיש בתוכה גוונים פנימיים. אפשר לומר בביטחון, ששיחת הלווייתנים היא צורת תקשורת משוכללת כל כך, שרק עתה מתחיל המין האנושי לתפוס את מלוא מורכבותה. לקריאה נוספת:
| ||||||||||
שירת הלווייתנים – תקשורת מורכבת
שיתוף הפעולה בין לווייתנים מרתק: הם חיים בקבוצות ויוצרים קשר בעזרת קולות מיוחדים שהם משמיעים, בשפת צלילים שפיתחו. רונדה טננבאום השתתפה במחקר על תקשורת בין לווייתנים קטלנים וחזרה עם תובנות חדשות על היונקים המדהימים הללו |
Array
(
)