תפריט עמוד

גז. סיפור אופטימי

בסוף המאה ה־19 הקימו באמסטרדם מתחם לייצור גז מפחם. לאחר מאבק ממושך הצליחה הקהילה המקומית לשנות את ייעוד המתחם לפארק תרבות אורבני. מוסר השכל? פי גלילות

בשנים האחרונות הולך ומתגבר העניין בפרויקטים של אזורי תעשייה נטושים, המכונים בשפה המקצועית "אדמה חומה". כדי לשקם אזורי תעשייה נטושים ולתת להם חיים חדשים, צריכות ממשלות וקהילות מקומיות לשתף פעולה, וזאת על מנת לשקם את הסביבה המזוהמת ולחדש את פניהן של השכונות שבקרבת האיזור. בפרויקטים רבים של שיקום "אדמה חומה" נמכרים הנכסים כנכסי דלא ניידי לפיתוח מחדש. המבנים הישנים נהרסים ובמקומם צומחים בניינים חדשים, שמוחקים כל זכר לעברו של האתר.
הצוות ההולנדי שאחראי לשיקומו של וֵסְטֵרְחָסְפָבְּריק (Westergasfabriek), מפעל ישן לייצור גז באמסטרדם, החליט על גישה חדשנית: "פארק תרבות אורבני", קרי חזון המשלב מבנים קיימים ושמירת מורשתם רבת הערך בהקמת בנייני ציבור ותרבות מגוונים.
ב־1885 נבנה הווסטרחספבריק על אדמה חקלאית סמוך לאמסטרדם כדי לענות על

מתחם שסיפק אנרגיה לעיר כולה

העלייה בביקוש גז להארת רחובות העיר. המתחם, שמשתרע על פני 135 דונם ותוכנן על ידי האדריכל אייזק גוֹסְשכאלְק, נבנה במשך שנתיים והוא כולל יותר מ־15 מבנים, שבהם מגדל מים, שלושה מכלי גז אדירי ממדים, מפעל לייצור אמוניה ומכון טיהור. בשעתו נחשב המפעל למפעל הגדול בהולנד לייצור גז מפחם. וסטרחספבריק פעל בהצלחה במשך שבעים שנה. המבנים היו בסגנון ניאו־רנסאנס הולנדי עם יסודות ומאפיינים מתור הזהב של הולנד: אותו שילוב ייחודי של לבנים אדומות וצהובות עם אבן טבעית אפורה, חזיתות מקושטות באלגנטיות וגגות צרים ומחודדים מעל חלונות הקומות העליונות עם אובליסקים ומוטות מזדקרים אל על.
בית הזיקוק המשיך לפעול בקיבולת הייצור המקורית שלו עד שהתגלה בהולנד גז טבעי ב־1960. מאז ועד 1992 השתמשה חברת החשמל העירונית של אמסטרדם באתר למטרות אחסון. ב־1989 הכריזה מועצת העיר של מחוז וסטרפארק (Westerpark), בעלת המתחם, על המקום והמבנים כעל אתר מורשת לאומית. במשך יותר משלושים שנה נאבקה הקהילה המקומית על הקמת פארק במתחם. יזמים רבים ביקשו להרוס את כל המבנים כדי להגדיל את שטחו. אך כיוון שהמבנים הוכרזו כשמורים, חייב היה להימצא פתרון שיאפשר את שימורם.

תרבות, טבע וספורט
התוכנית הקיימת כיום משלבת בתוכה תרבות, טבע, ספורט, כרי דשא פתוחים ואבן. במרכזה 22 בניינים שייוחדו למשרדי הפקה, מסעדות ואולמות תצוגה ופעילות בתחומי הקולנוע, התיאטרון והאמנות החזותית. בין הבניינים יישתל דשא בשטח של שישים דונם, כמעט מחצית משטח האתר, וייעשה שילוב בין מרחבים ירוקים קטנים ובין אזורים פתוחים גדולים לפעילויות רועשות יותר. פתרון מקורי נמצא לשניים מתוך שלושת מכלי הגז שנבנו מתחת לפני הקרקע: הם ימולאו במים וישמשו בריכות. אוורט ורהאגן, מנהל

עבודות הבנייה בעיצומן

פרויקט וסטרחספבריק זה עשר שנים, מסביר כי "היה עלינו להתגבר על צורת החשיבה שהיתה קיימת כאן תמיד: להרוס את הכל ולבנות מחדש. אנשים רבים מתקשים לעבוד עם מה שקיים ומנסים ליצור משהו חדש מהדבר הישן".
המכשול הגדול ביותר לבניית תוכנית לשימוש ארוך טווח באתר היה הזיהום החמור של הקרקע. בתחילה נחשב כל שימוש באיזור בלתי מציאותי בגלל העלות הגבוהה של שיקום הקרקע. עד תחילת שנות התשעים הוצעה שיטה אחת בלבד לשיקום: סילוק מוחלט של הקרקע המזוהמת.
כיום מקובל כי אין צורך בשיקום מלא כל עוד המבקרים אינם באים במגע עם מקור הזיהום. בחלק מהמקומות יהיה הפתרון כיסוי של האיזור בבטון ובניית פארק מלט. באזורים אחרים תכוסה הקרקע המזוהמת בשכבת קרקע רעננה שעובייה מגיע לתשעים סנטימטר לפחות.
"כשהתחלתי לעבוד על הפרויקט", אומר ורהאגן, "הקושי העיקרי היה למצוא שימוש זמני לאתר כה גדול בהתחשב בזיהום הקרקע. אך היה עלינו להרוויח זמן עד שתוכן תוכנית ארוכת טווח". הוא סבור כי המפתח להצלחת הפרויקט הוא השימוש הזמני שנעשה באתר. "כשהתחלנו להשתמש במבנה הראשון לפעילויות תרבות, לא חשבנו שזה יהיה השימוש הסופי שלו. אך ההצלחה היתה כה גדולה שהחלטנו לשלב אירועי תרבות בתוכנית ארוכת הטווח".

אבן שואבת לאמנים
העובדה שווסטרחספבריק הפך אבן שואבת לאמנים, להקות תיאטרון ומארגני אירועים נובעת במידה רבה מסביבתו הארכיטקטונית וחזותו הייחודית אך הרב־תכליתית. ממדיהם של החללים בחלק מהמבנים מזמינים אירועי תרבות ומופעים. המבנים הקטנים יותר, שבחלקם שכנו משרדי חברת הגז, מתאימים לפעילויות אינטימיות. תקרותיהם גבוהות, והם חללים אידיאליים להפקות שונות.
ב־1992 התקיימה תחרות בין חמישה אדריכלים לבחירת עיצובו הקבוע של הפארק. הזוכה היתה אדריכלית הנוף האמריקאית קתרין גוסטפסון. הפרויקט כולו יעלה ארבעים

מכלי הגז התת קרקעיים ישמשו בריכות

מיליון דולר. העבודה החלה בשיפוצו של מכל הגז המשתרע על פני 3,000 מטרים רבועים, שהוא המבנה המוכר ביותר באתר וסטרחספבריק ויכול לארח אירועים גדולים ומרהיבי עין. לאחר השלמת העבודות ב־2003 יכיל המכל שלושה מרתפים: מלתחות, שירותים וחדרי הלבשה. המועצה המקומית בונה גם 3,000 מטרים רבועים של בניינים חדשים.
"רבים מאזורי התעשייה הללו מנותקים מסביבתם", אומר ורהאגן. "אנו רוצים שפארק התרבות וסטרחספבריק יהיה חלק בלתי נפרד מאמסטרדם. אני אישית מאמין שחשוב שהוא יהיה מקום שבו אנשים בני כל הגילים יוכלו לבלות וליהנות".

מטעמים הולנדיים

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.