לפני זמן מה יצאנו, חבורה של מספר ישראלים, לבדוק צמד נקיקים בהרי מואב שלחוף ים המלח הירדני. בדיקות מסוג זה נהגנו לבצע עד התקופה האחרונה כחלק מסקר מקיף של קניונים בירדן. המידע שנאסף בסקר פורסם ב"ספר קניוני מואב" המאגד בתוכו שלוש שנות טיולים בקניוני ים המלח הירדניים. בסקר שפורסם בדקנו ערוצים גדולים אותם זיהינו במפות ובשטח. ערוצים צדדיים ויובלים קטנים הוזנחו מתוך הנחה שאלו שוליים יותר ופחות מעניינים.
בעקבות מספר גילויים השתנתה תפיסתנו ולאחר תצפיות בשטח ובדיקות בתצלומי אוויר החלטנו לסקור שני ערוצים צדדיים הנשפכים בסופם לקניונים אשר אותם הכרנו היטב. הערוץ הראשון הוא ואדי סד אל-אחמר, הנשפך אל ואדי אבן חמד, והערוץ השני הוא ואדי סד אל-מליח, הנשפך בסופו אל חלקו התחתון של ואדי חודירה. כבר מתוך שמם של הערוצים היה ניתן להבין שמדובר בערוצים בעלי עבירות בעייתית. הקידומת של המילה סד המופיעה לפני שם הנחל, כבר היתה מוכרת לנו מנחלים אחרים, אשר נחשבים לנחלים התלולים והקשים ביותר למעבר בירדן כולה. כך לדוגמה הכרנו את ואדי סד חביל, ערוץ שאורכו מסתכם ב-3 ק"מ בלבד אך במהלך דרכו הוא יורד בלא פחות מ-43 מפלים, שהגבוה שבהם מגיע ל-80 מ'. את נחל זה ניסינו לעבור פעמיים, פעם אחת בטיול שנמשך 3 ימים ו-3 לילות ובפעם השנייה יום אחד ארוך שנמשך אל עומק הלילה.
בדרך אל ואדי סד אל מליח, מתצפתים אל עבר ים המלח | צילומים בכתבה: בועז לנגפורד
לכבוד בדיקת הקניונים החדשים הצטיידנו בחבלים איתם נוכל לעבור מפל באורך 120 מ', זאת מתוך ההבנה שישנו סיכוי נמוך שניתקל במפל גבוה יותר או אף קרוב למספר זה. עוד הצטיידנו בציוד עגינה רב. חוסר הוודאות בדבר סוג העגינות וקירבתם אל המפל הכריח אותנו להצטייד בהתאם. פרק הזמן בו נשהה בנחל גם הוא לא היה ידוע לנו ועל כן נדרשנו להצטייד גם בציוד לינה וכמות מספקת של אוכל ומים.
כבר עם הגעתנו לגבול התחילו ההפתעות לצוץ. מדיניות המעבר בגבול בין ישראל לירדן היא תמיד בגדר הבלתי נודע (על המצב נכון לנכון לכתיבת שורות אלו – במסגרת בסוף הכתבה), ועל כן תאמנו מראש מפגש עם סוכן מקומי ומדריך תיירות אשר יסייעו לנו לחצות את הגבול. פרטים שונים במסמכי המעבר שלנו חייבו אותנו להמתין כמה שעות עד להסדרת הנושא, כך שלבסוף, רק בשעות הצהרים מצאנו עצמנו בתחילתה של דרך עפר הנמשכת לאורך גדתו הצפונית של ואדי אבן חמד עליון. על דרך זו, כך ידענו, עלינו לצעוד כ-2 ק"מ עד הגעה אל ראש הנחל ומשם אל הבלתי נודע. יתכן שנגלה ערוץ מרשים שיספק את ציפיותינו, אך בהחלט יתכן שכל מאמצנו יובילו אותנו לערוץ פתוח ללא עניין מיוחד.
מבט ראשון מוואדי סד אל אחמר. קניון "חדש" ולא ידוע אליו אנו נכנסים לראשונה ללא כל מידע מקדים
עם ההגעה לנחל ותחילת הירידה בו החלו להופיע בו מפלים. לאלו הראשונים הצלחנו למצוא מעקפים, אך בהמשך הנחל התחתר בנקיק עמוק, כך שפרישת חבלים וגלישה לאורך מפלי הנחל היו בלתי נמנעים. אנו מתקדמים ומתקדמים והמפלים לא פוסקים, הנה נפתח לרגע הנקיק וכבר ניתן לראות את אזור קצה הנחל. לא ידענו כי עד להגעה אל הקצה עוד יחלפו מספר שעות. לאחר התחתרותו המחודשת של הנחל נשמע לפתע רעש מים. גלישת חבלים במפל נוסף הובילה אותנו אל המקום. נביעות מים רבות פורצות מאבן החול כאילו היתה ספוג בלתי סחוט. המים מפעפעים מהסלע ובחלקם יוצאים בהשפרצה, כמו בלחץ. מנקודה זו נמשך הנחל בנקיק נהדר בו נפוצים מפלים נמוכים ובריכות מים אשר להפתעתנו אינם קרים! חוויה אמיתית המצדיקה את הגעתנו למקום. אין ספק, אחד מקטעי הנחל היפים בהם ביקרנו בטיולים בירדן כולה.
אזור המעיינות בוואדי סד אל אחמר. קירות לחים וצמחייה בתוך נקיקים סגורים
על אף ההתחלה בשעה מאוחרת, את הלילה כבר עשינו לצד מפל שוצף בנקודת החיבור עם ואדי אבן חמד. אכן סיום איכותי ליום אינטנסיבי כל כך. הלכנו לישון עם מחשבה אודות הערוץ הנוסף אשר אותו רצינו לבדוק ביום המחרת – ואדי סד אל-מליח. את חלקו התחתון של הנחל הכרנו היטב מטיולים קודמים אשר בהם עלינו מנקודת חיבור הערוצים ועד למפל נמוך החוסם את אפשרות העלייה. לצד המפל ישנה קשת סלע מרשימה, מהסוג הנפוץ יותר ב"גבעות הלבנות" של ואדי ראם. הסקרנות אודות הקיים בחלקו העליון של הנחל, מעל לקשת הסלע, הולכת אולי להיענות מחר.
בנופים ההרריים של שולי מואב. מדרונות אדירים ונקיקים עמוקים מעל ואדי סד אל אחמר
לאחר השכמת בוקר מוקדמת יצאנו לדרך אל עבר כביש האספלט העולה מוואדי אבן חמד אל הכפרים שבמחוז כרך. תמורת תשלום הולם מצאנו רכב מקומי אשר הסכים לקחת אותנו אל פסגתו של ג'בל מידן המתנשא מעל הכפר כת'רבא. בטיול אחר, אשר בו חצינו את כפר זה, נרגמנו במטח אבנים אשר הושלכו לעברנו על ידי ילדי הכפר. אלו הזדנבו בעקבותינו עד לבית האחרון ושם נעצרו והחלו להשליך אבנים מתוך התלהבות והמוניות. הפעם תכננו לא להיעצר במרכז הכפר, אלא להתקדם עם הרכב עד לדרך עפר טובה הנמשכת מעל ומחוץ לתחומי הכפר.
קרוב לקצה דרך העפר נפרדנו מהרכב והתקדמנו לכיוון הנחל. אנו בגובה 1,000 מ' מעל פני הים ובדרך העפר רואים כלי עבודה מכניים הפורצים את המשך הדרך במטרה להכשירה ככביש המחבר בין ההר לבין בקעת ים המלח. מלאכה לא פשוטה בהתחשב בתלילות השטח בו נפוצים מצוקים רבים. כבישים כאלו נסללו בירדן לרוב על בסיס נתיבים של דרכים עתיקות תוך מעקב אחר הנתיב הנוח ביותר.
המעבר בוואדי סד אל מליח כולל גלישה בחבלים בעשרות מפלים יבשים שמהווים את החוויה אך גם את המורכבות שבסוג כזה של טיול
אנו עוזבים את דרך העפר ומתקדמים מזרחה אל עבר הנחל. די מהר נחשף בפנינו נוף עוצמתי: עמק ואדי חודירה על יובליו הרבים המוכרים לנו היטב מטיולים אחרים. באחד מטיולים אלו הכרנו פלאח ירדני ממשפחת אל-בטוש אשר אירח אותנו בבוסתן שבבעלותו למשך יומיים. מאז המקרה ביקרנו בביתו עוד פעמים רבות והנה כרגע נשקף לנו המקום והבית בעברו השני של הנחל האדיר. מתחת לרגלנו מצוקים עצומים ומתחתם אפיק הנחל שבכוונתנו לבדוק – ואדי סד אל-מליח. על מנת להגיע לאפיק צריך למצוא נתיב מעבר אפשרי. איתור של נתיבים שכאלו נעשה לרוב על פי המפה או מניתוח של תצלומי אוויר. במקרים אחרים הצלחנו לאתר נתיב בעזרת מפגש עם רועה מקומי או צייד אשר סיפרו לנו על דרכי הגישה אל הנחל. דרכים אלו הסתברו לרוב כנתיבים הנוחים יותר. הפעם, לא רק שלא היה בידנו מידע כלשהו מהמפה, אלא ששבועיים קודם לכן, בטיול אחר, שאלנו רועים אודות הכניסה אל הנחל אך אלו אמרו שאינם מכירים כזו. נוף הנחל שמתחתנו הסביר גם למה. מדובר על ערוץ עמוק ומצוקי בעל גדות תלולות הנראות כחומה בלתי עבירה.
עגינת החבלים בראשי המפלים היא לעיתים משימה מורכבת עם מימד מסוים של חוסר ודאות – מה קורה כשעיגונים אינים בנמצא?
על מנת לבדוק את האפשרויות שבפנינו החלטנו להתפצל, אחד יישאר לשמור על התיקים והיתר ייגשו אל גדת הנחל לתצפת מקרוב. לאחר שעה של שיטוטים התכנסנו שוב בנקודת התיקים, ברור היה שצריך לוותר ולהתקדם לאורך גדת הנחל מבלי לרדת לתוכו. על אף התובנה הברורה, חננאל, אשר בדק את חלקה הצפוני של גדת הנחל, טען בתוקף שהוא זיהה ערוץ מקומי קצר הנשפך אל הנחל. בראש הערוץ ישנו מפל גדול שכל שצריך לגלוש בו ולבדוק האם הגישה מנקודה זו אפשרית.
לאחר ויכוח ארוך ניגשנו למקום על מנת לאתר עיגונים לקשירת החבל. לאחר פרישת החבלים הוחלט כי אחד יגלוש ויציץ על מורד הנחל, בעוד היתר ימתינו למעלה. אם יסתבר שהסיפור מסתבך ניתן גם לטפס חזרה. גובה המפל הסתבר כ-60 מ', ראשו בגיר ותחתיתו באבן חול. מיד לאחר המפל נתגלה מפל נוסף שגובהו כ-10 מ'. מפל זה הוא כמובן איננו האחרון, ומיד אחריו ישנו מפל נוסף – 30 מ'. בראש מפל זה ניתן היה לגשת למרפסת טבעית זעירה ולהסתכל אל הבאות.
מפל בוואדי סד אל מליח. חלק גדול מהמפלים נוצר כתוצאה ממפולות סלעים הממלאות את כל רוחב הערוץ
מהמרפסת כבר היה ברור, סדרת מפלים אדירה לפנינו אך נראה שניתן להתקדם ולגשת מנקודה זו עד לנחל. השעה כבר שעת שקיעה כשרוב החבורה, יחד עם כל התיקים, נמצאת בראש המפל. הסבר מרחוק על מצבנו הוביל את החבורה לגלישה לאורך מפלי הנחל כשאת הלילה עשינו בראש המפל השלישי, זה שבצדו ניצבת מרפסת התצפית. במהלך הלילה הוכרז "שר המשקים", כל שתיית מים או שימוש כלשהו במים מחייב את אישורו. אמנם היו איתנו מספיק בקבוקי מים, אך שימוש מופרז היה מוביל אותנו למצב בעייתי, בייחוד במציאות בה איננו יודעים מתי נגיע שוב לנביעות. עצים למדורה, בנקודה זו שבין המפלים, גם הם מצרך נדיר ועל כן בילינו את הלילה צמודים זה לזה בראש מצוק המפל.
מפל באבן חול צבעונית בוואדי סד אל מליח. הצבעים והציורים הטבעיים בקירות הקניונים מרשימים כל פעם מחדש
קמנו מוקדם, ב-4:00 לפנות בוקר, על מנת להתקדם בגלישות כבר עם האור הראשון. לאחר גלישה של עוד שני מפלים מצאנו את עצמנו על גבי מדף צר המהווה שטח הפרדה בין שני מפלים. האפשרות לעצור על המדף מסייעת לקצר את גובה הגלישה, אך איתור עיגונים בנקודה זו איננו דבר פשוט. תוך כדי חיפוש העיגונים החלו להתאסף מעלינו עננים אפורים, על אף שהעונה והתחזית אינם מתאימים לגשם התחלנו לפעול במהירות. ברור ששיטפון בנקודה כזו לא משאיר לנו ברירות רבות. אותם עיגונים, שרק לפני רגע נקבע שאינם בטיחותיים, הפכו לפתע למציאה של ממש. קשרנו והחלנו בירידה מהירה בזה אחר זה. אחר שעה קלה היינו כבר במרכז אפיקו של ואדי סד אל-מליח, המשימה הצליחה!
צמחייה! מגיעים סוף סוף לאזור המעיינות בחלקו התחתון של ואדי סד אל מליח
התקדמנו במורד הנחל ומיד נתקלנו במפל נוסף, תצפית קדימה לימדה אותנו שהוא יחיד מתוך רבים שעוד ניצבים בהמשך. אמנם הגענו ליעדנו, אך גם בו אנו נתקלים במכשולים רבים. התקדמנו מספר שעות בתחושה שאנו גולשים אנכית את אותו מרחק אותו אנו צועדים אופקית. עם ההתקדמות הלכו המפלים והתמעטו עד שהנחל הפך כבר פחות תלול ונמשך בקניון קסום, עמוק, רחב וצבעני.
לאחר הליכה קצרה במורד הנחל הגענו לראשו של מפל אנכי גדול, תחתיו חיכתה לנו הפתעה נעימה. מעיינות רבים וצמחייה מוריקה ממלאים מנקודה זו את האפיק, ניתן סוף סוף לפטר את "שר המשקים" ולהתהולל כרצוננו. מנקודה זו התקדמנו בנחל כשלא היססנו לכל מקלחת מזדמנת ממעיינות הפורצים מגובה המצוק. במורד הנחל מפלים נמוכים אשר רובם ניתן למעבר ללא חבל. מעל ראשנו, בגובה גדות הנחל, גדלה צמחייה עשירה, בה הופתענו לראות פרט יחיד של ערער אדום. עץ זה נפוץ ביותר בהרי מרכז ודרום אדום אך תפוצתו בקניוני ים המלח מצומצמת למדי. יתכן ונוכחותו בנקודה זו היא הצפונית ביותר בירדן כולה.
סיום מתוק בקניון המפורסם של ואדי חודירה, קניון אבן חול סגור הנשפך אל חופי ים המלח
תוך שעה קלה הגענו אל המפל וקשת הסלע שבצדו, נקודה שסימנה מבחינתנו את נקודת הסיום לבדיקת הערוץ האחרון במואב שמעולם לא נבדק. בליבנו אנו יודעים שכל זאת נכון עד להבחנה ולבדיקה של הערוץ הצדדי הבא, אשר ודאי עוד טומן בחובו נאות מדבר ופינות חמד מפליאות.
לטייל בירדן, מה אפשר ומה אסורממלכת עבר הירדן, השכנה לנו ממזרח, מהווה יעד אטרקטיבי ביותר למטיילים. האתרים הארכיאולוגיים וערי ירדן הם אטרקציה מרשימה שמהווה השלמה למוכר לנו מהמרחבים שבארצנו. לעומת זאת, עולם הטבע של ירדן כל כך חריג ביחס לקיים בישראל, וכל זאת במרחק של שעות נסיעה אחדות. עולם זה מושך מזה שני עשורים מטיילים ישראלים רבים שמגיעים למצוקים, לשטחים הפתוחים אך יותר מהכל – לקניונים. הקניונים שבירדן חריגים בהופעתם ברמה העולמית. לא בהרבה מקומות בעולם ניתן למצוא כמות ומגוון דרמטיים כל כך באזור מצומצם ונגיש. במהלך מפתיע, מזה כשנה, הירדנים לא מאפשרים כניסה לקניוני ים המלח (קניוני מואב) אשר חלקם הפכו ליעד טיולים מסורתי עבור ישראלים רבים. לטענת סוכני התיירות ופקידי מעבר הגבול הדבר נקבע במטרה לשמור על בטיחות המטייל הישראלי. מקרים רבים של מטיילים שנזקקו לחילוץ הובילו להחלטה להרחיק את המטיילים מהסביבה ה"מסוכנת" של אפיקי הנחלים העמוקים. עם זאת, ניתנת אפשרות לטייל בכל המרחב שמדרום לפטרה – לפי החלטת הרשויות בירדן, אזור זה נחשב יותר בטוח ועל כן הטיול בו מותר. אכיפת האיסור מתאפשרת כחלק ממדיניות כניסת מטיילים ישראלים לירדן. מטייל ישראלי יוכל להיכנס לירדן דרך מעבר הגבול הדרומי (אילת) או הצפוני (מעבר נהר הירדן – בית שאן). עקרונית, הכניסה לירדן במעבר הצפוני אכן קיימת, אך בפועל המצב שונה. מטייל ישראלי המגיע למקום לא יוכל להיכנס אלא עם מדריך ושוטר ירדניים שיתלוו אליו בטיול. עקב העלויות הכרוכות בליווי זה, הדבר מתבצע בעיקר על ידי קבוצות ולא על ידי מטיילים עצמאיים. אלו נכנסים דרך המעבר הדרומי, שם מתאפשרת כניסה ללא ליווי צמוד לכל קבוצה קטנה מארבע מטיילים. הכניסה מחייבת תיאום מראש עם משרד נסיעות אשר מסדר את טפסי המעבר מבעוד מועד ומסייע בחציית הגבול. על פי הנחיית הרשויות, משרדי הנסיעות לא מסייעים כיום למטיילים המעוניינים לצאת לקניונים ובכך נמנעים הטיולים ליעד זה. ישנם ארגונים שונים, הן עצמאיים והן כאלו בעלי אינטרס תיירותי, המנסים לקדם את הסדרת הטיול בקניונים תוך שמירה על בטחון המטייל בהם. עד אז, ובינתיים, הביקור ביעד מיוחד זה עודנו בעייתי. חשוב לציין שהדברים מופנים למטיילים ישראלים, דהיינו כאלו היוצאים לטיולים רגליים ומצוידים בהתאם. מדיניות הכניסה לירדן שונה עבור מבקרים הנוסעים לטיול עירוני מבוסס מלונות ואתרים, כאלו המגיעים לחופשות צלילה וכדומה. בחינת העניין מתבצעת על ידי תשאול במעבר הגבול והתרשמות מכבודת הנוסע. |
בסיור אל ערוצי הנחל החדשים השתתפו, בנוסף למחבר הכתבה, חננאל נמיר, יהונתן סרלוי ומוסה אדלר. סיפורי הדרך ותיאור הנחלים מתפרסמים כאן לראשונה והם מהווים דוגמה ל-38 ערוצי נחל ומסלולי טיול בהרי מואב המאוגדים ומובאים למטייל ב"ספר קניוני מואב". הנחלים והמסלולים בספר הם ברמת קושי משתנה, כשחלקם מחייב שימוש בחבל וחלקם האחר לא. כולם שווים ביקור! למעוניינים לרכוש את ספר קניוני מואב ניתן ליצור קשר במייל: Moabcanyons@gmail.com או דרך הפייסבוק: ספר קניוני מואב.
עוד טרקים