צפון תאילנד – מסע ללאנה לנד

שבוע ימים הילכתי כחולם במחוזות צפון תאילנד. מרגיש כאותה חללית ששוגרה לאטמוספירה, נושאת את המסר הגשמי הראשון מכדור הארץ לחלל החיצון. טיול שתחושת הראשוניות שבו, לא נעלמה ולו לרגע ועצמת הגילוי המתחדש בין כפר לכפר, מרחבי יער ושדות תה ואורז אחזו בי בכח כמעט מכשף, כשמעל הכל מרחפת דמותם של אותם אנשים טובים שפגשתי בדרך.

שבוע ימים בין כפרים שכוחי שביל, שבטים מחפשי זהות ולודג'ים כפריים ואקולוגים, הנטועים בלב יערות טרופיים נתנו לי את האפשרות לגעת ולהרגיש את ממלכת הנדיבות, תבונת האיכר והתשוקה לעשות את הטוב לבני האדם ברוח הבודהיזם.

שדות אורז בצפון תאילנד 

תאילנד, ממלכת היופי הטבעי, כמעט איננה מוכרת בחלקה הצפוני, הטייל הישראלי חומד את תענוגות הבירה בנגקוק, או החופים הזהובים באיי הדרום. הצפון מוכר רק דרך בירתו התוססת צ'אנג מאי המהווה מקפצה לטיולי תרמילאים בלאוס או וייטנאם.

בעקבות הפעלת קו תעופה חדש של בנגקוק איירוייז לעיר הצפונית מה הונג סון, קו שמאפשר הגעה נוחה ושילוב של חופש במחוז Lanna Land יצאתי לגעת באחד האזורים הקסומים והפחות מתוירים בתאילנד, היכן שללא כל מאמץ אפשר "לראות את השקט". בכתבה תמצאו את הדרך ליהנות ממנעמי הטבע האנושי והטבעי של צפון תאילנד, מחוץ למסלול המטיילים השחוק, בחבל ארץ ששמו הקדום היה כשם הממלכה, לאנה.

הכפר, הג'ונגל והנהר
שעה אחת של נסיעה מהעיר צ'אנג מאי (Chiang Mai) הביאה אותנו אל ליסו לודג' (Lisu Lodge), מלון בקתות אקולוגי מוקף הרים ערפיליים ויער טרופי. קולות הכפר הסמוך השכימו אותי אחרי לילה ארוך של שינה אל תוך ארוחת בוקר בעולם שאין בו ארוחת בוקר. התאילנדים אוכלים כשהם רעבים, סדר יומם נקבע על פי עונות השנה ומלאכות השדה ולכן אוכלים כשרוצים ואין חלוקה לבוקר צהרים או ערב. מורה הדרך המקומי בן שבט לי-סו חיכה לנו על המרפסת. היה קשה להיפרד מהערסל שמול הנוף, אבל צפונות הכפר סי דון ין והיער שסביבו היו היעד הבא.

ליסו לודג', מלון בקתות אקולוגי מוקף הרים ויער טרופי

אנשי הליסו (Lisu) הם סינים במקור, מאמינים ברוחות ולכן, בכל בית יש דלת אחת ואין חלונות. על הדלת תולים חלות דבש כנגד רוחות רעות, וליד הבית ארון מתים משפחתי ומכונת תפירה. עם הארון מוליכים את המת לקבורה או שריפה על פי נסיבות מותו, ועם מכונת התפירה מכינים בגדים, מחצלות ושמיכות.

טיילנו ביער הטרופי הלח ובשדות האורז וסיימנו בביתו של השמאן, הרופא השבטי, האיש שמהווה את הקשר האנושי בין האדם לרוח. בשבט הלי-סו אדם חולה מאמין שאיבד את רוחו בשדה או ביער. טכס הריפוי כולל שחיטת תרנגולת, נעיצת שתי מקלות במבוק בעצמות רגליה (האחד בשביל הרוח והאחד בשביל האדם) ובהתאם לסימן, קובע השמאן את מצבו של החולה.

בנות שבט ההרים ליסו

לעת צהרים יצאנו מרחק חצי שעת נסיעה ברכבי שטח מאובזרים אל הנהר למסע רפטינג שכלל מספר מפלים בינוניים והכי חשוב חוויה של חברותא רטובה ובטוחה. הלילה ירד על ההרים שמסביב, ישבנו על דק העץ, לוגמים משקאות טרופיים מהולים באלכוהול וקולות היער היו לנו לתפאורה.

רפטינג. חוויה של חברותא רטובה

שדות התה של תאילנד אינם לנצח
המסורת משייכת את גילוי התה לבודהידהרמה, אשר תלש את עפעפיו כדי שלא יירדם בעת מדיטציה, ומעפעפיו גדל צמח התה. זוהי מסורת המנסה להסביר את תכונותיו המעוררות של התה. לתאילנד אין מסורת גידול תה, ראשוני מגדלי התה בעולם היו הסינים וההודים, לפני כ-1500 שנה, במאה השישית והשביעית לספירה. התאילנדים החלו בגידולו רק לפני כ-70 שנה ואנחנו שמנו פעמינו אל שדות התה של חוות Araksa.

קטיף עלי תה. בתאילנד החלו לגדל שיחי תה רק לפני כמה עשרות שנים  

שני סוגי תה גדלים בתאילנד – האולונג, שמקורו בסין, והאסם, שמקורו בהודו וסרילנקה. שתילתו קשה וקטיפתו אינטנסיבית. בחוות גידול התה של חברת Araksa משלבים תיירות וחקלאות יחדיו והמבקרים משתתפים בחוויה של הקטיף ויצור התה. אנחנו מקבלים סל קש ויוצאים יחד עם המקומיים למלאכה הקשה של קטיף, המחייב זריזות אצבעות ויכולת הישרדות בלחות של 75 אחוז. לסיום, ייצרנו תה על פי תהליך מסורתי וזכינו בארוחת צהרים, שדווקא תה קר הוגש בה לרווחתנו.

יצור מסורתי של תה

שלוות ההרים הערפיליים ואופניים בין הכפרים
אל שבטי ההרים שבחבל צ'אנג מאי הגענו לעת בוקר. בסיס היציאה היה לודג' בשם Hmong Hill Tribe Lodge השייך לרשת Serenata. בבקתות עץ מסורתיות ומאובזרות היטב, עם מרחבי דשא, בריכת שחיה תכולה ושדות אורז אינסופיים, היה קשה להחליט בין טבילה במים הכחולים לבין צעידה אל האופק ההררי. היתרון הגדול של הלודג' הוא שניתן להשתמש בו כבסיס יציאה לשלל פעילויות בשטח, המתאימות למשפחות ולקבוצות חברים, וכך מצאנו עצמנו יוצאים וחוזרים לטיולים שכולם סביב "בסיס הקבע".

הומנג היל טרייב לודג'. מיקום מושלם לטיולי כוכב 

מדריך הטיולים המקומי לקח אותנו למסע אל מלאכות השדה המסורתיות בשדות האורז ואל הכפר של שבט המונג. היתה זו הליכה כמעט מדיטטיבית בתוך חלום הטבע המצויר של אומן נוכח ונפקד חליפות, הקרוי אלוהים. הכל היה מדויק: פאת השדה, תעלת המים הצרה, השביל, המדרגה, אפילו קול נקישות פטיש האורז בידה של האישה שהדגימה בפנינו איך להפוך את האורז לקמח או לעיסת אנרגיה שנהגי משאיות נוהגים ללעוס כדי שלא יצנחו עפעפיהם במסעותיהם הארוכים.

ניפוי אורז באזור הגבעות של שבט המונג

שעה וחצי הליכה ואנחנו בלב הכפר. שבט המונג מקורו מסין, מפרובינציית יונאן. ילדים השתעשעו בצרצרים, מבוגרים לעסו את מסטיק האורז המעורר ואנחנו השתעשענו בעגלה פרימיטיבית שהסיעה אותנו במורד הכפר כדרך הילדים וסביבנו בנות המונג הלבושות שחור ומתקשטות בפניני זכוכית מבהיקים (הגברים היו בעבודה, או שתו קצת ממשקה האורז המקומי המשכר).

הכנת "אורז מעורר", עיסת אנרגיה שעוזרת לנהגי האזור להישאר עירניים

אנחנו בלב אזור שהיה מנותק לגמרי מהדרום המיושב, ורק החל משנות ה-80 החליטה הממשלה התאילנדית לפתח את הפריפריה ההררית והחלו בפיתוח כבישים, חשמל, תיירות וכו'. התנועה קלה, הכבישים נוחים, כלי רכב חדישים חונים ליד הבתים פשוטי המראה, והתחושה היא שהחיים מיטיבים עם אנשי המקום.

משחקי ילדים: ילדי שבט המונג משתעשעים עם צרצרים

אחת מאפשרויות הטיול באזור היא רכיבה באופני הרים בין הכפרים. וכך יצאנו למסע אופניים בן כשעתיים וחצי, שבמהלכן ביקרנו במקדשים שבצדי הדרך, בבית ספר שאיפשר להיכנס לכיתות במהלך שיעור, לעצור בנקודות תצפית ייחודיות ולסיים באתר חמי מרפא שמימי הגופרית הלוהטים שבו נתנו מרגוע לגופינו בסוף הרכיבה (הרכיבה נעשית תוך הקפדה על כללי הבטיחות ורכב מלווה). חברים נוספים בקבוצה החליטו שבמקום לרכוב הם מעוניינים בסדנת בישול עם אנשי השבט, והם היו אלה שהכינו עבורנו את ארוחת הצהרים, שלאחריה נפרדנו לשלום מאזור קסום ולא מוכר בדרכינו מעט צפונה.

הכנות לארוחת צהריים מקומית

שקיעה, סירות במבוק ומפגש עם פילים
הדרך מהצפון מתפתלת בין רכסי ההרים הירוקים. פנינו אל העיירה פאי (Pai). דקות לפני פאתי העיר עצרנו בשני אתרים חביבים – שקיעה מעל קניון פאי והליכה קצרה על גשר הזיכרון שמעל נהר המה-פאי. עניין של דקות שהפכו לסוג של מסורת לתיירי האזור.

מחכים לשקיעה מעל קניון פאי

בעיר פאי אפשרויות הלינה רבות. מלון Quarter, שנמצא בלב העיר ומאפשר נגישות לכל מכמניה, או מלון אחר מהמעלה הראשונה למעוניינים לפנק עצמם עד הקצה – Reverie Siam, ממנו יצאנו לטיול סירות במבוק על נהר המה-פאי, שהיה שעה ומחצה של מדיטציה, כשקולות היער, הציפורים ומדי פעם קריאות ונפנופי שלום מהגדה הסמוכה.

עוצרים לסלפי על גשר הזיכרון מעל נהר המה-פאי

סיפור הפילים בתאילנד, מקבל בעת האחרונה מימד של תמיכה בזן נכחד, יותר מחוויה תיירותית שעניינה רכיבה. בעיקר בצפון תאילנד, שם רכיבת פילים היתה מאד מקובלת. החיה הגדולה הזו, בעלת העיניים הטובות וצעדיה המיוחדים והמדודים תמיד תהיה אטרקציה לתיירים ואילופה הוא תהליך ארוך וקשה, בעיקר לפילונים המופרדים מאמותיהם כחלק מהאילוף. אבל הדיאלוג החדש עניינו דווקא טיפול והאכלה, ליטוף (כן, כן, ליטוף), ליווי לאגם סמוך, רחיצה משותפת ותחושה שהאדם מחויב אל הטבע שסביבו, שימורו וכמובן מניעת פגיעה בו.

בחוות הפילים של טום נותנים לפילים את הכבוד הראוי להם | צילום: Thom's Pai Elephant Camp ©

רבע שעה נסיעה מפאי הגעתי לחוות הפילים של טום (Thom's Pai Elephant Camp). בתו של בעל עדר פילים גדול ששימש לעבודות יער, החליטה לשנות כיוון ולתת לפילים את הכבוד הראוי להם. התיירים המגיעים לביקור מקבלים סרבלים נוחים והסבר על החווה ויוצאים לטיול רגלי עם עדר הפילים ומלוויהם אל היער והאגם הסמוך (רבע שעה הליכה), שם משתתפים ברחיצתם. קשה להיפרד מהמקום, התחושה הכבדה שפילים הם זן הולך ונכחד איננה מקלה על המבקר, אבל הידיעה הברורה שאנחנו שותפים לשימורם והגנתם משנה את התמונה.

פאי. מאכלי רחוב בשעת לילה מאוחרת

מרחצאות גופרית, גשר ארוך ואנגלינה ג'ולי
נסיעה דרומה אל בירת המחוז, העיר מה הונג סו (Mae Hong Son) נתנה לנו אפשרות לטבול על הדרך באתר המרפא ומרחצאות הגופרית פו-קלון ולצעוד מעדנות על גשר סו טונג פאי (Su Tong Pae), שהוא גשר הבמבוק הארוך ביותר בצפון תאילנד, התלוי מעל שדות אורז ומשמש נזירים הצועדים אל ההר שממול. את הלילה בילינו בלודג' אקולוגי בשם Fern Resort שרמת השירות בו היתה לעילא ולעילא, ושמחתי לא ידעה גבולות כשגיליתי שבחדר השינה שלי העבירה את הלילה השחקנית אנג'לינה ג'ולי. 

נזירים הולכים לאורך גשר סו טונג פאי, גשר הבמבוק הארוך בעולם | צילום: Boonsom / Shutterstock

נפרדנו לשלום מהאזור בביקור קצר בעיר הסמוכה, מה הונג סו, באגם הנאה שבמרכזה, בשוק הססגוני, באתר התפילה והמנזרים שמעליה, והודינו לאל על פתיחת קו הטיסות הסדיר שהביאנו לכאן.

ומה עושים בחניית ביניים בצ'אנג מאי? אנחנו קפצנו לביקור במלון מהחלומות – מלון הסוויטות Anantara שהוא חלומו של כל מטייל פארקים המחליט לעשות הפסקה קלה לפינוק שכולו גן עדן. האסתטיקה, איכות החדרים, רמת השירות והאירוח הם ליבת המלון ומעל כולם, מחלקת הספא שנתנה לי חווית עיסוי שמעטים כמוהו חוויתי אי פעם.

לסיום: בנגקוק – שתי המלצות
את הביקור הקצר בבנגקוק השקעתי בשני אתרים ייחודיים: שוק המטריות המתקפלות והשוק הצף באמפאווה, שניהם רחוקים ממסלול הטיולים הקלאסי של בנגקוק ושניהם שווים נסיעה (שעה וחצי שחולפת מהר).

שוק הרכבת באמפאווה, או בתרגום מתאילנדית "שוק המטריות המתקפלות", זו תופעה ייחודית המתרחשת פעמיים ביום בלבד – על פסי הרכבת. בתחנת Maeklong Station פועל שוק מקומי סואן וצפוף, Talat Rom Hub market, עם מאות דוכנים על שפע מרכולתם, בעיקר מוצרי מזון מכל הסוגים. בשעה 11:00 בבוקר חולפת במקום רכבת נוסעים שקצב נסיעתה האיטי מאפשר לבעלי הדוכנים "לקפל את הבסטה" מהמסילה ולגלול לאחור את סככת הצל, כל זאת כשהרכבת נעה ללא עצירה מרחק מטרים מהם. תוך שניות ספורות, עם חלוף הרכבת, השוק נפרס מחדש וממשיך בפעילותו.

השוק הצף באמפאווה. דגים, פירות וירקות – מכל טוב הארץ השופעת הזאת | צילום: nimon / Shutterstock

השוק הצף באמפאווה, כשמו כן הוא, ויחד אתו אלפי דוכנים וברים וסירות שהן דוכני אוכל ממונעים, והכל סובב סביב המטבח התאילנדי על שפע הדגה שבו ושפע הירקות והפירות מטובה של הארץ. מומלץ להזמין סיור ממונע בסירה סביב האי ולעצור מדי פעם ללגימה, טעימה ומבט אל הקצב האיטי של החיים בתאילנד.

לסיכום: רוצים טיול לא שגרתי, עם אלמנטים של טבע פראי, שבטים ומחוזות שכוחי זמן ומקום? צאו לצפון תאילנד. עשרות מסלולי טבע וטיולים המשלבים הרפתקה או מפגש בלתי אמצעי עם אנשי המקום ותרבותם, ישאירו אתכם עם חוויה בלתי נשכחת, המתאימה למשפחות, זוגות בירח דבש או קבוצות חברים שרוצים לצאת מהמסלול התיירותי הקלאסי.

המחבר היה אורח של לשכת התיירות של תאילנד בישראל  Tourism Authority of Thailand in Israel וחברות התעופה רויאל ג'ורדניאן ובנגקוק איירווייז.