קרואטיה: אנשים פשוטים, שיוצאים לדיג. דברים כאלה

איני מפסיק לחשוב עליו. לא הרבה השתנה, מתברר, במזרח הים התיכון ב־500 השנים האחרונות. להקטורוביץ', שנולד ב־1487 לחוף הים האדריאטי, היה חזון. בגיל 27 הוא החל לבנות את הבית שלו בעיירה סטארי גראד (Stari Grad), נמל קטן וחביב בחלק הצפון מערבי של חוואר. המשורר רצה שהבית לא רק ישמש לו מקום מנוחה (היו לו גם בתים אחרים) אלא יהיה מקום מקלט בשעת מצוקה עבור שאר תושבי הכפר, שהתגוררו סביב המפרץ הקטן.
כך, לאט־לאט, החל הקטורוביץ' לבנות בית מבוצר, עם קירות אבן עבים, חומה קטנה שמקיפה את החצר ודלתות ברזל כבדות. חזונו בא לידי ביטוי בהחלטה שיושבי הבית, שימצאו בו מקלט בשעת התקפת פיראטים, יוכלו לאכול ולהתפרנס מבלי לצאת מן החצר. לכן שתל גן ירק עשיר, קדח באר ואף הגדיל לעשות וחפר תעלת מים, רובה סמוי מהעין, שהוליכה את מי המפרץ הצלולים היישר אל בריכה בחצר הבית. כך הגיעו אל החצר דגי מאכל מבלי שמישהו ייאלץ לצאת אל החוף כדי לדוג אותם.
עדות לחיבתו המופלגת של הקטורוביץ' להרמוניה הרנסנסית אפשר למצוא בשובך היונים שהתנוסס על הגג. עבור המשורר היתה זו ההוכחה לכך שהבית הוא מקלט לכל היצורים, מן היבשה, הים והאוויר. הצבא הוונציאני, שחנה באותן שנים באי, עזר להקטורוביץ' בבניית הבית. הסיבה לסיוע היתה פשוטה: בית מבוצר כזה, סברו, יכול להחליף את חיל המצב ששמר על התושבים.
ביתו של הקטורוביץ', כולל גן הירק המטופח, הבאר ותעלת המים המובילה את דגי המפרץ אל החצר, עומדים עדיין במצב טוב בלב סטארי גראד. אפשר לבקר במקום ולהתפעל מן התוכנית המצוינת ומכושר ההמצאה של המשורר האציל. נוסעים המגיעים ממדינה שמתנהלת בה מלחמה או ממקום שמנסים לבנות בו לראשונה בהיסטוריה חומה ארוכה־ארוכה שתפריד בין חיילי אותו צבא עשויים לשקוע בהרהורים לגבי מידת התבונה שיש בהתבצרות בתוך בית.
חייבים להודות שכאשר מתבוננים בביתו של הקטורוביץ' הגישה הזו קוסמת מאוד. זה נראה כל כך נבון: גינה, באר ובריכה עצמאיות לחלוטין, שמספקות את כל צרכינו

הצנועים. חיים בתוך חצר בצורה, פסטורלית, שאינה תלויה או מתעניינת במהומה המתחוללת בחוץ. כמה נעים זה נשמע עכשיו.
ההיסטוריה הפרטית של המשורר הקטורוביץ' פוגמת בהתפעלות מהרעיון הגאוני. אחרי שבנה את הבית במשך יותר מחמישים שנה, קרס הכל עוד לפני שעמד במבחן האמיתי הראשון. ב־1571  פלשו כוחותיו הקשוחים של אולוז עלי המוסלמי לחוואר. הם היו די עצבניים, ולפני שפנו לעיסוקים אחרים הם הרסו את החומה וחלק מן הבית. הקטורוביץ' מת שנה לאחר מכן (שברון לב?) מבלי שהספיק לשפץ את המקום. יורשיו אמנם עשו זאת, אך מבחן האספקה העצמאית לא התקיים מעולם. בתעלה אפשר לראות גם היום דגים נינוחים וחסרי דאגה.
יושבי אחד מבתי הקפה של סטארי גראד, כמאה מטר צפונה מביתו של המשורר, בטוחים שהזמנים השתנו. "לא", הם אומרים, "היום כבר לא מתבצרים, כולם כבר הבינו שתם עידן המלחמות והפיראטים". לפני פחות מעשור התחוללה בקרואטיה מלחמה עקובה מדם. "חומות או מלחמה", הם אומרים, "לא פותרות שום בעיה".
את השירים של הקטורוביץ' הם מכירים כי מלמדים אותם בבתי הספר. "שירים יפים", אומר אחרי היסוס אחד מיושבי הבר. "שירים שמדברים על אנשים פשוטים, שיוצאים לדיג. דברים כאלה. זה מה שחשוב בחיים".