קרה לכם פעם שקראתם ספר, ואחר כך מיהרתם לראות את הסרט, אבל התאכזבתם? גם לי זה קרה. אני זוכרת שחשבתי איך הדמות הראשית אמורה להיראות, איך דמות אחרת בכלל לא דומה לזאת שדמיינתי, ואיך הצטערתי שחלקים מהספר בכלל לא נכללו בסרט. אז למה זה קורה? כי כשאנחנו קוראים, הספר חי בדמיון של כל אחד מאתנו בצורה אחרת לגמרי, וכשמעבדים אותו לסרט צריך לבחור רק עיצוב אחד. ומה הסיכוי שכולנו דמיינו בדיוק את העיצוב הזה? לא בדיוק אבל בערך
להרמיוני שבספר יש המון שיער חום מתולתל ושיניים קדמיות קצת בולטות (הארי פוטר ואבן החכמים, עמוד 112), אבל השיער של השחקנית אמה ווטסון תמיד מסודר מאוד, והשיניים שלה ישרות להפליא…
פרופסור עין הזעם מודי אמור להיות מבהיל מאוד. בספר פניו מתוארות כאילו גולפו בגזע עץ עתיק, ונאמר שפניו וידיו מצולקות מאוד, פיו נראה כמו חתך אלכסוני, גוש גדול מאפו חסר ושיערו אפור כהה (הארי פוטר וגביע האש, עמודים 175- 174). ובסרט? הפנים טיפה מצולקות, הידיים כמעט שלא, השיער חום, האף רק קצת עקום. לוותר מראש על הדיוק כדאי לזכור שהסרט הוא יצירה בפני עצמה, עם כללים אחרים, עם אמנים אחרים שיוצרים אותו, עם מגבלות ואפילו עם קהל אחר (הרי רבים עוקבים אחרי הסרטים באדיקות בלי לקרוא שום מילה מהספרים). אז אולי כדי ליהנות מהסרטים צריך לוותר מראש על הדיוק ועל ההתאמה המלאה למקור הספרותי. ____ הציטוטים מתוך ספרי הארי פוטר, מאת ג'יי. קיי. רולינג, תרגום: גילי בר-הלל, בהוצאת ספרי עליית הגג וידיעות ספרים |
הארי פוטר: כשספר הופך לסרט
מיליוני קוראים מדמיינים את העולם הקסום של הארי פוטר, וכל אחד מדמיין משהו אחר. אחר כך בא הסרט ומחליט בשביל כולנו איך הדברים נראים |
Array
(
)