יש כמה גישות שונות בנוגע לשמירת הטבע: האחת אומרת שצריך לשמור על הטבע מפני בני האדם כדי שלא ייפגע, השנייה גורסת שרק אם בני האדם יכירו את הטבע הם יבינו עד כמה חשוב לשמור עליו. לא קשה לנחש באיזו משתי הגישות האלה תומכת חלי יעקבס, מנכ"לית רמת הנדיב. עוד לפני שהיא מדברת על החזון או התכניות העתידיות, היא ממהרת למדף במשרד שלה ושולפת תפרחת יבשה של שום הגלגל. בעיניים בוהקות היא מספרת איך הצמחים בעלי התפרחת המרהיבה חזרו לפרוח בשדה שבו חודש חריש חקלאי בשיטות מסורתיות. "אנחנו חייבים לדאוג שמערכת היחסים שלנו עם האדמה תהיה מתוקנת", היא אומרת.
הגעתי לרמת הנדיב אחרי כמה ימים גשומים במיוחד. בגני הזיכרון, המקיפים את אחוזת הקבר של הברון והברונית רוטשילד, ביקרתי כמה וכמה פעמים בעבר, הפעם רציתי להכיר גם את פארק הטבע שמחוץ להם. הפארק והגנים היו רחוצים מהגשם, העשב נראה כאילו מישהו שפך עליו כמויות לא סבירות של צבע ירקרק, השבילים, שהיו מעט בוציים, הובילו לתצפיות מקסימות של שדות, כרמים, מטעים, וממערב – בריכות הדגים והים.
גני הנדיב. טיפול וטיפוח מוקפדים, מהסוג שפחות נפוץ אצלנו | צילום מעיין בר יואל
סדר מופתי מול טבע פראי
רמת הנדיב היא לא שמורת טבע במובן הקלאסי, אבל היא בהחלט כזאת במובן של תפיסה ושמירה על הטבע. הגנים הוקמו ב-1954, כאשר עצמותיהם של הברון והברונית רוטשילד הובאו לקבורה במקום היפה הזה ברכס הכרמל, אזור אותו הברון אהב ובו רצה להיקבר. שנים אחדות לאחר מכן נחקק חוק גני רמת הנדיב, הקובע כי רמת הנדיב תחזיק בשטח ותנהל אותו כגן ציבורי ופארק המוקדש להנצחת זכרו של הברון רוטשילד.
יש משהו מתעתע ברמת הנדיב. מצד אחד, פארק הטבע הוא התגלמות הנוף הארצישראלי – חורש ים תיכוני, שיחים של אלת המסטיק, בר זית וסירה קוצנית, עדר עזים רועה בשטח, בוסתנים ומטעי זיתים, מעיין, שרידי מבנים מתקופת בית שני. ומנגד, גנים מטופחים עם ניחוח אירופי, עם שבילים מסודרים ונקיים להפליא, שעוברים בין מדשאות וערוגות מטופחות הגנים השונים – גן דקלים, גן ורדים, גן מפלים, גן ריחות ואחרים – כולם מטופלים בקפידה, לא תראו כאן חלקה מוזנחת או או צמחים המשוועים למים. אירופה, אבל בישראל.
שילוב בין הקפדה אירופית בגנים לצמחייה ונופים ארצישראליים בפארק הטבע | למעלה: צילום ידיד לוי; למטה: צילום רותם בר כהן
השילוב הזה, בין סדר וטיפוח מופתיים לטבע מקומי, הוא שהופך את הביקור כאם למוצלח ומהנה כל כך. רוצים להגיש כמו בחו"ל? טיילנו בנחת ברחבי הגנים. מתחשק לכם לחזור לשורשיות ולמקומיות, צאו לפארק הטבע. רעבים או זקוקים למנת קפאין ומשהו מתוק ליד? גם את זה תמצאו כאן – במקום פועלים גם בית קפה מתוק, צוף שמו, ומסעדה חלבית, כרמים. וכמובן שאפשר לוותר על אספרסו וקרואסון או סלט וסביח מפורק לטובת פיקניק בלב הפארק, מתחת לעץ אלון או לצד מעיין. קצת מפה וקצת משם, כמו שאמרנו.
שלושה שבילי טיול ושביל לנפש
שווה להקדיש לפחות שעה לטיול בגנים המקסימים, ואחריהם לצאת לטיול בפארק, שמשתרע על שטח של כ-5,000 דונם. יש כאן שלושה שבילים מסומנים – כחול, אדום וירוק. שלושתם יוצאים מאותה נקודה, שנקראת כיכר השבילים, וכל אחד מוביל לאזור אחר של הפארק עם נקודות עניין מגוונות.
השביל הכחול, שנקרא שביל המעיין, מציע תצפיות אל בקעת הנדיב, עם שדות, כרמים ומטעים. מדרום אפשר לראות את בנימינה, מצפון את זיכרון יעקב, ממזרח את יישובי ואדי ערה. בהמשך הוא מוביל אל בית מרחץ רומי ואל עין צור, מעיין שמימיו ממלאים בריכה קטנה ותעלת מים. ביום חם אפשר לשכשך את הרגליים ולנשום את האוויר הצח. אם הבאתם אתכם צידה לדרך, זהו מקום מושלם לפיקניק.
השביל האדום, שביל האחוזה, עובר דרך חורש ים תיכוני ומוביל אל חורבת עקב, שרידים של אחוזה ביזנטית מפוארת. במאות ה-4 וה-5 לספירה הייתה כאן וילה חקלאית גדולה שכללה מחסנים ואורוות, ולצדה היו גת ובורות מים. אין ספק שהדיירים ידעו לבחור נקודה מושלמת להקים בה את ביתם, עם מראה מהפנט ממש של הים שמשתרע ממול.
שרידי האחוזה הביזנטית והגת אל מול נוף של בריכות דגים וים | צילומים: רותם בר כהן
השביל השלישי, המסומן בירוק, הוא הארוך והמאתר ביותר. הוא עובר דרך צמחייה עשירה, מערה פרהיסטורית וכלוב אקלום לנשרים (אל תתקרבו יותר מדי, הנשרים אוהבים את השקט שלהם). את ההולכים בשביל הזה מלוות תצפיות נוף דרמטיות ויפהפיות.
לאחרונה נוסף שביל מסוג אחר, בשבילנפש שמו, והוא מושלם לתקופה שבה רובנו זקוקים להבריא את הנפש מהמציאות המורכבת. השביל המעגלי, שמסומן בפרפר סגול, עובר דרך שמונה תחנות שמציעות רגעים של מרגוע ופעילויות מרפאות. בין השאר, יש תחנה של תרגול נשימות, מקטע שבו הולכים בשקט מוחלט ומקדישים את הזמן להרהורים, תחנת יצירה ועוד.
טיול בפארק מוביל לפינות קסומות | צילום אופיר מורדוב
במהלך הטיול בפארק אפשר להתרשם מפריחות עונתיות מקסימות, צמחייה ים תיכונית, מטעים של זני מורשת ועם קצת מזל אולי תפגשו גם בעלי חיים שזהו ביתם, כמו צבאים, דורבנים וחזירי בר. אם תרימו עיניים, יתכן שתראו עוף דורס יושב על ענף של עץ או דואה מעל בחיפוש אחר מזון. בדרך יש סיכוי לראות את העזים והכבשים מהדיר של רמת הנדיב מדלגות בין הסלעים. צח גלסר, מנהל פארק הטבע, מספר שבמהלך היום העדר יוצא למרעה בשטח. העזים אוכלות את הענפים והעלים של השיחים ובכך מפחיתות את סכנת השריפות.
העדר של רמת הנדיב רועה בשטח | צילום: רותם בר כהן
אם תתבוננו היטב, אולי תבחינו בתחנת ריח – מעגל גדול ושטוח של גללי צבאים. אמיר ארנון, אחראי ממשק וחיות בר ברמת הנדיב, מסביר שזוהי דרכם של הצבאים לתקשר ביניהם, להשאיר הודעות לבאים אחריהם ולהתעדכן מה חדש אצל השכנים. "אפשר להגיד שזה הפייסבוק של הצבאים", הוא צוחק. לפי הריח, הצבאים יכולים לזהות האם מי שעבר כאן קודם היה זכר חזק או זכר צעיר, האם זוהי נקבה שעומדת להיות מיוחמת וכן הלאה. התחנות האלו נמצאות במקומות קבועים, והן עוברות מדור לדור. "אני עובד פה כבר 14 שנים", הוא אומר, "ויש תחנות שאני מכיר מאז".
כפי שאפשר להבין, מעבר למקום לטיולים וחיבור אל הטבע, הפארק משמש כר נרחב ללמידה ומחקר. מצלמות נסתרות מצלמות את בעלי החיים שעוברים לצדן ומתעדות את ההתנהגות שלהם, מתקני עץ קטנים שבתוכם דף נייר מאפשרים לבדוק אלו בעלי חיים חלפו דרכם, וזאת רק ההתחלה. ד"ר ליאת הדר, מנהלת המחקר ברמת הנדיב, מספרת על סקרים ומיפויים שהם עורכים לקרקעות, לצמחים ולבעלי החיים, מחקר של שינויי אקלים ומשטר גשמים ועוד.
טיול על גלגלים
הטיול בטבע והחיבור לצמחים ולבעלי החיים באמת טוב לגוף ולנשמה, אבל מה עושים מי שאינם יכולים לצאת לטיולים רגליים, אפילו קצרים? כאן נכנס מיזם חדש ומרתק מאוד, שהמקור שלו בדנמרק.
CWA (ראשי תיבות של Cycling Without Age, רכיבה ללא גיל) הוא מיזם שנועד להחזיר לקשישים ולאנשים עם ניידות מוגבלת את המגע הישיר עם העולם שבחוץ – הרוח, קרני השמש, הטבע, הנוף. הרעיון התחיל בבית אבות בקופנהגן, בשנת 2012, כשאולה קאסו הבין שכדי להוציא את הקשישים לטיולים בסביבה, יש צורך באופניים מיוחדים, כאלה שמתאימים למתקשים ללכת ואינם מצריכים דיווש של הנוסעים. האופניים שעיצב הם בעלי שלושה גלגלים, אחד אחורי ושניים קדמיים, ומקדימה יש להם מושב עץ נוח שמתאים לשני נוסעים. את האופניים מפעילים מתנדבים שמצטרפים למיזם. כיום המיזם הזה פועל בעשרות מדינות, רמת הנדיב היא הראשונה בישראל שאימצה אותו.
CWA, מיזם מרגש שמאפשר גם לבעלי ניידות מוגבלת להתחבר לטבע | התמונה באדיבות רמת הנדיב
המתנדבים, המכונים "טייסים", עוברים הכשרה מיוחדת, שכוללת לא רק לימוד של הפעלת האופניים אלא גם הדרכה כיצד להפוך למדריכי הטיול. במהלך הנסיעה מתפתחת שיחה בין הטייס או הטייסת לנוסעים, שלא רק נהנים מהנוף והטבע, אלא גם מהאינטרקציה הבינאישית ומההסברים על הגנים ועל הצמחייה. מאז שהמיזם הושק ברמת הנדיב, באביב 2025, התקיימו כבר מאות נסיעות כאלה, והמשתתפים זכו לחוות את הטבע, לראות את הפריחות, לשמוע את ציוץ הציפורים, להרגיש את הרוח מפזרת את השיער ולחוות חוויה מיוחדת במינה, ודאי עבור מי שמרותקים רוב הזמן לבית. הנסיעה מתקיימת בשבילים המסודרים של גני הזיכרון, היא אורכת כשעה ואינה כרוכה בתשלום, אולם נדרשת הרשמה מראש באתר. הפעילות הזאת מיועדת רק לאנשים המתקשים בניידות ולמלווים שלהם (למשל, קשיש ומטפל).
לקינוח – שקיעה קסומה בגנים | צילום: מעיין בר יואל
מידע שימושי
רמת הנדיב נמצאת מדרום לזיכרון יעקב (כתבו בווייז חניון רמת הנדיב). בנוסף לגנים ולפארק הטבע יש במקום גם מרכז מבקרים, שנמצא בבניין הראשון בישראל שזכה לתו תקן של בנייה ירוקה; בית קפה ומסעדה חלבית. הכניסה לאתר היא ללא עלות, החניה בתשלום יומי (30 שקל לרכב פרטי, 10 לתושבי האזור ואזרחים ותיקים). במקום מתקיימים באופן קבוע אירועי תרבות, סיורים, פעילויות מיוחדות בטבע, כמו מקלחת יער, סדנאות יצירה למשפחות ועוד. פרטים על שעות, מסלולי טיול, אירועים ופעילויות ניתן למצוא באתר רמת הנדיב.
