תמונת לוחם אינדיאני צוהל שמניף את קרקפת קורבנו היתה לחלק מהדימוי האוניברסלי של האינדיאני כפרא ברוטלי. מול התדמית הזאת חובה להדגיש שקרקוף לא היה חלק ממנהגיהן ומתרבותן של רוב אומות האינדיאנים לפני שהגיע האדם הלבן לאמריקה הצפונית. עד סוף המאה ה־17 היה המנהג הזה מקובל רק בשבטים אחדים ביערות הצפון־מזרחיים של היבשת ובכמה שבטים בדרום־מזרחה. התמריץ החשוב ביותר לאימוץ המנהג היה הכסף שקיבלו האינדיאנים מידי המושלים הקולוניאליים – הבריטים, הספרדים, הצרפתים, האמריקאים והמקסיקנים – בתמורה לכל קרקפת של יריביהם. המושלים עודדו את המלחמות הבין־שבטיות כדי לפנות אזורים להתיישבות, והקרקפות שימשו הוכחה להרג. לכל שבט ואומה שעסקו בקרקוף היו טכניקות ומשמעויות תרבותיות שנלוו לכך, אבל רובם ראו בהסרת הקרקפת סמל להבסת היריב באופן חד־משמעי, על ידי לקיחת צלם האדם ממנו. שבטים מסוימים האמינו שהאויב חסר הקרקפת לא יוכל להיכנס כך לעולם הבא.עם אימוץ הסכין, הטומהוק וגרזן הפלדה האירופיים על ידי האינדיאנים התפשט מנהג הקרקוף לכל רחבי היבשת. המלאכה הפכה פשוטה ומהירה – חתך עמוק במצח ומשיכה חזקה בשערות הקורבן. ומילה בעניין הפער שבין האמת לתדמית ההוליוודית: דווקא בני שבט האפאצ'י, שבמערבונים קרקפו מאות מאויביהם, סירבו לאמץ את המנהג.
|
אינדיאנים: האמת שמאחורי הקרקוף
תמונת לוחם אינדיאני שמניף את קרקפת קורבנו היתה לחלק מהדימוי האוניברסלי של האינדיאני. מאיפה בא המנהג הפראי, ומה עומד מאחוריו? |
מחול הקקאו, אגם אטיטלן, גואטמלה
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 719
[name] => מרכז אמריקה
[slug] => central-america
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 719
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 263
[filter] => raw
[term_order] => 0
))