תפריט עמוד
אצל רוב היצורים באוקיינוסים, ביערות ובג'ונגלים של העולם, מציאת בן זוג לא קשורה לבילוי במכון כושר או בהתקנת מערכת סטריאו משוכללת במכונית. ממש לא. אבל אין מה לדאוג לאמא טבע. יש לה כמה טריקים בשרוול שעוזרים לעשות סדר בתבשיל הביולוגי המכונה החיים על פני כדור הארץ, והם כוללים, בין השאר, רשימת דרכי רבייה שאורכה בערך כמו רשימת המינים הקיימים. מקצתן מעשיות, מקצתן אלימות, ואחרות פשוט רגישות. יש גם כאלה שיגרמו לכם לחשוב שלגברת טבע יש חוש הומור ממש מוזר.


דובי גריזלי: גומרים הולכים

לא הרבה ידוע על מנהגיו של דוב הגריזלי (Ursus horribilis) הצפון אמריקאי, אבל אנחנו יודעים שהוא אב לא ממש מוצלח. לכל הזכרים בטבע יש אינסטינקט להתרבות ולהפיץ את הגנים שלהם, אבל אצל דובי הגריזלי זה מתחיל ונגמר בזה. החבר'ה האלה מגלים חוסר סבלנות כלפי גורי דובים, ייתכן שאפילו כלפי הגורים שלהם, וזה מסתיים לעתים בהריגתם ובאכילתם.


בתגובה לכך פיתחו נקבות הגריזלי מומחיוּת בהימנעות מהיתקלויות אלימות עם הזכרים. נקבת גריזלי שרואה סימן לנוכחותו של דוב זכר באזור לוקחת את הגורים שלה הרחק משם. בנוסף לזה, לדובות יש נטייה לקנן ולישון שנת חורף באזורים שעוזרים לבודד אותן מהזכרים. זה כמובן קצת מקשה על המשכיות המין, ולכן בתגובה פיתחו הזכרים שיטה ערמומית: לפי כמה מקורות, נצפו דובי גריזלי שניתבו נקבות לתוך הטריטוריה שלהם, שגודלה בדרך כלל כמה קילומטרים רבועים. בזמן שהנקבה נמצאת בטריטוריה, ממשיך הזכר בפעילות הציד הרגילה שלו, אבל פוקח עליה עין ולא מאפשר לה לצאת מהגבולות שנקבעו מראש, עד שהיא נאותה להזדווג עימו. אחרי שקיבל את שלו, הוא מוביל אותה לכיוון הדלת. מאותו רגע אין לו שום קשר עם הנקבה או עם הצאצא המשותף שלהם.

אהבה כואבת. פקעת של נחשי זעמן הבירית | צילום: דורון הורוביץ

זעמן הבירית: לאהוב עד מוות

זעמן הבירית (Thamnophis sirtalis parietalis) הוא נחש קטן, לא ארסי, שחי בעיקר בצפון־מערב ארצות הברית ובקנדה. הנחשים האלה מתרבים בקבוצות גדולות ומתפתלות, שגורמות למנהגי רבייה אחרים להיראות תפלים.


בעת הרבייה הנחשים מתאספים בבורות גדולים, שיכולים להכיל עד 25 אלף נחשים שמתפתלים בניסיון להזדווג. בערימה הזאת לנקבה אחת יכולים להיות עד מאה מחזרים, שכולם מנסים להזדווג עימה. כשכל כך הרבה נחשים מנסים להיות חלק מהאקשן, הכדורים הנחשיים האלה יכולים להגיע עד לגובה של מטר, והם נעשים כבדים כל כך עד שנקבות רבות נמחצות למוות. אבל הטרגדיה לא מפסיקה את האורגיה – הפרומונים של הנקבה חזקים עד כדי כך שהזכרים ממשיכים לנסות להזריע אותה גם זמן רב אחרי שכבר מתה.

לסובב את הזנב. היפופוטמים בפעולה

היפופוטמים: ניחוח גבר

ההיפופוטמים זוכים בפרס על טקס החיזור המסריח ביותר. ההיפופוטם הוא בעל חיים קנאי מאוד לטריטוריה שלו, והוא מסמן אותה באמצעות שתן וצואה (בו בזמן, לא פחות ולא יותר), ואז מסובב את הזנב כמו פרופלור, כדי לפזר את הכבודה הריחנית בכל כיוון אפשרי. לטריטוריה הריחנית מוזמנות רק ההיפופוטמיות. כל חיה אחרת, היפופוטם או בן אדם, יצטרכו להתמודד עם כל כובדו של הזכר המרוגז.

עכבישי לינקס: אין ארוחות חינם

כל גבר יודע שהדרך ללבה של אישה עוברת דרך קיבתה, ואין ספק שזה נכון במיוחד לגבי עכבישות לינקס (Lynx), ממשפחת הציידיים. כשהזכר מוכן להזדווג, הוא לוכד חרק ברשתו וטווה סביבו קורים עד שהחרק עטוף לגמרי. כשהוא פוגש נקבה שאיתה הוא מעוניין להזדווג, הוא מציע לה את הארוחה המפתה בטקס חיזור רומנטי. הדייט המושלם? לא בדיוק.


ברגע שנוצרת האווירה הנכונה ודעתה של הנקבה מוסחת בשל ארוחת החינם שקיבלה, הזכר פשוט מטפס עליה ומתחיל בהזדווגות, שמשכיחה את המחווה הרומנטית והופכת אותה לערב פרוע.

מלך אכזר. אריה מנסה להרשים לביאה

אריות: מי פה המלך?

לאריות יש דרך משונה ואלימה למדי לדאוג להמשכיות השושלת. האריות הם מטבעם טיפוסים מתבודדים יותר מהלביאות, המסתובבות לעתים קרובות בלהקות עם לביאות אחרות ועם גוריהן. אריה זכר נשאר בלהקה עד שאריה מתחרה מגרש אותו, או עד שהוא עוזב את הלהקה מרצונו בחיפוש אחר נקבה אחרת.


שני גורמים הופכים את טקס החיזור של האריות לאכזרי במיוחד: ראשית, לזכרים יש רצון עז להעמיד צאצאים שנושאים את הגנים שלהם; ושנית, יכולים לעבור עד 18 חודשים מזמן ההמלטה עד שהלביאה מוכנה להזדווג שוב. לכן, כשאריה מגיע ללהקה שבה גורים של אריה אחר, הוא מנסה להרוג את הגורים כדי לעורר את הצורך של הלביאה להתרבות. הלביאה תילחם, לפעמים עד מוות, כדי להגן על הגורים. אבל אם האריה מצליח, היא תזדווג בעצם עם מי שהרג את גוריה.


אמזונה לבנת מצח: הנשיקה

תוכיי האמזונה לבנת המצח (Amazona albifrons) הם דמויות די חריגות בממלכת החי. בעת החיזור הם עוסקים בפעילות שאפשר לתאר אותה כ"נשיקה". לפני ההזדווגות הזכר והנקבה מצמידים מקור אל מקור ומחככים לשונות בעדינות. אם זה הולך כמו שצריך, הזכרים מעזים ומתקדמים לשלב הבא – הם פולטים מזון בשביל בת הזוג, כמחווה של חיבה ונדיבות.


האמזונות לבנות המצח, שמקורן במקסיקו ובמרכז אמריקה, הקדימו אותנו גם ברעיון ההורות המשותפת. כמו מיני אלבטרוסים, פינגווינים, יענים ועופות אחרים, גם אצל התוכים הללו הזכר והנקבה דוגרים על הביצים לסירוגין. כשהגוזל בוקע ממשיכה האידיליה המשפחתית, ושני ההורים מאכילים אותו ודואגים לו.

מוזר במיוחד – משחק מקדים שבלולי שמסתיים בירי חיצים

7. שבלולים: חצים של אהבה

לא משנה על איזו התנהגות מינית שמעתם, אנחנו יכולים להבטיח לכם שהיא לא מוזרה כמו ההתנהגות המינית של שבלולי השדה ושבלולים רבים אחרים. בתור התחלה, רוב מיני השבלולים הם הרמפרודיטים – כלומר לאותו הפרט יש מערכת מין זכרית ונקבית. ההזדווגות עצמה מתחילה לאט מאוד. חיזור בין בני זוג פוטנציאליים יכול להימשך בין רבע שעה לשעתיים, ובמהלכו הם נעים במעגלים זה סביב זה, שולחים מחושים זה אל זה ונושכים זה את זה. המשחק המקדים מביא לידי הצטברות של לחץ הידראולי בגופם, הגורם לשני החלזונות לירות, כמעט בלי אזהרה מוקדמת, חצים מסוגננים עשויים מגיר זה לעברו של זה. החצים האלה יכולים להגיע לאורך של שלושה סנטימטרים, והם חדים מאוד. אחרי השלב הייחודי של הגירוי, הם ממשיכים בהזדווגות עד שכל אחד מפרה את רעהו בזרע שלו.

אהבה בלתי נגמרת. הדיונונים רוקדים ומזודווגים ללא הפסקה

דיונונים: ירח דבש

מדענים באוניברסיטת דלהאוסי הקנדית חשפו את טקסי החיזור הביזאריים והמורכבים של כמה ממיני הדיונונים. החיזור מתחיל בריקוד כלולות מעגלי, שבו קבוצות של דיונונים מקיפות שוב ושוב אזורי השרצה, באזור שקוטרו יכול להגיע ל־200 מטרים. בבוקר מתחילים הדיונונים בהזדווגות וממשיכים בה כל היום. הם מפסיקים מדי פעם רק כדי לאפשר לנקבה לצלול למטה ולהטיל ביצים, אך מיד אחרי שהיא עולה בחזרה לאזור ההזדווגות, היא מתאחדת עם בן זוגה והכל מתחיל שוב. בעת השקיעה הזכרים והנקבות חוזרים לכיוון הים כדי לאכול ולנוח. עם קרן השמש הראשונה הם שוב חוזרים לאזור ההטלה וממשיכים לעשות את זה כל היום. יש חוקרים שסבורים כי השגרה הזאת יכולה להימשך עד שבועיים.

ציפורי סוכי: בנה ביתך
זה לא נדיר שציפורים ממין זכר משתמשים בסימנים חזותיים מורכבים כדי למשוך נקבות. טווסים, למשל, מציגים את הנוצות הצבעוניות שלהם לעיני הנקבות הזמינות. אבל הסוכיים (Ptilonorhynchidae) שבאוסטרליה ובגיניאה החדשה שכללו את השיטה הזאת עד הקצה, ופיתחו גישת "בנה ביתך", המציגה יצירת אמנות של ממש. כדי למשוך בת זוג, הזכרים בונים מבנים המכונים "סוכות" (Bowers), אבל בניגוד למשתמע מהשם, לא מדובר כאן בסוכת אהבים עלובה, כי אם באחוזת פאר. הסוכיים משתמשים בכל חומר – מנוצות, מקלות ועלים ועד לחומרים מלאכותיים כמו נייר, נייר צלופן וזכוכית – כדי לבנות מבנים מורכבים להפליא, עם תעלות, מגדלים וקשתות. כמה מהם מוסיפים גשרים מקורים שמחברים בין שני מגדלים, ואחרים משתמשים בטחב כדי ליצור מדשאות מטופחות. אבל חכו, בנות, זה עוד לא הכל. הזכרים בעלי החוש האסתטי צובעים את הקירות הפנימיים: הם לועסים גרגרים ומורחים אותם על עלה או מקל, ובו הם משתמשים כמכחול.

כשהמבנה מוכן, הזכר מזמין את הנקבות בקריאותיו, ואם המבנה שהקים מרשים דיו בעיניהן, הן מזדווגות איתו בתוכו. מה שמעניין הוא שהמטרה היחידה של המבנה היא להפגין את כוחו ואת מרצו של הזכר. בתום ההזדווגות הוא נפטר מהמבנה, ועימו גם ממספר הטלפון של בת הזוג… עוד על המבנים המופלאים שסוכי בונה לאהובתו בסרטון הבא:


דוגמה לסוכות המופלאות של ציפורי הסיכי וההפתעות שהן צופנות בחובן

חרגולים: שיר השירים

חוליו אגלסיאס לא המציא שום דבר, לא מבחינת כמות השירים ולא מבחינת השרמנטיות. למינים מסוימים של חרגולים יש עד 400 שירים שונים, והם מבצעים רבים מהם במהלך תקופת החיזור וההזדווגות. קיימים חרגולים זכרים שמבצעים שיר אחר בכל שלב בהזדווגות. יכול להיות להם, למשל, שיר לטיפוס על גב הנקבה ושיר להזדווגות עצמה. עד כמה שאנו יודעים, בניגוד לאגלסיאס מיודענו, החרגול לא זקוק למיטות שיזוף ולמתיחת פנים.
לקריאה נוספת:
סקס בטבע: אהבה חייתית
סקס בטבע: אהבה חייתית
הטבע לא מדלג על יום האהבה. יש את אלה שמתקתקים (קרפדות), יש רומנטיקה עם 35 ס"מ (דורבנים), ויש סאדו-מאזו (נחשים) • אהבה וסקס פראיים
מערכת מסע אחר אונליין |צילום: עמיר בלבן, החברה להגנת הטבע
לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.