תפריט עמוד

גנים יפניים: ההתבוננות והחווייה

ישבתי בפינה בגן בקיוטו, והתבוננתי בגנן שגזם את מחטי האורן. הוא הדגיש את הקווים הטבעיים של העץ, ועם זאת הפך אותו לפסל ולנקודת המרכוז של הגן. הוא עבד כמו ספר שמעצב תסרוקת, בדיוק ובריכוז מרביים: עבר מענף לענף, טיפס על הסולם וירד ממנו, אחר כך אסף את הגֶזֶם בקפידה מן הקרקע המרופדת בטחב רך וקטיפתי וסיים בגירוף השביל. זמן כה רב ארך הגירוף, עד שחשתי נבוכה מהעבודה המוקפדת. אולם נראה היה שהגנן עצמו אינו מרוצה והוא המשיך לגרוף, בעוד אני תמהה מהי מטרתו. לבסוף נחה דעתו. אהה, חשבתי, הוא שואף לשלמות ועכשיו השיג אותה. אלא שאז ניגש אל עץ הלִבְנֶה שעמד בשלכת וניער את הגזע, עד שנפלו על השביל שלושה עלים זהובים־אדמוניים. הוא הביט בשביל פעם נוספת ופנה לדרכו. עכשיו הבנתי מהי שלמות.

גנים יפניים מזמנים חוויות שונות, לא רק לחושים. הם יכולים לשמש השראה להגיגים פילוסופיים ולעורר התבוננות עצמית. קיימים ארבעה סוגי גנים עיקריים: גני טיול, גני תה, גני "גן עדן" וגני זֵן יבשים.

גני הטיול, כשמם כן הם, נועדו לטיול. הם מנסים לחקות את הטבע, אם כי בצורתו המושלמת. המטייל בהם יוכל לצפות בנחל זורם, בבריכה מוקפת בעצים ובנוף שאול מן ההרים שבסביבה. אין בגנים יפניים פרחים, למעט פריחה עונתית, שמדגישה את תחושת הזמן. תוך כדי הליכה מתוודע המשוטט בגן אל פינותיו החבויות ומגלה תמונות נוף משתנות.

גן תה יפני. גנים מסוג זה נועדו לתת תחושה שהם יותר טבעיים מהטבע | צילום: J. Ash Bowie, GNU FDL

גני התה נועדו גם הם לטיול ולתנועה, והם מובילים את המתהלך בהם אל תוך בית התה.שלא כמו גני הטיול, גני התה נותנים תחושה שהם "טבעיים יותר מהטבע". כדי ליצור תחושה זו העדיפו מעצביהם את חוסר השלמות על פני השלמות, את הריק על פני המלא ואת הפשטות על פני הפאר. הגן קטן ומכיל, בין השאר, פנס (או פנסי) אבן, טחב ואבני דריכה. פנס אבן בודד משרה רכות על סביבת בית התה, וסדרת פנסים מאירה את הדרך. הטחב מייצר אווירה מיוחדת של עולם רך, מלטף ומזמין למישוש. טחב הוא גם המחשה לאיכות שמכונה ביפנית סאבי (Sabi) ואשר קשורה לעתיקוּת, לחלודתיוּת, לזמן שחלף והותיר את חותמו כחלק מאיכויות החומר. הליכה על פני אבני הדריכה מצריכה תשומת לב מיוחדת ומחדדת את המודעות למעבר אל עולם הגן ובית התה.
גני "גן עדן" מבטאים רעיון של הזרם הבודהיסטי הנפוץ ביפן, שמאמין ב"גן העדן של הארץ הטהורה", מקום אידילי שאליו מגיעים לאחר המוות. הגנים מעוגנים גם ברעיון הדאואיסטי על אודות אי שבו חיים בני אלמוות. איים כאלה מצויים בבריכה שסביבה בנויים הגנים. אי שטוח נקרא צב, שהוא אחד מסמלי אריכות הימים ביפן; אי שעליו צומח עץ אורן נקרא עגור, משום שהאורן מדומה לעגור שפורש כנפיים. העגור מסמל בתרבות היפנית חיים ארוכים ומאושרים, והאורן הוא מסמלי העמידות והאצילות, שכן הוא ירוק־עד וצומח באזורים קשים למחיה. גם לאבנים המגשרות בין האיים לשפת הבריכה מיוחסת משמעות סמלית: הן מדומות לסירות שעוגנות בין מסע אחד למשנהו, מאיי האלמוות ואליהם. לעתים ניצב בגני "גן עדן" סלע גבוה שמייצג את מרכז היקום על פי האמונה הבודהיסטית, הר סוּמֶרוּ (Sumeru). לצדו שני סלעים שמייצגים חיילים שמימיים המגינים על אותו מרכז, שגם מייצג את הבודהה. הגן מבטא כמיהות ואידיאלים שעדיין לא מומשו ושניתנים להגשמה, אם רק נחצה את הגשר.

 

 

גן זן יבש בריוֹאַנְג'י שבקיוטו. גדוש בריקנות | צילום: טל גליק

 


גני זֵן יבשים (ביפנית: קארֵה סאנְסְווי) הם יצירה יפנית ייחודית. המלה גן מעוררת אסוציאציה לצבע הירוק, אולם גני הזן בוהקים בחצץ לבן. חרוט החול הקטום בגן של גינקקוג'י (Ginkakuji) שבקיוטו, המגורף זה חמש מאות שנים מדי יום ויוצר בכל פעם צורה שונה מעט, מעורר תחושת טרנסצנדנציה. ואכן, גני הזן נועדו למדיטציה. צורתם המופשטת מאפשרת למסתכל בהם להטיל עליהם את פרשנויותיו, כמו במבחן רוֹרשָך. החצץ הלבן יוצר מרחב של רִיק, המאפשר למחשבות לצאת למסע פנימי. מסיבה זו זכה הגן המפורסם במקדש ריואנג'י (Ryoanji) שבקיוטו לתיאור "גדוש בריקנות".
בגן ריואנג'י בחירת האבנים והנחתן נעשו מתוך כוונה להקנות להן משמעות סמלית: 15 אבנים מסודרות ממזרח למערב בקבוצות של 3, 2, 3, 2, 5. שבעת הסלעים בשתי הקבוצות האחרונות מייצגים את הר שוּמיסֶן, שמונת הסלעים בקבוצות הראשונות מייצגים את ההרים שסביבו. החול הלבן מסמל את שמונה הימות שסביב שומיסן. אך הסלעים זכו גם לפרשנויות רבות אחרות: אחדים מדמים אותם לגורי אריות או נמרים ששוחים נגד הזרם, אחרים רואים בהם פסגות שמבצבצות מעל לים של עננים, ויש אפילו האומרים שהם מסמלים את איי יפן שמפוזרים באוקיינוס.

 

גן ריואנג'י נבנה כך שמכל כיוון שאליו מתבוננים, תמיד תהיה אחת מ־15 האבנים נסתרת. גם כאשר נדמה למתבונן שהוא רואה את התמונה כולה, למעשה חסר לו פרט אחד כדי להשלים אותה. כזו היא גם האמת על פי התפישה היפנית: לעולם אין רואים אותה בשלמותה.אפשר ללמוד מהגנים הללו רבות על אודות האמונות והשקפת העולם היפניות; אפשר להתוודע לתרבות עשירה בסמלים וגדושה במשמעויות נסתרות מן העין; ואפשר גם לנהוג בדרך המועדפת עלי: להתבונן ביצירות הללו ולא לנסות לפענח אותן. האבן היא אבן, העץ הוא עץ, המים הם מים והיופי הוא יופי.


 

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.