| כולם אוהבים אוכל סיני – באבן גבירול יש לפחות חמש מסעדות נודלס, שלא לדבר על "הים הסיני", "המכולת הסינית", "פקין", ומסעדות סיניות קטנות ואלמוניות באלנבי ובבן-יהודה שעדיין לא הצליחו להתברג לתוך "עכבר-העיר". נגה ואני לא יוצאים מן הכלל – כשגרנו בתל-אביב דאגנו לדגום את כל המסעדות הסיניות ועשינו ניסויים ביתיים במוקפצים למיניהם (אני ממליץ לשלב קבנוס ופסטרמה-הודו עם קשיו וג'ינג'ר, נגה ממליצה לוותר על הקבנוס). כל מחוז בסין מתאפיין במאכלים מקומיים ובצורות בישול ייחודיות. סֶצ'וּאַן, למשל, מוכרת בזכות האוכל החריף שלה, ואילו בייג'ינג ידועה בהוטפוט המונגולי ובברווז פקינזי. בשְיָאמֶן דוגלים בצורת בישול שנקראת "מִין", על שם האזור, ומתמחה בעיקר במאכלי ים טריים ובתבשילים שמבוססים על תרופות סיניות. השיטה משתמשת בצמחי מרפא בתור תבלינים כדי לשפר את בריאות הסועדים. העיר עמוסה במסעדות – רק בשכונה שלנו יש שבע מסעדות ושלוש דקות הליכה מביאות אותנו ל"אבן גבירול" מקומי – רחוב שבו כל חנות שנייה היא מסעדה. רוב המסעדות קטנות ומנוהלות על-ידי משפחות, כמו המסעדה המוסלמית המצוינת שמנוהלת על-ידי משפחה שכנראה היגרה לשיאמן ממחוז שִינְגְ'יָאן. אנחנו אוכלים בחוץ לפחות פעם ביום, ומשתדלים לבשל את ארוחת הערב בבית, למרות שאנחנו לא בטוחים שזה משתלם כלכלית. האוכל בחוץ מאד זול: במסעדות הזולות מנות עולות 3-5 ₪ ובמסעדות היקרות יותר הן לא עולות יותר מ-15 ₪. כבר קרה שהצלחנו להרכיב לעצמנו ארוחת-ערב זוגית ב-5 ₪. באופן פרדוקסלי, דווקא במקדונלדס וב-KFC האוכל עולה יותר מאשר בכל מסעדה אחרת.
סדר היום הקולינרי שלנו די פשוט: בבוקר המקומיים אוכלים בָּאוֹ (סוג של בצק דחוס) ממולאים בבשר ופטריות ושותים חלב סויה חם. הבאואים היו כבדים מדי עבורנו, אז מצאנו לחם רגיל ובסופרמרקט ליד העבודה שלי הצלחנו למצוא גבינות אמיתיות, מיובאות מאוסטרליה או מגרמניה. בצהריים אנחנו נפגשים לארוחה באחת המסעדות הקטנות ליד האוניברסיטה. יש לנו כבר מסעדות אהובות, כמו המסעדה הטיוואנית מתחת לבית שבה המלצרית מכירה אותנו אישית (נגה טוענת שהיא מאוהבת בי), או "6-קְוָואִי" מסביב לפינה: בוחרים שלושה רכיבים (בשר, דגים או ירקות) וסוג של אטרייה (מתוך 10-12 סוגים) ומקבלים את הכל בתוך מרק שעולה סך-הכל 3 ₪. ובערב או שאנחנו מנסים לבשל בבית, או שהולכים לאחת המסעדות היותר יוקרתיות. כל יום שישי בערב, למשל, אנחנו אוכלים "ארוחת שבת" במסעדה ששייכת למלון בתוך האוניברסיטה. זו מסעדה אמיתית – אנחנו צריכים להזמין מקום שבוע מראש ולכל אורך הארוחה יש לנו מלצרית צמודה שלא עוזבת אותנו – ועדיין ארוחה זוגית של ארבע מנות לא עולה יותר מ-50 ₪. אחרי שהשתקענו בשכונה למדנו שכמעט בכל מסעדה התפריט הוא בגדר המלצה בלבד. אמנם רוב התפריטים כוללים עשרות מנות שונות, אבל תמיד אפשר לבקש מהמלצרים מנות שלאו דווקא מופיעות בתפריט. כך, למשל, גילינו שב-"6-קוואי" אפשר להזמין גם אורז או אטריות מטוגנות. למרות שנגה יודעת סינית, ולמרות שבחלק קטן מהמסעדות יש תפריט באנגלית, אנחנו בדרך-כלל בוחרים מנות באקראי. הטעם הוא עניין של מזל – רוב הזמן המנות טעימות, אבל כבר היו לנו לא מעט נפילות. בסין אוכלים הכל, וכבר ראינו תפריטים שכללו תבשילי כלבים ונחשים. בדרך-כלל אנחנו משתדלים להזמין בשרים בטוחים כמו בקר או חזיר (שלמרבה האירוניה נקרא jew בסינית), אבל כל תפריט כולל עשרות מנות, וגם כשמבינים את המלים, לא תמיד אפשר לקשר בין שם המנה לבין מה שבאמת מקבלים. לעד נזכור את "עוף חתוך עם ג'ינג'ר" שהזמנו במסעדת Lin Duck המצוינת שליד האוניברסיטה. קיבלנו קערת מרק גדולה ובה כל החלקים הלא-אכילים של תרנגולת שחורה, כולל הרגליים והראש. מילא שהבשר היה מר – קשה לאכול עוף כשהראש שלו מסתכל עליך בחזרה. לכתבות נוספות של אור גראור: • השכונה שלנו בסין » • המורה לאנגלית » • הסופרמרקט » |
סין: חוויות קולינריות בשיאמן
בכל שבוע אנו מביאים כאן רשמים של כותבים-נוסעים שנמצאים בחו"ל ושולחים אלינו כתבות, רשמים, המלצות ותיאור חוויות שהם חווים במהלך הנסיעה. והפעם: אור גראור על נפלאות המטבח הסיני |
סין של פעם: הכפר שאשי במחוז יונאן
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 374
[name] => אסיה
[slug] => asia
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 374
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3454
[filter] => raw
[term_order] => 0
)[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 432
[name] => סין
[slug] => china
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 432
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 289
[filter] => raw
[term_order] => 0
))