מת סופר המדע הבדיוני ארתור סי קלארק

ארתור סי קלארק, שנולד באנגליה ב-1917, רכש השכלה בפיזיקה ובאסטרונומיה ומשך כל חייו הדגיש את העובדה שהוא מדען וסופר כאחד. כבר ב-1945 פרסם בכתב עת מדעי את רעיון לוויין התקשורת. רעיון זה אומץ לאחר מכן ונהפך לאחת ההמצאות המשפיעות ביותר על תקופתנו. בזכותו מונים לעיתים קרובות את קלארק כאחד מאבותיו המובהקים של הכפר הגלובלי. בזכות רעיון לוויין התקשורת זכה קלארק לפרסים רבים וסביב כדור הארץ חג אפילו לוויין תקשורת שנושא את שמו.
במהלך חייו פרסם קלארק יותר ממאה ספרים, רובם בתחום המדע הבדיוני וביניהם גם כמה ספרי מדע, מחקר וספרי ילדים. תחומי ההתמחות העיקריים שלו היו חקר החלל וחקר מעמקי האוקיינוס.
אהבתו הגדולה לצלילה היתה הסיבה, כפי שהסביר בראיונות רבים, לכך שבחר לגור משך רוב חייו בסרי לנקה. בעבר התפרסמו כמה פעמים טענות לכך שקלארק ניהל בסרי לנקה מערכות יחסים עם ילדים. טענות אלה הוכחשו על ידי הסופר והקרובים אליו.
אודיסיאה בחלל שעובד לסרט על פי סיפורו של קלארק "הזקיף" ורק לאחר מכן ראה אור כספר נפרד, זכה באוסקר בשנת 1968, שנה אחת לפני הנחיתה על הירח, ונחשב מאז ליצירת מופת בתחומו.
מבקרי ספרות המדע הבדיוני מונים את קלארק לצד איזאק אסימוב ורוברט היינלין כשלושת הענקים של התחום במאה העשרים.

עם מותו של קלארק אנו מביאים כאן את כתבתו של עמי בן בסט על המסעות הגדולים והתגליות בחלל.

לכאורה, תם עידן מסעות התגלית הגדולים, וכדור הארץ מופה עד תום. למעשה, שטחים עצומים הם עדיין בחזקת נעלמים, שלא לדבר על אינספור אתרים מרתקים ואקזוטיים הממתינים למגלים החדשים במרחבי החלל. תלאות המסע של מגלי העולם הוותיקים ייראו כטיול נעים ביום אביב לעומת מה שמחכה למגלים החדשים.

"אי־אפשר לומר איזה בעל חיים הוא היעיל ביותר לצורך נשיאת משאות. לכל אחד יתרונות משלו בנסיבות מיוחדות. הרשימה הבאה תוכל לעזור לכם: גמל נושא 272 קילוגרם, יאקים וסוסי פוני – 73 קילוגרם, חמורים – 55 קילוגרם. אפשר אמנם לאמן כבשים וכלבי מזחלות לשאת משאות, אבל כלב, באופן טבעי, יכול לגרור הרבה יותר מכפי שהוא יכול לשאת. גם סוסי הפוני יכולים לגרור מזחלות קרח, כפי שניסתה זאת משלחתו של קפטן סקוט, אולם ללא הצלחה מרובה. המזון שהם צורכים גדול בנפחו, והם נעים בכבדות בשלג עמוק".

ציטוט זה לקוח מהספר "עצות למטיילים" (Hints to Travellers), שפרסמה האגודה הגיאוגרפית המלכותית הבריטית בשנות השלושים של המאה. "עצות למטיילים" הוא לקט בן שני כרכים של הנחיות ועצות מעשיות, שנאספו מתוך יומנים וספרי מסע של חוקרים ומגלים שיצאו בשליחות האגודה לתור פינות שונות על פני הגלובוס. במובן זה, היה הספר מעין מדריך הישרדות למגלי עולם.

ומה באשר למזון במהלך מסעות התגלית? "אפשר לבחור באחת משתי אפשרויות", כך בספר, "להביא עימך את האספקה בצורת מזון מרוכז, או להסתפק באוכל שמספק חבל הארץ שבו הינך משוטט. האפשרות האחרונה מעניינת, אם כי גוזלת זמן; חסכונית, אבל לעיתים עלולה להיות מסוכנת מאוד. על מנת ליהנות מהמזון של בני המקום, צריך שתהיה לך נפש סקרנית ולא משוחדת, נפש שמוכנה להכיר בעובדה שהאוכל הזה, ולא משנה כיצד הוא נראה, או מריח, הוא כנראה המתאים ביותר לסביבתו".

"המצרך החשוב ביותר באספקת המזון שלנו", רשם בזמנו פיטר פלמינג, ששהה חודשים ארוכים ביבשת אסיה, "היה הסטמפה, אשר לא הצריך כל בישול. צרכנו אותו בבוקר ובצהריים במשך שלושה חודשים. זו שעורה קלויה שנאכלת על ידי טבילתה בתה עם חמאה מעופשת".

מאז ימי הפוני והסטמפה השתנו הרבה דברים. במובנים רבים, גם הגיאוגרפיה השתנתה. מאה שנים של טכנולוגיה "כיווצו" את כדור הארץ והפכו אותו לכפר קטן, שכל סמטה ופינה בו מוכרות. מצלמות משוכללות, המותקנות בלוויינים המרחפים בחלל, מסוגלות היום לצלם את פני הפלנטה ולמפות אותה בדיוק רב; מכשירי ניווט מתוחכמים, הנעזרים ברשת לוויינים (GPS), מאפשרים לבעליהם לדעת את מיקומם המדויק, בכל עת ובכל מקום, יהיה אשר יהיה על פני הכדור. וכך, בעולם שבו קשה ללכת לאיבוד, מקבל המושג של מסע חקר ותגלית משמעות שונה.

מסע וירטואלי ליבשת הקרח
ב־10 בדצמבר 1995 הפליגה מחופי ארגנטינה לכיוון אנטארקטיקה הספינה "טרהקווסט" (TerraQuest). מלבד קבוצה של חוקרים וציוד מדעי שנועד למחקר של בעלי חיים והסביבה, היה בספינה ציוד מתוחכם, שבאמצעותו אפשר היה להעביר נתונים שוטפים לאתר באינטרנט. "טרהקווסט" היא הספינה הראשונה שאיפשרה לכל אדם המחובר לאינטרנט להשתתף במסע חקר וירטואלי ביבשת הקרח הדרומית. במהלך התקופה שבה היה האתר פעיל ביקרו בו כ־800 אלף גולשים מכל רחבי העולם. מאות אלפי המבקרים הביטו בתמונות דיגיטליות שהועברו באופן שוטף לאתר, שאלו שאלות באמצעות דואר אלקטרוני ואף השתתפו בשיחות, בזמן אמיתי, עם מדענים בספינה.

אין צורך לומר כי מסע מדומה לאנטארקטיקה אינו הדבר האמיתי. אנחנו, ההומו־סאפיינס, היננו במידה רבה חיות שטח, יצורים המותאמים לנוע על הקרקע הממשית בעזרת גוף התואם לכוח הכבידה ובסיוע חושים ואינסטינקטים שנוצקו בנו במשך מאות אלפי שנות אבולוציה. מטייל האינטרנט, היושב מול מסך המחשב המרצד, מרוחק – תרתי משמע – מן החוויה הפיזית הישירה שמציעה לו המציאות עצמה. ללא הקולות, הצבעים והריחות, ובעיקר ללא הריגושים שמזמן הנסתר והלא־ידוע, נמצא טעמה של ההרפתקה פגום וחסר.

ואכן, מסע באמצעות האינטרנט, לפחות על פי המושגים הרווחים היום, אינו מהווה בשום אופן תחליף למסעות הפיזיים והרומנטיים. אולם, האם קביעה זו תהא נכונה גם בעתיד, כאשר עולם המושגים שלנו ישתנה? טיבה של טכנולוגיה חדישה שהיא משנה הרגלים ודוחקת ישן מפני חדש, לעיתים בצורה ובקצב שקשה להסתגל אליהם. וכל זה לא היה קורה אילולא היה בה, בטכנולוגיה החדשה, קסם מסוים, תכונה פרקטית כלשהי.

למסעות הכורסה הווירטואליים כמה יתרונות שקשה להתעלם מהם. על מנת להשתתף בהרפתקאות מן הסוג המדומה איננו נזקקים, לדוגמה, לכל אותו ציוד יקר ומורכב שנוטלים עימם הטיילים בשטח. כל מה שנדרש הוא מחשב אישי ושירותי אינטרנט. האינטראקטיביות של אתרי המסע, כמו גם זמינוּת המידע (כולל בסיס נתונים רחב במולטימדיה), "פותחים" את עולם המסעות הגיאוגרפי לפני מיליוני בני אדם, ללא קשר למקום שבו הם נמצאים. אם רק ירצו, יוכלו לקחת חלק פעיל ובלתי אמצעי במסע, וליהנות בצורה כמעט מיידית מהתמונות ומהידע הנרכש במהלכו.

האם הגיאוגרפיה מתה?
ובכל זאת, האם כך ייראו מסעות החקר העתידיים? האם תם עידן מסעות התגלית הגדולים? האם הגיאוגרפיה מתה? הגיאוגרפיה, יש להזכיר, הוא מדע העוסק בחקר פני כדור הארץ במובן הרחב של המלה, תוך שהוא מטפל במגוון של נושאים הקשורים לאדם, לנוף ולסביבה. שטחים רבים בפלנטה שלנו הם עדיין בחזקת שטחים נעלמים. די אם נזכיר את יערות הגשם, את המישורים העצומים של יבשות הקרח ואת קרקעית האוקיינוסים. בכולם, כך נראה, צפונים עדיין סודות רבים שיש לפענח ואזורים נרחבים שצריך לגלות ולמפות. כפי שטען פעם הסופר והמחזאי הבריטי עדן פילפוט  (Phillpotts): "העולם מלא מראות ודברים קסומים, והוא ממתין בסבלנות שראייתנו תתחדד".

"בעולם שלנו", אומר פרופ' יעקב רז, חוקר מאוניברסיטת תל־אביב המתמחה במזרח אסיה ועוסק בהיבטים שונים של אנתרופולוגיה, "מתחוללים שינויים בלי הרף. הן בגלל תופעות טבע שונות כגון רעידות אדמה, התפרצויות געשיות, אפקט החממה וכדומה, והן בגלל אינטראקציות המתרחשות כל הזמן בין תרבויות. במובן זה, תפקיד הגיאוגרף יהיה למפות ולחקור את השינויים, שלא יסתיימו אף פעם. זו בדיוק הסיבה לכך שנמשיך ללכת לאיבוד, שהרי מיקום והתמצאות אינם עניין של קואורדינטות בלבד".

רז אינו אוהב את השימוש במונח "תגלית", כאשר מדברים על מסעות גיאוגרפיים. "השימוש שאנו עושים במלה הזאת", הוא מסביר, "הוא פעמים רבות מתנשא ומבטא גישה גאוותנית של האדם הלבן. המקומות אליהם הגיע 'המגלה' היו ידועים זה מכבר לתושבי המקום, ולא ברור מה הוא גילה. שווה בנפשך, שתושבי פפואה ניו־גיני היו מגיעים ללונדון, ובשובם הביתה היו מספרים כי גילו שבט של אנשים חיוורים, העונדים צמידים משונים".
הרהורים על היומרנות ועל ההתנהגות הקולוניאליסטית של האנשים הלבנים אינם חדשים, כמובן. ריצ'רד ברטון, אחד מחוקרי הארצות החשובים ביותר של המאה הקודמת, כתב בזמנו על העוול שנגרם לילידי המקום שהאדם הלבן "גילה". ב"מסע אל הרי הירח", סרט המשחזר בצורה מרשימה למדי את מסעותיהם של ברטון וספייק אל מקורות הנילוס, מתייחס בן דמותו שבסרט ל"גילויו" של אגם ויקטוריה: "מאות, אולי אלפי שנים דגו האפריקנים באגם הזה, הם שחו בו, רחצו בו את בגדיהם. איך מעז האדם הלבן לטעון שגילה אותו? הם גילו אותו".

כאשר עוסקים בפוליטיקלי קורקט, קשה שלא להזכיר את חלקם של החוקרים ואנשי המסעות בהתפשטות המין האנושי על פני כדור הארץ. נוכחותו של האדם כמעט בכל איזור יבשתי בעולם מלוּוה היום, לצערנו, בניצול עיקש ושיטתי של חומרי גלם טבעיים, בפגיעה במערכות אקולוגיות שלמות ובהכחדת מינים רבים של חי וצומח. אנשי מדע לא מעטים סבורים כי הנזקים שאנו גורמים לפלנטה שלנו, לרבות הנזק לאטמוספירה (במיוחד התופעה הידועה כאפקט החממה), אינם הפיכים ומעמידים בספק את יכולת ההישרדות שלנו על פני כדור הארץ לטווח ארוך.

ברוכים הבאים לכוכב נגה
פתרון אפשרי למצוקת הקיום שלנו על פני כדור הארץ הוא יציאה ממנו, למרחבי החלל. זה כמה עשרות שנים מבקרות חלליות מחקר אמריקניות ורוסיות בכוכבי לכת, בירחים ובאסטרואידים המרחפים בחללה של מערכת השמש, אוספות תמונות ונתונים ומכשירות את הקרקע לקראת מה שנראה כשלב בלתי נמנע באבולוציה של המין האנושי – הגירה לחלל. קרוב לוודאי שברבע הראשון של המאה הבאה כבר נראה את המשלחות המאוישות הראשונות יוצאות אל הפלנטות הקרובות ולירחיהן, ומקימות בהם בסיסי קבע.

תלאות המסע שבפניהן ניצבו מגלי העולם במאות הקודמות – סופות הקרח המקפיאות, להט המדבריות ואימי הג'ונגל האפריקני, למשל – עשויות להיראות כטיול ביום אביב נעים לעומת מה שמחכה לחוקרי העולם החדשים. החלל הוא סביבה אלימה ועוינת. העדר אטמוספירה, שינויי טמפרטורה קיצוניים וקרינה קוסמית מסוכנת הם רק כמה משורה ארוכה של אתגרים, שעימם יהיה על חוקרי העולם החדשים להתמודד. האנשים הראשונים שיגיעו לחלל יהיו בעלי יכולות גבוהות וכישורים מיוחדים, שיאפשרו להם להפעיל ציוד מתוחכם ולהגיב לסכנות לא צפויות.

חלק גדול מעבודות המיפוי ואיסוף הנתונים יתבצע אמנם על ידי רובוטים וגשושיות, שיופעלו ממרחק, אולם ספק אם יהיה בכך תחליף לנוכחותו של האדם המהלך בשטח ברגליו וסורק אותו בחושיו. כפי שזה נראה היום, טכנולוגיות המחשב והבינה המלאכותית רחוקות עדיין מהיכולת לדמות תכונות אנושיות, כגון יצר הסקרנות ותחושת הפליאה.
הסביבה "החדשה" בחלל תהיה מוזרה ומרתקת מאין כמוה, וכאמור – גם מסוכנת מאוד. על מנת להמחיש זאת, נצטרף לרגע אל משלחת עתידית של חוקרים הנוחתת על כוכב הלכת נגה. נגה – בשמו הלטיני, ונוס, אלת האהבה המיתולוגית – רחוק מאוד מדימויים הנקשרים לאסתטיקה ויופי. התנאים השוררים בו מתאימים יותר לדימוי שלו כעולם השאול. הטמפרטורות בכוכב מגיעות לכמה מאות מעלות צלזיוס, בעיקר משום ששכבת העננים הצפופה – המורכבת בעיקרה מפחמן דו־חמצני, חומצה גופרתית וחנקן – לוכדת את חום השמש הנפלט מהקרקע ואינה מאפשרת לו לברוח חזרה לחלל. אנשי נגה יזדקקו לציוד הגנה מורכב הרבה יותר מאשר חליפות קירור מיוחדות, משום שהלחץ על פני העולם הרותח הזה מגיע ל־90(!) אטמוספירות; לחץ השקול לזה השורר בעומק מים של כקילומטר.

אבל יהיה מה לראות בעולם הזה. הגיאוגרפיה הפיזית של נגה נראית מרתקת. על פני הכוכב משתרעים מישורים רחבים, משופעים במתינות. יש בו כמה שקעים רחבים ועמוקים מאוד וכן שתי רמות הרריות, המשתרעות על פני שטחים עצומים. אחת מהן, אדמת אפרודיטה (Aphrodite Terra), מצויה לאורך קו המשווה של הכוכב ושטחה קרוב לשטחה של אמריקה הדרומית. רמה הררית אחרת, הנקראת אדמת אישתר (Ishtar Terra), נמצאת בחצי הכדור הצפוני של הכוכב, ושטחה פחות או יותר כיבשת אוסטרליה. באישתר יש כמה אתרים מעניינים במיוחד, בהם שרשרת הרים ענקית, הרי מקסוול ((Maxwell Montes, המגיעים לגובה של 11(!) קילומטרים מעל פני הקרקע (לשם השוואה, פסגת האוורסט נמצאת בגובה 8,848 מטרים מעל פני הים). מי שלא יחפוץ לטפס על הפסגות הללו (ולטעום באותה הזדמנות מענני הגופרית של הכוכב), יוכל לעשות סיור, הרפתקני לא פחות, בקליאופטרה – מכתש ענק שקוטרו יותר מ־100 קילומטרים, הנמצא לא הרחק מהפסגה הדרום־מערבית של ההרים.

צאתכם לשלום מ"אירופה"
כוכב הלכת נגה הוא דוגמה אחת מאינספור אתרים מרתקים ואקזוטיים במערכת השמש, הממתינים למגלים של המאה ה־21. עניין מיוחד יעוררו, כמובן, המקומות שבהם ייתכנו חיים במתכונת המוכרת על פני כדור הארץ. אחד המועמדים המובילים לקיומם של חיים, בצורה כזו או אחרת, הוא כוכב הלכת מאדים (מארס). מעבדות אוטומטיות קטנות שהונחתו על קרקע הכוכב בשנות השבעים ביצעו סדרה של ניסויים, שנועדה לבדוק את האפשרות הזאת. אולם הן לא סיפקו תשובה מוחלטת. באחרונה חלה התעוררות מסוימת בנושא, כאשר בשבר של אסטרואיד, שנפלט לפני כמה מיליוני שנים מהכוכב, נמצאו ממצאים "חשודים" המצביעים, לדעת כמה מדענים, על כך שהתהוו בו בעבר חיידקים פרימיטיביים. הטענות הללו עדיין טעונות הוכחה חד־משמעית, אבל כך או כך – נראה כי שאלת החיים במאדים תיפתר רק כאשר יהלכו על אדמתו חוקרים אנושיים.

מועמד אחר, מעניין לא פחות ובוודאי לא פחות אקזוטי, הוא אירופה – ירח קרח קטן המקיף את כוכב הלכת צדק (יופיטר). תמונות שהגיעו באחרונה באמצעות מעבדת החלל "גליליאו" עוררו התלהבות רבה בקרב המדענים הפלנטריים. בתמונות נראה הירח – שממדיו מצומצמים מעט מזה של הירח שלנו – מכוסה ברובו קרום קרח סדוק ומחורץ. מבנה הקרחונים וצורתם מצביעים על כך שמתרחשות בו תזוזות ותנועות של גושי קרח עצומים. לדברי כמה חוקרים, הדבר מעיד על קיומו של אוקיינוס נוזלי מתחת לקרח ועל פעילות וולקנית חזקה.

השאלה מה בדיוק קורה בעולם המוזר הקפוא של הירח אירופה היא עדיין שאלה פתוחה. ההסבר להימצאותו של אוקיינוס מים מתחת לפני הקרח, אם אכן הוא קיים, נעוץ אולי ב"משחקי גרביטציה" המתנהלים בין הירח לבין צדק, שהוא כוכב לכת ענק, הגדול במערכת השמש. אלה מותחים ומכווצים את הירח בכל הקפה והקפה וגורמים כנראה להתחממות הקרח ולהפשרתו. האפשרות כי מים נוזלים וחמימים נמצאים מתחת למעטה הקרח מביאה כמה חוקרים להנחה, כי ייתכן שבמקום הזה התפתחו חיים. כראיה, הם מזכירים כי בקרקעית האוקיינוסים בכדור הארץ נמצא סוג של חיידקים המתקיים בנביעות של מים גיאותרמיים.

אם אכן התפתחו בעבר חיים באירופה, כיצד הם נראים כיום, לאחר אבולוציה של מיליוני שנים ואולי מיליארדים? תשובה לשאלה המרגשת הזאת, ולשאלות רבות אחרות, יוכלו לספק רק רובוטים ואנשים שישוטטו בעולמות הרחוקים הללו בעתיד. ייתכן כי בעת שיתבצעו המסעות הללו, יישבו בבניין "האגודה הגיאוגרפית הפלנטרית" בכדור הארץ – במרחק של כמה מיליארדי קילומטרים משם – חוקרים ואנשי מדע, ויתבוננו בתמונות שיגיעו on-line  מעולמות רחוקים. רשתות הטלוויזיה והאינטרנט יאפשרו למיליארדי צופים לצפות יחד עימם בתמונות, ולהשתתף במעשה הגילוי בעצם התרחשותו.

נתקלת בטעות בכתבה? חוסר עדכון? נשמח לקבל ולעדכן >>‎