תפריט עמוד

קטנים אבל מסוכנים

אלמנה שחורה
(Black Widow)
שם מדעי: Latrodectus mactans

תפוצה: המין נפוץ כמעט בכל העולם. אפשר למוצאו בעיקר באזורים עירוניים או חקלאיים. המין שכיח בישראל ונחשב לארסי בעכבישי הארץ אך מספר הפגיעות ממנו מועט ביותר, אם כי ידועים גם מקרי מוות.


גודל: הנקבות מגיעות לגודל של כארבעה סנטימטרים, הזכרים קטנים יותר. על הגוף השחור נראה סימן אדום – אזהרה לטורפים פוטנציאליים.


מה עושה הארס: האלמנה השחורה אינה תוקפנית, אך היא נושכת מתוך הגנה עצמית. נשיכתה מובחנת: שתי נקודות אדומות קטנות שהותירו חודי הלסתות שלה. הארס הנוירוטוקסי מתפשט דרך כלי הדם ומשפיע על מערכת העצבים. הכאב מופיע כמחצית השעה לאחר הנשיכה ומתפשט לחלקי גוף נוספים. בבטן ובגב הארס גורם להתכווצות חמורה ולנוקשות השרירים, וכן להקאות, הזעה מוגברת, צמרמורת, נשימה מאומצת, לחץ דם גבוה וחום. הסימפטומים פוחתים אחרי יום ונעלמים כעבור ימים אחדים.


מה עושים נגדו: לפני שפותח הנסיוב, מתו כחמישה אחוזים מהננשכים. מאז שהחל השימוש בחיסון הצטמצם מספרם (בארצות הברית) לפחות מאחוז. יש להגיע בהקדם לקבלת טיפול רפואי. קרח על מקום הנשיכה מקל על הכאב. רצוי להביא את העכביש למרפאה לצורכי זיהוי.

עכביש המשפך של סידני
(Sydney Funnel-Web Spider)
שם מדעי: Atrax robustus

גודל: שישה־שבעה סנטימטרים.


תפוצה: העכביש הזה נמצא ברדיוס של כ־160 קילומטרים מסידני בלבד.


מה עושה הארס: עכביש זה נחשב לאחד המסוכנים בעולם בגלל השילוב בין נטייתו לתקוף במהירות, ארסו הקטלני ומנהגו לחדור בשעות הלילה לבתים. העכביש אוחז את קורבנו בחוזקה ונושך אותו כמה פעמים. נשיכותיו מכאיבות, ויש בהן די עוצמה לחדור אפילו ציפורן. הארס של הזכר קטלני פי חמישה מזה של הנקבה. הארס גורם להתכווצויות שרירים, להפרשה מוגברת של רוק, דמעות וזיעה, לעלייה בלחץ הדם ובקצב הלב, להקאות ולאיבוד ההכרה. כשעתיים לאחר העקיצה לחץ הדם יורד מאוד בשל הפרעה הנגרמת לפעילות הלב. המוות נגרם מקריסת מערכות הנשימה והלב. רגישותו של האדם לרעלן גבוהה הרבה יותר מאשר של בעלי חיים כחתולים, כלבים ועופות.

עוד ממעלליו של העכביש הארסי הזה תוכלו לראות בסרטון הבא (ובהזדמנות זאת לשמוח שהוא חי כל כך רחוק מישראל…):


מה עושים נגדו: מאז שהצליחו להכין נסיוב, שמקורו בארנבונים, התמעטו מאוד מקרי המוות כתוצאה מנשיכת העכביש הזה. חובה לפנות לקבלת עזרה רפואית בהקדם האפשרי. מלבד הנסיוב, על הנפגע לקבל תרופות לייצוב לחץ הדם ולהרפיית השרירים.

ששן חום
(Recluse Spider)
שם מדעי: Loxosceles rufescens

תפוצה: ארצות הברית והמזרח התיכון. גודל: כסנטימטר וחצי. הוא נקרא ששן משום שיש לו שש עיניים, ולא שמונה כמו לרוב העכבישים.

ששן חום. נושך כשמרגיש מאוים | צילום: Philipe de Liz Pereira, GFDL

מה עושה הארס: הששן החום נושך רק כשהוא מרגיש מאוים, לרוב כשהוא נלכד בין הבגד לגוף. נשיכתו גורמת למחלה הנקראת Loxoscelism. הנשיכה אינה מורגשת בשעות הראשונות. לאחר מכן מופיע כאב ושלפוחית מקומית. בתוך 48 שעות מופיעה הילה בהירה מסביב למוקד כהה. בהמשך מתפתח נמק שעלול להתרחב ולהעמיק לתוך הרקמה. לעתים מתפתחת גם תגובה מערכתית המתבטאת באנמיה, חולשה, חום ופגיעה בכליות. מקרים קשים עשויים להסתיים במוות. ההחלמה ארוכה ולעתים מסובכת. חומרת הפגיעה נובעת בעיקר בשל פעילות אנזים המצוי בארס וריכוז לוחיות דם באזור הפגיעה.

מה עושים נגדו: יש לגשת מיד לקבלת טיפול רפואי. חשוב לחטא את המקום ולקבל טיפול אנטיביוטי וחיסון נגד טטנוס. אין עדיין נסיוב נגד ארס הששן.

קטלן דרומי. אחד העקרבים הקטלניים ביותר בעולם

קטלן דרומי
(Southern Man-Killer)
שם מדעי: Androctonus australis

תפוצה: נפוץ באזורי מדבריות בחצי הכדור הצפוני ממאוריטניה שבצפון־מערב אפריקה ועד למדבריות שבמזרח הודו. ידוע מדרום סיני, אך לא נמצא בישראל.

גודל: עד עשרה סנטימטרים.

מה עושה הארס: קטלן דרומי הוא אחד מהעקרבים המסוכנים והקטלניים בעולם. על כך מרמז שמו, שמשמעו ביוונית "קוטל הגברים". בצפון אפריקה מתים מעקיצתו מדי שנה עשרות רבות של אנשים בייסורים רבים. עקיצתו קטלנית, כי לא זו בלבד שיש לו רעלן חזק, אלא הוא גם מצויד בשלפוחית ארס גדולה. עקיצתו מכאיבה במיוחד וגורמת להתכווצות שרירים, הפרשת רוק, דמעות וזיעה, התגברות קצב הלב והפרעה בתפקוד הלב עד כדי אי ספיקת לב

קשה — ומוות. מין נוסף מאותו סוג, קטלן מאוריטניה
(Androctonus mauretanicus) הנפוץ בצפון אפריקה, מרוקו ומאוריטניה, פוגע מדי שנה בכארבעים אלף איש במרוקו בלבד.

מה עושים נגדו: אם אדם נעקץ יש לפנות אותו לבית חולים, בתקווה שנמצא בו נסיוב שסותר את הארס של העקרב הזה. בשטח יש לקבע את האיבר הפגוע. אפשר לקרר את מקום העקיצה בשקית עם מי קרח. הקירור מקל את הכאב ומאט את קצב פיזור הארס.

עקרב צהוב מצוי. המסוכן בעקרבי ישראל | צילום: גיל וויזן

עקרב צהוב מצוי
(Death Stalker)
שם מדעי: Leiurus quinquestriatus

גודל: כעשרה סנטימטרים. אחד מסימני הזיהוי של המין הוא צבעו הכהה של פרק הבטן שלפני קוץ העוקץ.


תפוצה: צפון אפריקה והמזרח התיכון. נמצא בעיקר באזורים יבשים אך לא בחולות.


מה עושה הארס: העקרב הצהוב המצוי הוא המסוכן בעקרבי ישראל – עוצמת הארס שלו גבוהה ביותר, תפוצתו רחבה ושכיחותו גבוהה. עקרב זה נמנה גם עם המסוכנים שבעקרבי העולם. עקיצתו גורמת לכאב חד וממושך, דופק מהיר, עלייה בלחץ הדם, הפרעות בקצב הלב, אי ספיקת לב ובצקת ריאות. הארס של העקרב מיוחד בכך שמצויים בו רעלנים נוירוטוקסיים הייחודיים לקבוצות חי שונות, ומכאן נובעת גם תרומתם החשובה למחקר ביולוגי. היום מתבצעים מחקרים הבוחנים אם אפשר לייצר מארס עקרבים תרופות אנטיביוטיות ואנטי־סרטניות.

מה עושים נגדו: יש לקבע את מקום הפגיעה ולהביא את הנעקץ לבית חולים לצורך קבלת טיפול. החשש העיקרי הוא שהארס יפגע בשריר הלב, ועל כן כל מי שנעקץ חייב להישאר תחת השגחה רפואית בבית חולים. קיים נסיוב נגד ארס העקרב הצהוב המצוי, אך בשל תופעות הלוואי שלו משתמשים בו רק במקרים חמורים.

עפרור שחור. פשפש טורף | צילום: אייל ברטוב

עפרור שחור
שם מדעי: Holotrichius innesi

תפוצה: מדבר יהודה והנגב.


גודל: אורכו כשני סנטימטרים וחצי.

העפרור הוא פשפש טורף, שוכן קרקע, שחי מתחת לאבנים. פשפש צעיר שבוקע מהביצה משליך על עצמו גרגרי עפר הנצמדים לכל חלקי גופו ומקנים לו הסוואה מעולה. התעפרות זו חוזרת על עצמה לאחר כל התנשלות והיא שנתנה לעפרור את שמו. הבוגרים כבר אינם מכוסים בעפר.


מה עושה הארס: עקיצה בודדת קוטלת עכבר בתוך שניות ספורות. לפי מחקר שעשתה ד"ר תמר זר, ההערכה היא שמנגנון הקטילה פועל במקרה זה באמצעות שיתוק שרירי הנשימה. עוצמת הארס  דומה לזו של ארס של אחד ממיני הקוברה. בשבי עפרורים משתקים כהרף עין עקרבים הגדולים מהם ומוצצים את תוכן גופם. הסיכוי להיעקץ על ידי עפרור בזמן שהייה בשטח נמוך ביותר והסיכון העיקרי קיים, כבמקרים רבים אחרים של בעלי חיים ארסיים, בעיקר לחובבי טבע האוספים ומגדלים אותו. לא ידוע על מקרים של פגיעה בבני אדם.

דבורת הדבש. יש מקומות שלא מומלץ להיעקץ בהם | צילום: אייסטוק

דבורת הדבש
(Honeybee)
שם מדעי: Apis mellifera

תפוצה: נפוצה בכל העולם.


גודל: אורך גוף הפועלת הוא כסנטימטר וחצי.


מה עושה הארס: בעקיצה אחת מופרשת כמות של 0.3-0.2 מיליגרם ארס. הארס מכיל אמינים, פפטידים ואנזימים שמשפיעים על מערכת הדם וגורמים לכאב, לתחושת גירוד ולבצקת מקומית. בדרך כלל מתפתחת לאחר העקיצה תגובה דלקתית המתבטאת בנפיחות ובכאב מקומיים, העוברים אחרי כמה ימים. במקרים נדירים, כאשר נעקצים במקומות מיוחדים, כגון בעפעף, עלולים להיגרם סיבוכים. עקיצה בגרון עלולה אפילו לגרום למוות מחנק. כ־500 עקיצות יכולות לסכן חיי אדם שאינו רגיש.


מתוך מיליוני הנעקצים, רק מעטים מפתחים תגובה גופנית קשה לארס הדבורה. כשני אחוזים מהאוכלוסייה סובלים מרגישות יתר לארס הדבורים ויכולים למות מעקיצה אחת. במקרה כזה של רגישות יתר, האדם נכנס להלם אנאפילקטי, שאחד מסימניו הוא אובדן הכרה מהיר. אצל אנשים רגישים תיראה נפיחות באזור הפנים והעפעפיים, לחץ הדם עלול לרדת לערכים נמוכים, והם עלולים ללקות בקוצר נשימה, לאבד את ההכרה ולמות. בישראל מתרחשים מדי שנה שניים-שלושה מקרים כאלה.


מה עושים נגדו: במקרה של עקיצה יש לשלוף בעדינות את העוקץ מהגוף מבלי ללחוץ עליו. אנשים בעלי רגישות יתר חייבים לשאת עמם מזרק אוטומטי (אפיפן) לשעת חירום, ואף לענוד על צווארם מדליון המעיד על רגישותם. אם אדם כזה נעקץ, חייבים להביא אותו לבית החולים בדחיפות, בתוך רבע שעה לכל היותר, אחרת הוא עלול למות. שם יזריקו לו תרופות סטרואידיות או אדרנלין, בהתאם לחומרת התגובה.

דבורה קטלנית. עברה מאפריקה לברזיל ומשם לארצות הברית

דבורה קטלנית
(Africanized Honeybee)
שם מדעי: Apis mellifera scutellata

תפוצה: אבותיה של הדבורה הקטלנית באו מאפריקה, אבל בשנות החמישים של המאה הקודמת היא הובאה לברזיל למטרות השבחת דבורת הדבש האירופית. ב־1957 נמלטו כמה נחילים אל הטבע והחלו להתפשט באמריקה הדרומית, משם למקסיקו, ומשם לארצות הברית. אפשר למצוא אותה בקליפורניה, בטקסס, באריזונה ובמדינות נוספות. קצב ההתפשטות שלה הוא כ־200 קילומטרים בשנה, אף שהוא הואט בשנים האחרונות.

גודל: אורכה כסנטימטר וחצי.


מה עושה הארס: הארס עצמו אינו עולה בתכונותיו על זה של דבורת הדבש הרגילה, אבל הדבורה הקטלנית תוקפנית הרבה יותר. כאשר הקן מותקף, ולעתים די בתנועה חשודה בקרבתו, הדבורים יוצאות להתקפה מאורגנת, מהירה ומוחצת. הן ירדפו אחר הקורבן לאורך מאות מטרים ויעקצו אותו בהמוניהן. גם אחרי ששככה הסכנה הן יישארו תוקפניות במשך שעות רבות. מאז שנות השישים מתועדים יותר מאלף מקרי מוות של בני אדם בברזיל בלבד, ומספר גדול בהרבה של בני בקר וצאן. על גוף הקורבנות נמצאו מאות עקיצות.


מה עושים נגדו: טיפול כמו במקרה של עקיצות של דבורת הדבש, אך מספר העקיצות הגדול מגביר את הדחיפות הרפואית.

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.