הלואין – תיירות הפחד

העולם האנגלוסקסי (או בקיצור, כל מקום שמדברים בו אנגלית) חוגג ב-31 באוקטובר את ההלואין (Halloween), מין פורים אמריקאי עם הרבה דלועים מגולפים בצורת פרצוף מפחיד, מסיבות, תהלוכות ותחפושות של שדים ורוחות. המטייל בחלקים אלה של העולם בתקופה זו של השנה לא יכול (ולרוב גם לא רוצה) להימלט מאווירת ההלואין.

ישראלים מכירים את החג הזה בעיקר מסרטים אמריקאיים, שמוצפים בילדים נודניקים בתחפושות שדופקים על הדלתות ודורשים "Trick or Treat" (מילולית: "תעלול או ממתק". כלומר, תנו ממתק או שנעשה לכם בלגן). מקור הנוהג הוא כנראה אמונות עממיות בנוגע לתזונה של פיות ושדונים, ומה שהם עלולים לעשות אם לא יקבלו את שלהם.

החג הזה התאזרח בארצות הברית כל כך טוב עם המהגרים האירים, שכבר קשה לזכור שבמקורוזה בכלל חג קלטי של תושבי אנגליה, סקוטלנד ואירלנד הקדומים. 31 באוקטובר ציין עבורם את סוף הקיץ, סוף העונה החקלאית ואת הקשר עם המתים ועם העולמות שמעבר.

הלואין הוא גם שעתם הגדולה של חובבי תיירות הפחד והאימה, וכמובן – של כל אלה שמתפרנסים יפה מתרבות ה-Ghost Walk. מדובר בתעשייה שלמה של סיורים מודרכים לבתים וטירות מוכי רוחות רפאים, למחוזות ערפדים, למקומות של רצח, בלהה ומסתורין. לאלה ולאלה אנו מביאים כאן המלצות וטיפים מעשיים איך להגיע לטיולי הערפדים הכי טובים, למלונות רדופי רוחות ולסיפורים הכי מצמררים.

הרוח של הבית הלבן
קשה היא מאוד הבחירה, שכן לאור הרייטינג הגבוה של הרוחות כמעט כל עיר ועיירה מתהדרים להם בזוועות משלהם. אפילו אתרים מפורסמים ואף בנאליים כמו הבית הלבן בוושינגטון לא מסתמכים עוד על הפופולריות של הנשיא לבדו, ומביאים רוח רפאים כשחקן חיזוק. הידעתם למשל שרוחן של שתי ילדות קטנות שמתו שם לפני מאתיים שנה בנסיבות טראגיות עדיין משוטטות במסדרונות הבית הלבן? שהנשיא אברהם לינקולן עדיין מסתובב שם בלילות? שחתול שחור מופיע במרתף לפני כל אסון לאומי, מנפילת הבורסה הגדולה ועד להתנקשות בנשיא קנדי? (לא ברור היכן היה החתול ב-11 בספטמבר 2001…).

הקלאסיקה שייכת כמובן לבריטניה, שם לא רק בכל טירה מסתובבת רוחה של איזו ליידי ערופת ראש או רוצח שמקרקש בשלשלאותיו. באנגליה, סקוטלנד ואירלנד כמעט לכל בית עתיק, פאב ותיק או פונדק ישן יש רוח רפאים משלהם. יש גם ספרי הדרכה למטיילים ובהם המלצות על אתרי רוחות טובים. הספר המומלץ הוא Haunted Britain & Ireland, שיעזור לכם לתכנן את הטיול הבא באיים הבריטיים ולשבץ בו מבחר אתרים רדופי רוחות.

בלונדון יש שפע של טיולים בעקבות רוחות רפאים

רוחות העיר ורוחות הכפר
רוב אתרי הרוחות הטובים הם בסביבה כפרית, אבל גם מי שלא רוצה לצאת מלונדון יוכל להתענג על הטאוור של לונדון, שנחשב לאחד האתרים הכי שורצי רוחות באנגליה. בין היתר, ניתן לפגוש שם את אן בולן, אשתו של הנרי השמיני, משוטטת כרותת ראש, כיתת חיילים שכולם רוחות רפאים (אך מתאמנים בשקידה) ורבים אחרים.

אפשר גם להצטרף לטיול הליכה ברגל עם ה-Ghost Walk הלונדוני המפורסם. יש מסלול רגיל קלאסי, יש מסלול עם ג'ק המרטש ויש ספיישל עונתי לכבוד הלואין (פרטים באתר האינטרנט). אם התעייפתם, אפשר לנוח בפאב Amen Court, שהודות למיקומו המלבב (מאחורי בית הקברות של כלא ניוגייט) זכה בכמה רוחות רפאים משלו. כמה וכמה אנשים נשבעו שראו שם דמויות אפלות של אנשים שמתו בניסיון להיחלץ מהכלא. לפאב הזה יש גם רוח משלו, קצין צעיר שנרצח בו במאה ה-19 בתגרה על משחק קלפים. הסיכויים הטובים ביותר לפגוש את הקצין המת הם בחודש ספטמבר, שבו הוא נהרג.

טיולי ערפדים, רצח ואימים
בז'אנר הערפדים מככב חבל טרנסילבניה שברומניה, ושיאו טירתו האימתנית של הרוזן דרקולה. לא רבים יודעים שסיפור דרקולה מבוסס על דמותו ההיסטורית של ולאד דרקולה, הנסיך הטרנסילבני צמא הדם, שדמותו היתה השראה לבניית המיתוס הערפדי.

טירת בראן בטרנסילבניה, שמכונה "הטירה של דרקולה"

הלואין הוא העונה בו פורחים עסקי תיירות כמו Supernatural bus בשיקגו. אוטובוס האימים ייקח אתכם מאתר זוועה אחד למשנהו, בין אתר של רצח לאתר של טבח, כולם כמובן רדופי רוחות רפאים (פרטים באתר האינטרנט).

אוטובוס האימים היה החלוץ בתחומו באמריקה, מציין ההיסטוריון אריק סימן, שכתב מחקר על הנושא. בניגוד לאנגליה, שם טיולי אימים ורוחות עתיקים כימי התיירות עצמה, לאמריקה האופנה הגיעה רק בשנות ה-70 של המאה העשרים. סימן מציין תופעה מעניינת ביחס לסיורים האלה, שמוגדרים כ"סיורי מורשת" (Heritage). לטענתו זוהי דרכה של אמריקה להתמודד עם החצר האחורית שלה, עם השלדים בארונות, תרתי משמע.

כאן, בניגוד לטיולי מורשת סטנדרטיים, מבצבצים הדברים שלא מדברים עליהם בגלוי, בייחוד לא בדרום: תבוסת צבא הדרום במלחמת האזרחים (בבית הקברות של סוואנה מסתובבים חיילים מתים-חיים מצבא הקונפדרציה) עבדות, מלחמות משפחתיות על ירושות ועוד. (ואולי לא במקרה העיר שנחשבת הכי רדופת שדים באמריקה היא סוואנה, ג'ורג'יה).

רצח וארוחת ערב כבקשתך
עוד צורת בילוי מבהילה היא השתתפות בזירת רצח עם ארוחת ערב. יש חברות תיירות המתמחות בטיולים שכאלה, ומציעות חופשות וסופי שבוע באווירה מיוחדת כמו טירה או מלון, בעלי מוניטין של רוחות. הרעיון פשוט: אוספים כמה אנשים למקום כזה, מביימים מצב שבו הם נגררים לתעלומת רצח. חלק מ"האורחים" נעלמים, המסתורין רב והאפקטים אופפים את המשתתפים… ניתן לקבל דמות מוכנה על ידי המארגנים או להביא איתכם אחת מהבית.

גופת חייזר בתצוגה במוזיאון העב"מים ברוזוול. תעשייה שלמה של תיירות חוצנים | הצילום באדיבות המוזיאון

תיירות חייזרים
ומהן הרוחות של זמננו? יהיו שיגידו, חייזרים. כמוהן, רק יחידי סגולה יכולים לראותם אותם, ורק כשהרוחות מעוניינות להיראות. בארץ עדיין אין תיירות חייזרים מפותחת (על אף שפה ושם קבוצות של מתעניינים בנושא עורכות טיולים פרטיים כאלה במקומות מבודדים).

בארצות הברית זהו ז'אנר תיירותי מקובל, והמכה שלו הוא כמובן רוזוול, האתר בו התרסקה לאמונתם ספינת החלל החייזרית. לפי האמונה הזו נוסעי הספינה נלקחו לסדרת ניתוחים ובדיקות ולא נראו מאז. מי שמאמין בכך מוכן, מסתבר, להרחיק עד רוזוול, ניו מקסיקו. למעבדות לא נותנים להיכנס, אבל מסביב להן קמה תעשייה שלמה לרווחת התיירים. יש את מוזיאון העב"מים הבינלאומי, עשרות חנויות למזכרות תיירים והשיא: חברות טיולים שלוקחות אותך לאתרי התרסקות של צלחות מעופפות (אתר המוזיאון ברוזוול).

אבל הלואין לא חייב להיות קודר. אפשר תמיד להתבדר עם רוחות הרפאים של הוליווד. מי שמתגעגע למרלין מונרו עשוי למצוא את רוח הרפאים שלה בלילות במלון רוזוולט (אתר spooky בפני עצמו), שם נוהגת לשוטט, כך אומרים, גם רוחו של השחקן הוותיק מונטגומרי קליפט. אחרי המפגשים המרגשים האלה מומלץ לסור למועדון Laugh Factory בשדרות סאנסט שבהוליוווד, שם נוהגת לצוץ מדי פעם רוחו של גרוצ'ו מרקס המנוח, ומה מתאים להלואין יותר מזה?

רוצים להצטמרר עוד קצת? הנה כמה מלונות רדופי רוחות:

מלונות רדופי רוחות מקרי התאבדות, רצח או מוות פתאומי מהווים רקע לסיפורים מקאבריים על רוחות רפאים ומושכים מבקרים למלונות רדופי רוחות ברחבי העולם. הנה רשימה של המלונות הרדופים ביותר