הֵיטֶל מֶרקָטוֹר

גשם טורדני ירד ללא הרף. המפה נרטבה. כשהגשם התגבר, הנחתי את המפה בהיסח הדעת על ראשי כדי שתגן עלי, ואז נמרח עליה הדיו הצבעוני בסגנון אמנותי. בשלב זה כבר אי אפשר היה לקרוא בה כמעט דבר. איך אפשר ללכת לאיבוד בעיר שמנציחה את גֶרָארְדוּס מֶרְקָטוֹר? אפשר. עובדה.

גרארדוס מרקטור הוא יוצר המפות המפורסם ביותר בהיסטוריה. הוא הלך לעולמו לפני קצת יותר מארבע מאות שנים, בסוף המאה השש עשרה, ובמהלך חייו פיתח שיטה ייחודית, שזכתה לכינוי "הֵיטל מרקטור". הבעיה שעימה התמודד המתמטיקאי הבלגי היתה: איך מתארים את כדור הארץ באופן מדויק על פני מפה שטוחה ומלבנית. כלומר, איך הופכים כדור לשטח מלבני. מרקטור פיתח נוסחה שמאפשרת לעשות זאת בדיוק סביר. במפה כזאת יש, כמובן, עיוות מסוים, אבל הוא מורגש ובעייתי רק כאשר מתרחקים מקו המשווה. מעבר לקו הרוחב שבעים, באזורי הקטבים, העיוות גדול ובעייתי. באזורים האחרים הכול נראה מצוין. העיוות הרי לא הפריע לספנים להשתמש במפות של מרקטור במשך מאות שנים.

גרינלנד נראית במפות של מרקטור פחות או יותר בגודל של יבשת אפריקה. זאת טעות ענקית, כי גרינלנד קטנה מאוד לעומת אפריקה, אבל המרחק הגדול שלה מקו המשווה מעוות את צורתה. מרקטור היה גם האדם הראשון שהבין שאפשר ליצור אטלס של העולם, ועד כמה חשובה יצירה כזאת. הוא ידע עד כמה נחוץ ספר שמכיל מפות של אזורי העולם השונים, שבו אפשר לדפדף בעולם ולומר לעצמנו, "אהה. כך נראית סין. מעניין."

מדרום לאנטוורפן, בעיר הקטנה סנט ניקלאס שבבלגיה, פועל מוזיאון מרקטור. הוא מציג את ההיסטוריה של המיפוי בעולם ואת הישגיו של מרקטור עצמו. כחובב מפות קראתי על האיש ועל המוזיאון פעמים רבות, ובמהלך ביקור בבלגיה הצלחתי להגיע לסנט ניקלאס באחד מימי ראשון, שהיה היום האחרון לביקורי במדינה. עמדו לרשותי כארבע שעות עד לטיסה מבריסל לישראל, ושעה וחצי עד לסגירת המוזיאון. אמנם, לא היתה בידי הכתובת המדויקת של המוזיאון, אבל על המפה נראתה סנט ניקלאס כעיר קטנה למדי. כמה מסובך יכול להיות החיפוש אחר המוזיאון? אמנם, ציינתי לעצמי שקצת מוזר שמוזיאון מרקטור אינו מסומן על מפת העיר, אבל אולי המפה קצת ישנה? זה לא מדאיג, החלטתי, ויצאתי אל הגשם.

המדריך שאחזתי בידי ציין שהתואר היחיד שסנט ניקלאס נושאת הוא "העיר שבה נמצאת כיכר השוק הגדולה ביותר באירופה." את הכיכר דווקא מצאתי בקלות. כמעט כל רחוב בעיר מוליך אליה. הרחובות סביב הכיכר נראו שוממים. כמה בעלי כלבים טיילו מכורבלים במעילים בשולי הכיכר הענקית. התחלתי לפנות אליהם בשאלות. שלושת האנשים הראשונים בכלל לא שמעו על מרקטור. הרביעית, אשה עם פודל גדול, התרחקה ממני בריצה לפני שהספקתי להציג בפניה את השאלה. החמישית, אשה צעירה וכהה, ציפורניה היו ארוכות ואדומות, אמרה שהיא מכירה את המוזיאון. היא אפילו ביקרה בו פעם עם הכיתה של הבן שלה. היא חושבת שכדאי לפנות מן הכיכר ימינה ושוב ימינה וזה שם. כעבור רבע שעה מצאתי את עצמי בדיוק באותו מקום בכיכר. האישה הבאה, שאותה שאלתי איפה המוזיאון, משכה בכתפיה והציעה שאשאל במסעדה שמעבר לרחוב.

המלצר התנצל על שאין לו שולחן פנוי. הבהרתי שאני מחפש את מוזיאון מרקטור, והוא שאל אם זאת מסעדה הודית. הודיתי לו וחזרתי לכיכר הכי גדולה באירופה. חציתי אותה לכיוון השני ועצרתי מונית שחלפה ברחוב. הנהג שמע על המוזיאון, ואפילו ידע שמרקטור ייצר גלובוסים. הוא מוכן לבדוק איפה זה בג'י.פי.אס. דקות אחדות לאחר מכן, מצויד בהסבר מדויק, שהורה לי לפנות שלוש פעמים שמאלה, פעם אחת ימינה ועוד פעמיים שמאלה, יצאתי לדרך.

מבוך הרחובות של מרכז סנט ניקלאס נכרך סביבי בערפל נורא. הסתבר שרוב הרחובות הקטנים והסמטאות שבמרכז העיר כלל לא מסומנים במפה שבידי. ציור קטן של הקתדרלה כיסה במפה את כל מרכז העיר, ולא הותיר מקום לרחובות שבתוכם סבבתי ותעיתי. אחרי חצי שעה נוספת עמדתי עוד פעם בכיכר הגדולה, אם כי בצידה האחר. נהג המונית שפגשתי קודם לכן שלח בי מבט מלא רחמים, והסכים לקחת אותי אל המוזיאון.

הנסיעה נמשכה פחות משתי דקות. ליד שער ברזל גדול, ברחוב שלא חלפתי בו עד עתה, עצר הנהג ושאל: "אתה חושב שתצליח להגיע לבד, בלי מפה, מכאן ועד לקופה שבקצה החצר שלפניך?"

במשך עשר הדקות שנותרו עד לסגירה שוטטתי במוזיאון מרקטור בין כמה מן הגלובוסים העתיקים והיפים שראיתי מעודי. כשסגרו את המקום ניסיתי לברר איך כדאי לחזור לכיכר המרכזית. הצעירה שבדלפק המודיעין אמרה שאין לה מפה של העיר, אבל לדבריה אי אפשר ללכת לאיבוד בעירו של מרקטור.

היטל מרקטור הוא פרק מתוך הספר "מסעות בלי קנה מידה", מאת משה גלעד, בהוצאת עם עובד. פרטים נוספים והזמנת הספר באתר האינטרנט

ל'קריאת פרק נוסף מתוך הספר לחצו כאן