תפריט עמוד

בנייה עממית – מבט כמעט אחרון

באזורים שונים בעולם נוצרו סגנונות בנייה ייחודיים שמשמשים את המקומיים בהקמת בתיהם. בנייה עממית נולדת פעמים רבות מתוך אילוצים: החומרים שבהם משתמשים הם חומרים זמינים, ולפעמים הם נבחרים כפתרונות לתנאי אקלים קשים. התרבות, המסורת והאמונות המקומיות באות לידי ביטוי בבחירת הצבעים ובסמליות של הקישוטים. דוגמאות אחדות לסגנונות מקומיים מעניינים, רגע לפני שכמה מהם ניגפים מפני המודרנה

כניסה
מזל על סף ביתך
בתמונה הראשית –  ציורי קולום, טמיל נאדו (Tamil Nadu), הודו. מוקדם בבוקר, עוד לפני הזריחה, מציירות נשים רבות בפתח ביתן שבדרום הודו ציורי קולום. קולום הם מוטיבים קדומים ששייכים לתרבות הדרווידית של דרום הודו. תוך כדי יצירת הדוגמאות מתפללות הנשים ומזמינות את הברכה והשפע שישרו בביתן. בעבר הן היו מכינות את הדוגמאות מאבקה עשויה קמח אורז (מלבד האלמנט הדתי היה כאן גם אלמנט פרקטי של ניקוי הבית מחרקים. הזוחלים והחרקים היו יוצאים מהבית ואוכלים את אבקת האורז). כיום, עם התייקרות האורז, מכינים את האבקות מסיד מעורבב בצבע.

לנשים רבות יש מחברות עם דוגמאות ייחודיות שעוברות מאם לבת. כיום אפשר לרכוש מחברות כאלה, ונשים מחליפות ביניהן דוגמאות חדשות. בחגים ובפסטיבלים מצוירים קולום מרהיבים במיוחד. כך למשל בחג פונגל שנחוג באמצע ינואר במשך שלושה ימים. למבקרים בטמיל נאדו מומלץ לקום מוקדם בבוקר, לצאת לכפרים ולראות את הנשים מציירות.
צילומים: שמעון לב

שימוש בעץ
ביתה הוא מבצרה
בית אופייני לקבוצת מינאנגקבאו (Minangkabau), מערב סומטרה
(Sumatra), אינדונזיה. בסומטרה חיות כמה קבוצות אתניות שלהן אדריכלות ייחודית. קבוצת מינאנגקבאו היא חברה מטריאכלית, כלומר הבית ושדות האורז עוברים בירושה מאם לבת ולא מאב לבן. הבתים של המינאנגקבאו ארוכים, והגגות מעוקלים ומסתיימים במעין קרני בופלו. הבית בנוי כחלל גדול מאוד שמחולק לאולמות שינה לפי השיוך המשפחתי: סבתא, אם, בת, נכדה. הבית בנוי מעץ, והגג עשוי קש או ענפי דקלים. הצבעים והדוגמאות על קירות הבית ססגוניים, וניכר בהם שימוש נרחב בצבע אדום ובמראות קטנות, שהן אלמנט עיצובי הודי. כפי הנראה מוצאם של המינאנגקבאו בהודו.
צילום: דודו בן צור

בנייה בבוץ
מבוך עשוי אדמה וקש
קסבת אט בין האדו (Ait Ben Haddou), שולי האטלס הגבוה, דרום מרוקו. הקסבה היא קומפלקס של מבנים בני כמה קומות, מסדרונות, מרתפים, אסמים, שערים, חמאם, מסגד, מדרסה ועוד. טכניקת הבנייה לא השתנתה זה מאות שנים: את לבני הבוץ יוצרים מתערובת של אדמה מקומית עם מים וקש. זהו חומר בנייה מקומי שמצוי בשפע ומתאים מאוד לתנאי האקלים היבשים של שולי הסהרה. את לבני הבוץ מכסים בטיח מיוחד, ומתקינים מרזבים שתפקידם להרחיק את מי הגשמים מקיר הבוץ ולמנוע נזקים.

בקירות הקסבה יש חורים מיוחדים להתקנת פיגומים שמשמשים את הבנאים בזמן הבנייה ובזמן שיפוץ ותחזוקה של המבנה. שער כניסה ראשי מוביל אל החצר ואל החדרים. תפקידם של החלונות הקטנים להכניס אור לחדרים האפלים. על פי רוב יש שיוך משפחתי של כל בני הקסבה לאב משפחה אחד. אפשר לראות קסבות בנויות בוץ באזור עמק דרע (Dra), עמק דאדס
(Dades), קניון טודרה (Todra), עמק זיז (Ziz) ותפילאלת (Tafilalet). מדי כמה עשרות שנים חייבים לנטוש את הקסבה ולבנות חדשה במקום אחר.
צילומים: דודו בן צור

צבעוניות
סימן לכוהנים או רעל לטרמיטים
קירות כחולים בעיר העתיקה של ג'ודהפור (Jodhpur), רג'סטן (Rajasthan), הודו. לרגלי המצודה הגדולה החולשת על העיר יש רובע שרוב בתיו צבועים בכחול. הסיבות לבחירה בצבע זה דווקא אינן ברורות. לפי סברה אחת, סימן הכחול את בתיהם של משפחות הברהמינים (הקסטה הגבוהה בהודו) או משפחות של ג'אינים, אולם יש טענה שהצבע הוא בעצם תוספת כימית שהוסיפו לצבע הלבן הרגיל על מנת להילחם בטרמיטים ובחרקים. כך או כך, הצבע משרה במקום אווירה מיוחדת מאוד ויוצר כר נרחב לצילום.
צילום: דודו בן צור

יוצאים החוצה
תצא בחוץ
כפר בדרום האיטי (Haiti), האיים הקריביים. האיטי היא מדינה ענייה. בבתים רבים החדרים קטנים מאוד, ולפעמים אין מרצפות. בשל כך ובשל החום הכבד מתנהלים רוב החיים בחוץ.
צילום: משה שי

מחול הקקאו, אגם אטיטלן, גואטמלה

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.