אורצ'ה (Orchha), שבמדינת מדיה פרדש, בצפון הודו, נוסדה במאה ה-16 בידי רודרה פראטאפ משושלת בנדלה, שבחר רצועת אדמה בעיקול הנהר בֶּטְוָה כדי להקים עליה את בירתו. הבולט מבין שליטי השושלת היה ראג'ה ביר סינג דאו, שבנה את ארמון ג'האנגיר, כאות לידידותו עם הקיסר המוגולי. ואמנם, בשרידי הארמונות והמקדשים שנבנו במאות ה-16 וה-17 ניכרת במידה רבה הרוח הגיאומטרית שהקיסרים המוגולים השרו על המלכים ההינדואים. העיירה הנעימה שיושבת ביניהם היא גם דוגמה מעודדת ליחס דינמי פורה בין שימור אתרים היסטוריים ותיירות. "תראו את החורבות (לפני שהן ייעלמו)!", היתה כותרת מאמר על אורצ'ה ב"ניו יורק טיימס" ב-1992. בין השאר נכתב שם: "כיום משחקים קופי לאנגור עם רעמות כסף במסדרונות ועל הבמות הגבוהות ובצריחים המתפוררים של המקדשים והארמונות הנטושים, במה שהיתה פעם בירת מלכי בונדלה ההינדואים".
לקראת האלף השלישי התחילו בפעולות שימור ושחזור, וכיום יש במקום כמה מלונות טובים, מהם אחד בתחומי המצודה, ותיירים באים לטייל על שפת הנהר היפה, לשוטט בין מבני הזיכרון (צ'האטרי) למלכי אורצ'ה (לא כולם מוזנחים), להסתובב בשוק הצבעוני, ולהשביע את העין בפאר העבר המתחדש. המצודה של אורצ'ה כוללת שלושה ארמונות הבנויים סביב מלבן פתוח: ארמון ג'האנגיר (Jahangir mahal) עומד על ראש הגבעה. מסביב לחצר הפנימית פזורים ביתנים אלגנטיים, שעדיין ניכרים בהם שרידים מהקרמיקה כחולה, חלקה או מעוטרת, שכיסתה אותם בעבר. במרכז החצר מוטלים כמה שרידי כלים מרשימים בגודלם וסמוך להם מבנה מוגבה מרובע, ששימש לגידול צמח הטולסי, סוג של ריחן (בזיליקום) המקודש לווישנו. בקומה השנייה שרידי כיסא המהרג'ה המעוטרים בציורי פרחים; ממול ומסביב כיסאות המהרני. על אחד הקירות שרידים של תבליטי סוסים ששימשו כקולבים. מן המרפסות אפשר לראות מבנה מלבני שבו גרו רקדניות הארמון. על ידו שטח תחום מלא עיגולים לבנים – שרידים של גינה מפוארת. אל הארמון נכנסים כיום מהעיר; הכניסה הראשית של פעם נמצאת בצד הפונה אל הנהר. שני פסלי פילים מציינים אותה, ומעל לפתח ציורי אווזים, טווס, פילים ותוכי. לא רחוק מהכניסה נמצאות אורוות הגמלים.
ארמון ראג' (Raj Mahal), מול ארמון ג'האנגיר, בכיוון העיר. נבנה בידי מאדהוקאר שאה, יורשו האדוק של סינג. מבחוץ המבנה אינו מרשים, למעט הצ'האטרי האופייניים. אולם בפנים יש הרבה ציורי קיר צבעוניים, על נושאים דתיים ברובם. ארמון ראי פראווין (Rai Praveen Mahal), נקרא על שם משוררת ומוזיקאית, אהובתו של ראג'ה אינדראמאני (1676-1672). הקיסר אכבר חשק בה, אבל כיבד את אהבתה הכנה לראג'ה, ושלח אותה בחזרה לאורצ'ה. ארמון הלבנים הנמוך, בן שתי הקומות, נבנה כך שישתלב בגנים סביבו. מלבדם יש באורצ'ה כמה מקדשים מעניינים:
מקדש לאקשמינראיאן (Laxminarayan), על גבעה מעברו האחר של הכפר עומד מקדש משולש ומוזר למראה, המשלב ארכיטקטורה של מקדש ומבצר. ציורי הקיר המכסים את הקירות והתקרות נשמרו היטב. במסדרון הימני תיאורי קרבות, ובהם קרב בין מורדים מבוצרים בארמון לבין אנגלים, שאפשר לזהותם על-פי התלבושת. בתקרה תיאור הכתרה של מלך, ואילו בפינות המסדרון טווסים פרושי זנב. ארמון סונדר (Sunder), הארמון הקטן והחרב משמש עד היום מקום עלייה לרגל למוסלמים. הנסיך דהורבהג'אן, נכדו של ראג'ה ביר סינג, נשא לאישה נערה מוסלמית מדלהי ובשנותיו המאוחרות התאסלם, התפרק מנכסיו, בא לכאן להתפלל ולמדוט, ונודע כחכם וקדוש. מתוך הספר "הודו, מדריך למטייל – מקומות, הקשרים, סיפורים" מאת דן דאור ויגאל צור, הוצאת עם עובד. פרטים באתר ההוצאה |
