לצלם שוק

בשוק הדגים של ליון (Lyon), צרפת, צילמתי דוכן של דגים מיבשים ומומלחים. הגוונים הכסופים-כחלחלים של הדגים ושל הדוכן יוצרים אפקט מונוכרומטי. התמונה צולמה באור טבעי בעדשת 24 מילימטר ובסרט ולוויה, שעובד יפה בצל

אחרת, אנושית יותר, אומר הצלם נלי שפר. מוזיאונים ואתרי תיירות כבודם במקומם מונח, אבל בשוק פוגשים אנשים שלא מתעסקים בתיירות, אלא פשוט סוחרים וקונים מקומיים שהתייר הוא לא רק מקור פרנסה בשבילם, ולכן נוצרת סקרנות הדדית ומתרקם דיאלוג.

הסופרמרקטים המודרניים עדיין לא הצליחו לדחוק את מקום השוק באירופה. לשווקים יש תפקיד מרכזי בחיי היומיום – בערים גדולות, בעיירות ובכפרים. הקונים מכירים את המוכרים, מתייעצים איתם. לעתים קרובות, מוסיף נלי, המוכרים הם לא סוחרים מקצועיים אלא חקלאים שמוכרים את תוצרת השדה שלהם. יש הרבה אינטראקציה בשוק כזה, ומעניין לצלם את זה.

מלבד הפן האנושי, עוד דבר שהופך את שוקי אירופה (בעיקר באיטליה ובצרפת) למקומות נפלאים לצילום הוא הדגש על אסתטיקה: איכות מוצרי המזון, הצורות, הצבעים, המרקמים והשילוב בין כל אלה. נלי: "התוצרת תמיד מסודרת באופן מוקפד – כל אספרגוס ישר, ראשי הדגים מופנים לאותו כיוון, הנקניקים פרוסים בצורה מעוררת תאווה. המוכרים מקדישים זמן ומחשבה לסידור הדוכנים ושמים דגש רב על היופי שלהם, ולכן לעתים קרובות הם שמחים וגאים כשמצלמים אותם".

אור רך, שיחה ערה
נלי מספר כי לצלמים קל יחסית לצלם באירופה משום שהמקומיים לא מתרגשים מנוכחות המצלמה. כל עוד אתה לא מפריע – לא אכפת להם. לפעמים, אם אין קונים ומשעמם להם, הם אפילו ישמחו לפצוח בשיחה. קל יחסית להתמודד עם מחסום השפה: אפשר להסתדר כמעט בכל מקום באירופה עם אנגלית או צרפתית.

האור האירופי הוא תענוג לצלמים – רך, מפוזר, לא האור הקונטרסטי שאנחנו מכירים מהארץ. החיסרון הוא שהאור חלש יותר וצריך להתחשב במגבלות התאורה. "צריך

אחד השווקים הפחות מוכרים באתונה הוא שוק הדגים הענקי והמעניין, שנמצא בתוך מבנה ישן במרכז העיר. השוק מואר על ידי פנסים בלבד, אור יום כמעט לא חודר אליו, ולכן צילמתי בסרט מיוחד לתאורת טנגסטן (תאורה מלאכותית), שמבטל את האפקט הצהבהב שלה. כך קיבלתי גוון נייטרלי, וגם גרעיניות רכה ועדינה שאני מאוד אוהב. עליתי בגרם מדרגות כדי לצלם מלמעלה, וכך תפסתי גם אזורים שלא מוארים על ידי הפנסים. אזורים אלו יצאו שחורים לגמרי ולדעתי הוסיפו לקומפוזיציה

להתמודד עם הפרדוקס", מסביר נלי: "כשמצלמים באזורים מוצלים, אפשר לקבל חשיפות קונטרסטיות יותר על ידי שימוש בסרטים איטיים יותר, אלא שהסרטים האלה פחות רגישים לאור".

אחד הפתרונות לצילום בתנאי אור כאלה, הוא אומר, הוא שימוש בחצובה, אבל זה קצת מסורבל בשוק צפוף. אפשר לפתור זאת על ידי שימוש בחצובת חד־רגל, שאמנם אי אפשר להשעין עליה את המצלמה, אך היא נותנת תמיכה נוספת, והיא פחות מסורבלת. ואפשר פשוט להישען על משהו כך שהידיים יהיו יציבות.

בנוסף, נלי נעזר בטכניקה של "דחיפת" סרט הצילום: הוא משתמש בסרט של 50 אסא אך מכוון את המצלמה לסרט בעל אסא גבוה יותר. לאחר מכן הסרט עובר במעבדה פיתוח יתר. בטכניקה הזאת, מסביר נלי, ניתן לצלם באור חלש במהירויות גבוהות יותר, אבל צריך לזכור שפעולה זו מגבירה את הקונטרסט של הצילומים.

"בדרך כלל", מוסיף נלי, "אני עובד עם עדשה רחבה מאוד (24 מילימטר) כדי להתקרב לאנשים – הקשר האנושי עם המצולמים הוא משהו שאני תמיד מחפש, זו תמיד האמתלה שלי לצילום".

הביאה לדפוס: שרון טאובה