לתחנת הרכבת בניירובי הגענו אחרי שבועיים של ספארי ברחבי קניה, עמוסי חוויות ממפגשים עם נמרים וברדלסים, אריות ופילים, קופים ונחשים ויותר זברות מכפי שאפשר לספור או לזכור. הרכבת, כך אמרו לנו, יוצאת בשבע בערב ותגיע למומבסה בשמונה בבוקר שלמחרת. מכיוון שאנחנו נוסעים במחלקה ראשונה זאת נראתה הזדמנות פז להשלים שעות שינה. כמו טיסת לילה, רק עם מושבים שהופכים למיטות. תענוג. שירות בכפפות לבנות מלבדנו, קומץ ישראלים בשיער מדובלל ובבגדי מסע מכוסים באבק דרכים, כל הסועדים האחרים היו אנגלים רחוצים ומבושמים למשעי, במקטורני ערב ועניבות או בשמלות פרחוניות. שורה של מלצרים צעדה בסך, כל אחד נושא צלחת מכוסה בכיפת כסף גדולה. מיד לאחר שהצלחת הונחה לפני הסועד מיהר המלצר להרים את כיפת הכסף ולקוד קידה קלה. בון אפטיט. הארוחה כללה את כל המנות ההכרחיות – מרק, מנה ראשונה, מנה עיקרית, קינוח. יין נמזג לגביעי זכוכית, המפות הלבנות הבהיקו, הסכו"ם הכסוף התיז נצנוצי אור. קולות נקישה קלים מלאו את הקרון כשהסועדים חתכו בנימוס את נתח הבשר. "מאדאם?" מלצר עטוי כפפות הגיש בקידה סלסלה עם לחמניות טריות.
השכם בבוקר נשמע במסדרון צלצול הפעמון ואיתו הקריאה לבוא לקרון האוכל. מלצרים לבושים ללא רבב הגישו קפה ותה בקנקנים כסופים. מהר, צריך להספיק לסיים לאכול לפני שהרכבת תיכנס לתחנה במומבסה. הרכבת מניירובי למומבסה יוצאת שלוש פעמים בשבוע – בימי שני, רביעי ושישי – בשעה 19:00 ומגיעה ליעדה בשמונה וחצי בבוקר שלמחרת. כרטיס למחלקה ראשונה מזכה את הנוסע בתא שינה בעל שתי מיטות ובארוחת ערב ובוקר. אינטרנט |
