| אחרי הכנסת אורחים קרירה עד עוינת במערב, הלפיד האולימפי חלף ליד ביתנו לפני כמה שבועות והשמחה הייתה רבה. בימים כתיקונם תושבי שיאמן לא מגלים סימנים מיוחדים של רגשות לאומיים, לאומנות או עניין רב במשחקים האולימפיים. האולימפיאדה מורגשת כאן כמעט רק בפרסומות של התאגידים הגדולים: הספורטאים המוכרים יותר מופיעים על פחיות של קוקה-קולה ומפרסמים כל דבר שאפשר לחשוב עליו, החל בכרטיסי אשראי וכלה בתרופות מקומיות נגד צרבת. באחת וחצי בצהרי יום שני, מצוידים בכובע ובמטרייה נגד השמש, יצאנו לרחוב. אמרנו לעצמנו שנטייל לאורך החוף, המסלול הצפוי של הלפיד, ומה שנראה – נראה. ברגע שיצאנו מפתח הבניין הבנו שהערכנו לא נכון את המצב: כמעט כל מי שעבר מולנו ברחוב התקשט בדגלים ובמדבקות של דגל סין וסמלי האולימפיאדה. פנינו לרחוב הראשי של השכונה ושם ראינו עוד אנשים, רובם סטודנטים, לבושים בחולצות של המשחקים האולימפיים ונושאים דגלים בגדלים שונים: מדגלי נייר על קני קש, ועד לדגלי לאום בגודל מלא על קני במבוק. הרחובות סביב האוניברסיטה נסגרו לתנועה ושוטרים הוצבו בצמתים. הצטרפנו לנחיל של סטודנטים והתקדמנו בקצב סיני, כלומר איטי, לעבר החוף. מצב רוחם של הסטודנטים ושל הולכי הרגל האחרים היה מרומם. הם צחקו, שרו, וכל כמה דקות מישהו שיחרר לאוויר צעקה של "בייג'ינג ג'איו!" (קדימה בייג'ינג!) או "אולין ג'איו!" (קדימה האולימפיאדה!) וכולם צעקו וצחקו אחריו. שישה גברים צעירים מתחו ביניהם את דגל סין ונשאו אותו בגאווה גלויה. האי שלנו מוקף בכביש חוף מאד נוח, הן מבחינת תחבורה והן מבחינת אירועים המוניים. בינואר רצו לאורכו מתחרי המרתון הבינלאומי של שיאמן וביום העצמאות הסיני התנהל לאורכו מצעד של במות ססגוניות. נתיב אחד נחסם לתנועת אנשים וכלי רכב וכל עשרה מטרים הוצב שוטר או חייל. החוף והמדרכות מסביב לכביש הוצפו באלפי אנשים – דומה היה שכל האוניברסיטה יצאה לרחוב, וקרוב לוודאי ששיעורי הצהריים בוטלו לכבוד האירוע. דגלי סין התנוססו מחלונות הבניינים שלאורך הכביש ובחלק מהם נראו קבוצות של צעירים ומבוגרים שמדי פעם צעקו "ג'איו!" אקראי לקהל. במזל הצלחנו למצוא לעצמנו מקום פנוי קרוב לכביש. תוך פחות מדקה כבר הוקפנו בגוש חי ולח של צעירים משולהבים שנדחפו והתחפרו אחד בשני. הקהל היה מתוח וגדוש באדרנלין. כל מכונית שחלפה על הכביש התקבלה בקריאות נלהבות ובמאות קליקים של מצלמות. מדי פעם צעדה על הכביש מחלקה של חיילים או של שוטרות בדרכם לתגבור אחד המקטעים. אחרי שעמדנו יותר משעתיים בשמש, הופיע הלפיד. אבל תחילה עברה במה של קוקה-קולה, עליה רקדו צעירות בלבוש מינימאלי; במה של סמסונג עליה רקדו צעירות בלבוש מינימאלי, ובמה של לנובו עליה אף אחד לא רקד. הציפייה גברה. אוטובוס ועליו הסמלים האולימפיים נעצר מולנו וירד ממנו ספורטאי ובידיו הלפיד האדום. אחד השוטרים הדליק את הלפיד והספורטאי, מדושן עונג, התחיל לרוץ לאורך הכביש. המצלמות הבהבו, הדגלים נופנפו וקריאות ה"ג'איו" נשמעו עד טייוואן. |
הלפיד האולימפי
אור ונגה גראור שמתגוררים בשיאמן סין ניסו לתפוס את הלפיד האולימפי במירוצו ליד ביתם וחוו חוויה לאומית |
סין של פעם: הכפר שאשי במחוז יונאן
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 374
[name] => אסיה
[slug] => asia
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 374
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3455
[filter] => raw
[term_order] => 0
)[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 432
[name] => סין
[slug] => china
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 432
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 289
[filter] => raw
[term_order] => 0
))