תפריט עמוד

תרמילאים: מבוגר יותר, מסודר יותר, מחובר יותר

תרמילאים: מבוגר יותר, מסודר יותר, מחובר יותר

סוציולוגים וחוקרי תיירות משוכנעים שהתרמילאי שהכרנו כמעט שאינו קיים עוד. את מקומו תפסו סוגים חדשים של תרמילאים ומטיילים. כמו בתחומים אחרים בחיים, גם תחום התרמילאות מתפצל, ומתפצל עוד, ולכל קבוצה יש תת־קבוצה עם מאפיינים משלה. הכירו את התרמילאים של ראשית האלף השלישי

הנווד של שנות השישים של המאה הקודמת, שממנו צמח התרמילאי של היום, התכלב עד הסוף. הוא חי מתקציב של דולר ביום, ישן על רצפת מנזרים, נע בטרמפים וכמעט שלא פגש אנשים כמוהו. התרמילאי של פעם נסע בלי לוח זמנים מתוכנן, לתקופה ארוכה, והתקשר הביתה פעם בשנה. חמישים שנה עברו מאז החלה תופעת הנדידה ההמונית עם התרמיל. היום יש תרמילאים רבים יותר, ותופעת התרמילאות אינה הומוגנית עוד. היא מורכבת מאנשים בגילים שונים שבאים מכל מיני לאומים, מגדרים, מעמדות ורקעים. מספר התרמילאים הגדל והמִגוון הרחב שלהם משנים את פני התרמילאות של היום. המונח העברי "תרמילאי" – שהומצא בתחילת שנות השמונים על ידי מערכת "מסע אחר" כתרגום ל"Backpacker" האנגלי – הוא היום עמום, רחב וכוללני יותר מתמיד. 

הוא כולל בתוכו — ובה בעת גם אינו כולל – מטיילים זרוקים, אחרים שמעדיפים טיולים נוחים יותר, מתנדבים, עובדים ועוד תת־סוגים אחרים.

לאחרונה התקיים בבנגקוק כנס של איגוד חוקרי התיירות (ATLAS) שהוקדש לתופעת התרמילאות.  כעשרים אנתרופולוגים, סוציולוגים וגיאוגרפים שרטטו שם את דמותו של התרמילאי החדש.

 

ההרפתקן
עבור התרמילאי ההרפתקן, העולם הוא אתגר אחד גדול: ההרים נועדו לטיפוס, המדבריות לחצייה, הימים לצלילה, הגשרים לבנג'י והנהרות לרפטינג. עבורו טיול אינו חופש. בשביל חופש הוא נשאר בבית. ההרפתקן מרגיש טוב רק כשהוא דוחף את עצמו אל קצה גבול היכולת. הוא שם בשביל האנדרנלין. אחרי שהוא כובש עוד פסגה הוא מקים אוהל ושולף ערכת קפה מדוגמת, ממש כמו במילואים. מלונות פאר זה לא בשבילו, ומוזיאונים זה בשביל להירדם. תנו לו למצוא את הנ"צ הנכון במצפן הישן, תנו לו לנווט בעזרת הכוכבים, תנו לו להתמודד עם הטבע – ולנצח.

בעקבים על החוף

אחד הממצאים הבולטים שגילו חוקרי תיירות בשנים האחרונות הוא פער ניכר בין האידיאולוגיה של התרמילאים ובין הפרקטיקה שלהם. התרמילאים מספרים לחוקרים ולהורים בבית שהם נועזים, עצמאיים, מסתכנים ומתכלבים, אבל למעשה רבים מהם נעים בשביל מסומן עם עוד מאות תרמילאים אחרים, מגיעים לאותן המובלעות, אוכלים פנקייק בננה־שוקולד, עושים מסאז'ים וקצת ספורט אתגרי, מעשנים, שותים ואפילו מהמרים. טרקים הם עושים מעט מאוד. אחד החוקרים סיפר כי באזור חופי נטול חשמל עם בתי הארחה בסיסיים ביותר במובלעת תרמילאים באיי פרנתיאן שבמלזיה הוא פגש תרמילאיות שהתהלכו על החוף במיטב בגדי המעצבים ובעקבי סטילטו.

 

את התרמילאי של ימינו מכנים באנגלית "Flashpacker" — תרמילאי נוצץ. זהו זן של תרמילאים סטייליסטים שצץ בשנים האחרונות, שדורש נוחות מרבית ומקצה לכך גם תקציב נכבד. בסקר שעשה בשנת 2005 מדריך המטיילים הפופולרי "לונלי פלנט" בקרב 27 אלף תרמילאים עלה שיותר ממחציתם (59 אחוזים) מטיילים בתקציב בינוני עד גבוה. תרמילאים רבים יותר ויותר לוקחים עימם לטיול טלפונים ניידים ומחשבי פאלם, וגילם הממוצע לפי אותו הסקר — 32. בניגוד לצעירים מהם, להם יש אמצעים לטייל בנוחות. 

 

זן הפוך של תרמילאי עכשווי, שכונה בכנס "Slackpacker" (תרמילאי רשלן), כולל אנשים שמעדיפים תקציב נמוך דווקא, ובכללם משפחות שמעדיפות נופש אקטיבי במקום בטן־גב. זן זה דומה לתרמילאי של פעם, והוא יסתפק במיטה קשה עם פשפשים רק כדי לחסוך קצת כסף.


לא רוצים הלם תרבותי

על פי רוב המחקרים והסקרים, המטרה הראשונה של תרמילאים עכשוויים היא לפגוש תרמילאים אחרים. בזה הם בדרך כלל מצליחים. הם מקימים בכל העולם מובלעות עירוניות או כפריות שמשמשות בסיס ליציאה לטרקים ומקום להתיישבות ארוכת טווח. דוגמאות: בונדיי ביץ' באוסטרליה, גואה בהודו, קו־סמוי ופאי בתאילנד, אילת בישראל. כמה מהמובלעות הללו הן על טהרת לאום אחד, ומכונות בהתאם. רבים מהישראלים שמעו על חוף תל אביב שבגואה, אבל לא על שוודיה הקטנה — חוף בתאילנד שכולו על טהרת השוודים.

 

מובלעות התרמילאים מציעות מקום לישון, לאכול ולבלות, ובעיקר רשת חברתית ענפה להחלפת מידע ולמפגשים חברתיים. לתרמילאים ששוהים בהן יש קשר מועט עם העולם החיצון, והם מתנהלים לרוב במשק סגור. המובלעות ממזערות עד מעלימות את מה שפעם היה חלק מרכזי מהחוויה התרמילאית – ה"הלם התרבותי". הן ממזערות קשיים וסיכונים שתרמילאים עלולים להיתקל בהם. חוקרים כינו אותן "בית רחוק מהבית". במובלעות הללו יש תמיד קפה־אינטרנט, מסעדות, הוסטלים, סוכנויות נסיעות, קורסים וחוגים ושלל פעילויות ספורטיביות, רוחניות ותרבותיות; "קלאב מד לעניים" כיניתי אותן במחקר הדוקטורט שלי על תרמילאים ישראלים בהודו.

 

דוגמה להתפתחות מואצת של מובלעת תרמילאית הציג בכנס פרופ' אריק כהן מישראל, מחלוצי חוקרי התיירות בעולם. המובלעת שחקר — פאי בתאילנד — הציעה לתרמילאים בסוף שנות השמונים של המאה שעברה ארבעה בתי הארחה בלבד; בשנת 2000 קפץ המספר לחמישים, בשנת 2001 הוא הגיע ל־63, ובשנת 2004 עבר את המאה. כמה מהעסקים המקומיים במובלעות הללו מוקמים ומנוהלים על ידי תיירים שהתיישבו במקום או נישאו למקומיים. מובלעת תרמילאית אחרת היא סידני שבאוסטרליה. לפני עשרים שנה לא היתה בה ולו אכסניית תרמילאים אחת, היום היא מתברכת בכ־120.

 

המדוגם
הוא החליט לצאת לדרך, אבל חושש קצת. מה יהיה? איך יסתדר לבד בעולם? הדרך שלו להתמודד עם החששות היא להוא מאובזר, בעיקר במכשירים מהסוג שמחבר אותו אל העולם הגדול, אל האינטרנט, אל האנשים שבבית. סלולרי עם GPS בילט-אין, מצלמה משוכללת (סטילס+וידאו, ברור!), מחשב נישא עם כל השכלולים, נגן MP3 עם מוזיקה מהבית. גם הלבוש שלו הוא מלאכת מחשבת טכנולוגית: תחתונים נושמים, חולצות מנדפות זיעה, מכנסיים מרובי כיסים,  אולר משוכלל, ערכת עזרה ראשונה, חגורה עם בטנה כפולה, מסתור לכסף. אין מה לומר, האיש מדוגם. שימו אותו בחנות של ציוד לטיול, והוא כמו ילד בחנות ממתקים. לפעמים שכבות ההגנה מונעות ממנו להיות במקום שבו הוא נמצא. יש כאלה שמחוברים לעצמם – הוא מחובר לרשת. 

שלח לי SMS כשתגיע

הגורם המרכזי המשפיע על השינוי שעוברת תופעת התרמילאות הוא בראש ובראשונה התפתחות הטכנולוגיה, ובעיקר האינטרנט. הקפה־אינטרנט שאפשר למצוא היום בכל מובלעת הוא מקום המפגש, התקשורת וההתעדכנות של התרמילאים החדשים. לא עוד גלויה נשכחת או מכתב אחת לזמן מה. התרמילאים של שנות האלפיים נכנסים כמעט מדי יום לקפה־אינטרנט, שולחים דואר אלקטרוני (ומצרפים לעתים תמונות שהורידו מהמצלמה הדיגיטלית), מנהלים צ'אטים, מורידים קובצי מוזיקה לנגן שלהם, צורבים דיסקים וכותבים בלוגים.

 

למרות השימוש הנרחב באינטרנט בזמן הטיול, מהמחקר עלה כי הוא אינו משמש בידי התרמילאי מקור מידע מרכזי לפני הטיול אלא הופך לכזה בעיקר במהלכו. רוב התרמילאים, מתברר, עדיין מעדיפים לאסוף מידע על יעדי הטיול ממכרים ומחברים. ה"לונלי פלנט", שמכונה "התנ"ך של התרמילאים", הוא מקור מידע מרכזי לתרמילאים. לפי המחקרים, 60־84 אחוזים מהם לוקחים אותו עימם. בכנס סוּפר שביל גייטס הציע לטוני וילר, מייסדה ובעליה של הוצאת ספרי "לונלי פלנט", חמישים מיליון דולר תמורתה, אך נתקל בסירוב.

 

הודות לאינטרנט, שמאפשר קשר רציף של התרמילאים עם מדינת האם, עם מאגרי מידע ועם תרמילאים אחרים, התרמילאות היא כיום דרך טיול נוחה הרבה יותר מבעבר. התקשורת היומיומית עם כל העולם (ועם הבית) הלכה והעלימה את האלמנט האסקפיסטי של הטיול, ועימו את תחושת האתגר, הסיכון, האינדיבידואליזם, קריאת התיגר על דרך החיים המערבית והבחינה העצמית — שאפיינו מאוד את התרמילאות של פעם.


בלי פרעושים, בבקשה

אחת המטרות המרכזיות של רוב התרמילאים של ימינו היא עדיין הרפתקנות וגילוי מחוזות חדשים ורחוקים, אלא שרובם מעדיפים לעשות זאת בנוחות מרבית. הפלאש־פקר משלב התכלבות עם יוקרה, הרפתקנות עם נוחות, חיסכון עם בזבזנות. הוא לא יוותר על טרק הרפתקני, בתנאי שבלילה יחזור למזגן ולחיבור לאינטרנט.

 

במהדורת ה"לונלי פלנט" הראשונה על דרום־מזרח אסיה, שראתה אור בשנת 1975, הומלץ לתרמילאים של אז לחפש מקום לינה על רצפת אחת המסעדות בפוקט שבתאילנד תמורת שלושה באט ללילה. הדור החדש של התרמילאים אינו מסתפק ברצפה או אפילו במיטה מפורעשת וקשת־מזרן בחדר אפל ועלוב. הוא דורש תמורה לכספו (הרב), מגורים נאותים למשל. הדרישה גרמה להתפתחות בתי הארחה מזן חדש: בחדרי האכסניות העכשוויות, למשל ברשת ההוסטלים ההודית IndiOne, שמיועדת לתרמילאים, כבר אין דורמיטוריס. בכל חדר יש טלוויזיה בכבלים, אינטרנט אלחוטי ומיזוג אוויר. חדר עולה שם כעשרים דולר לאדם. הוסטלים דומים אפשר למצוא היום באוסטרליה ובניו זילנד, וכולם מיועדים לתרמילאים.

 

הנוודים של פעם נדדו בלי מסלול ובלי לוח זמנים מוגדר. היום התרמילאים מסודרים הרבה יותר, והם נעים באותם המסלולים אל אותם היעדים. תשעים אחוזים מהתרמילאים באוסטרליה למשל יגיעו בשלב זה או אחר לסידני, ושמונים אחוזים מהם – למלבורן. רובם מטיילים בתנועה שמכונה אצלנו "הגל"; כמו דגים בזרם הם נעים במסלולים דומים המותאמים לעונות השנה, למנהגי התרמילאים, לאירועים התיירותיים, לחגים ולחגיגות. 

 

בד בבד עם התפתחות "הגל" התפתחו גם אמצעי התחבורה של התרמילאי. אם בראשית תופעת התרמילאות נע הנווד הממוצע בטרמפים, ואחר כך נעזר גם באוטובוסים וברכבות, הרי שהיום יש תרמילאים שמתניידים באופניים, באוטו שכור או קנוי (כמו בניו זילנד), בוואן (מקובל באוסטרליה ובאירופה, אך הולך ומאבד ממרכזיותו בשל מידת ההרפתקנות הגבוהה שהוא דורש), בטיסת פנים או באוטובוס מיוחד לתרמילאים שעובר בכל היעדים הפופולריים

(Kiwi Experience בניו זילנד, BazBus בדרום אפריקה).

תרמילאמא
הילד נסע לטיול הגדול של אחרי הצבא וחווה בפעם הראשונה את העולם הגדול. התמונות ששלח היו יפות כל כך, המכתבים היו מרגשים כל כך והקול שלו בטלפון היה שמח כל כך, עד שלגעגועים המהולים בדאגה נוסף משהו חדש, ואת כבר לא יכולת להתאפק ועלית על המטוס. מובן שלא שכחת לארוז בשבילו קצת ממה שהוא אוהב לאכול.
הורים רבים יותר ויותר נוסעים למזרח הרחוק ולאמריקה הדרומית בעקבות הילדים שלהם. אחרי שנים של אירופה הקלאסית רובם מגלים לראשונה את חוויית התרמילאות ומתחברים מחדש לדור הצעיר.


משבר אמצע החיים

על פי המחקרים, גיל התרמילאים עולה בהתמדה. כשהחלה תופעת הנוודות, בשנות השישים של המאה שעברה, היה גילו של הנווד הממוצע עשרים שנה, פחות או יותר. גילו של התרמילאי הממוצע היום הוא 32, והיום אפשר למצוא מטיילים רבים יותר בני שלושים ויותר שעשו הפסקה בקריירה באמצע החיים, משפחות ואפילו גמלאים. גם בעניין הגיל מתקשים החוקרים להגדיר מיהו תרמילאי, וכשהם מפנים את השאלה למטיילים בעולם מתברר להם שתרמילאים שגילם יותר משלושים נוטים להגדיר את עצמם כ"מטיילים", ואילו הצעירים יותר מעדיפים להיקרא "תרמילאים".

 

רוב התרמילאים המבוגרים עזבו עבודה אחת וטרם התחילו אחרת, או שהם בחופשה יזומה. הם אינם חייבים להתכלב בחדרים מלוכלכים ואינם צריכים להשתמש בתחבורה מקומית. הם אמידים מספיק כדי להתאכסן במלון. הם רוצים לטייל עם תרמיל ולהרגיש בלי. לטייל בנוחות, אבל גם למצוא אותנטיות ורוחניות. להתערבב עם האוכלוסייה המקומית, אבל גם להשקיף עליה ממרחק בטוח. רבים מהם חוזרים לבקר ביעד מסוים על בסיס קבוע. הם גם נוטים, יותר מהצעירים, להתערבב בסביבה המקומית וללמוד על תרבותה
ולעתים גם את שפתה. חוקרים כינו אותם "Backpackers Plus" וביקשו להפנות אליהם את תשומת הלב המחקרית, בהנחה שמספרם עוד יגדל.

 

המאפיין המשותף לתרמילאים הוא היציאה לטייל בשלבי מעבר בחייהם, שלבים שמאופיינים בחיפוש עצמי ולעתים במשבר, ותפישת הטיול כמעין טקס מעבר פרטי. סיבת המשבר ועוצמתו תלויה בגילם, במגדרם, במעמדם ובלאום שלהם. במחקר שלי מצאתי למשל שהטיול התרמילאי של הישראלים הצעירים הוא בין היתר תולדה של משבר נפשי שחוו, בעיקר הגברים שבהם, בזמן השירות הצבאי. טיולי תרמילים בגילים מאוחרים יותר (ארבעים־חמישים) הם פעמים רבות תוצאה של משבר אמצע החיים. לעומת זאת, תחושת ניכור מהחברה, שהיתה בעבר גורם מרכזי לטיול תרמילים היא כיום גורם משני. שלא כנוודים של פעם, רובם אינם מנוכרים מחברתם ואינם מחפשים דרך חיים אחרת.

 

באים עם הדולרים
אחד השינויים הבולטים בתופעת התרמילאות הוא האופן שבו היא מתקבלת בעולם. התרמילאי העשיר והבזבזן של היום קורץ למדינות המארחות הרבה יותר מההיפי העני של פעם. בשנות החמישים והשישים של המאה שעברה הנווד הממוצע היה מוזנח. מדינות רבות השתדלו להרחיקו מגבולותיהן, והיו כאלה ששדרגו אזורי תיירות כדי להפוך אותם ליקרים מדי בעבורו. הנווד ההיפי התחלף בתרמילאי מדור ה־X ומדור ה־Y, זה שדורש תנאים טובים יותר ואינו מסתפק בפחות מרשת משומנת של אמצעי תמיכה לטיולו.

 

התרמילאים של היום מכניסים למדינות שבהן הם מטיילים כסף רב יותר מכל תייר אחר, בעיקר מאחר שהם שוהים ביעד זמן רב יותר. באוסטרליה למשל ההכנסה מתרמילאים היא פי 1.5 מההכנסה מתיירים אחרים, ובסך הכל 2.5 מיליארד דולר בשנה. במחקר עדכני במלזיה התגלה כי 300 אלף התרמילאים שמבקרים שם מדי שנה מכניסים למדינה פי 2.3 כסף מכל תייר אחר. כספם של התרמילאים מוערך גם משום שהוא נותר ברובו ביעד הטיול ואינו דולף החוצה כמו כספם של התיירים, שגם כשהם מבקרים במדינה מתפתחת, הם מתאכסנים במלונות מערביים ואוכלים ברשת מסעדות מערבית.


מה הולך היום

רבים מהתרמילאים מצפים לחוות בזמן הטיול חוויות רוחניות־דתיות, בעיקר אם מדובר במדינות בעלות דימוי רוחני כמו הודו וטיבט. אבל הדת נכנסת בדלת האחורית גם ביעדים מערביים: רשת האירוח HIT מארחת בניו זילנד מטיילים ישראלים, בתשלום סמלי או בחינם, תמורת שיח דתי שגובל בשטיפת מוח. רשת בתי חב"ד, שמונה היום כעשרים שלוחות בהודו, בנפאל, בתאילנד, באוסטרליה ובאמריקה הדרומית, מציעה ארוחה חמה ותמיכה נפשית לצד שיעורי תורה, סדנאות וקורסי קבלה.

 

תרמילאים אוהבים להתמסטל. לפי מחקר עדכני, תרמילאים ישראלים צורכים סמים הרבה יותר מהאירופאים (שבעים אחוזים לעומת ארבעים אחוזים מקרב התרמילאים בהודו). אלכוהול, שחביב פחות על התרמילאים הישראלים, מאפיין תרמילאים מערביים רבים שזכו מפי החוקרים לכינוי "Vomit Backpackers" (תרמילאים מקיאים). 

 

באשר ליעדים, רוב התרמילאים מעדיפים לטייל באוסטרליה, בניו זילנד ובמדינות דרום־מזרח אסיה. אוסטרליה מובילה בעולם במספר התרמילאים שמטיילים בה — ב־2004 הגיעו אליה כ־460 אלף תרמילאים. יעדי התרמילאות החדשים של השנים האחרונות הם סין ודרום אפריקה. תרמילאות בסין החלה רק בסוף שנות התשעים של המאה העשרים והתפתחה בתחילת המאה ה־21. באשר לדרום אפריקה, מאז היתה למדינה דמוקרטית ב־1994, הפכה יעד פופולרי עם גידול של 21 אחוזים בשנה במספר התרמילאים.

 

הרוחנית
אם יש משהו אחד ששווה באמת לחפש אותו, הרי שהדבר הזה הוא עצמך. ואם כבר לחפש את עצמך, הרי שהכי טוב לעשות את זה במזרח. כבר שנים שישראלים רבים חיים על הקו שבין פונה לדהרמסלה, משתתפים בסדנאות – צחוק, רייקי, הילינג, יוגה, מה שבא – יושבים בתנוחת הלוטוס ומתחברים לאני הפנימי שלהם. אולי תבוא איזו הארה, ואולי לא. כמה מהם מקבלים שם סיאנסי, אחרים מגלים את עצמם דווקא בבית חב"ד שליד האשראם. העיקר להיות מרוצים. אלה התרמילאים של הרוח. הם לא צריכים לזוז הרבה; להביט בהר זה אמיתי לא פחות מלטפס עליו. עבורם הטיול לא נגמר. הם יחזרו ארצה רק כדי לעבוד ולנסוע שוב, כי מסע החיפוש העצמי לעולם אינו נגמר.

 

אתה תרמילאי או מקומי?
רוב התרמילאים בעולם הם מערביים, בעיקר מאמריקה הצפונית, מאוסטרליה, מניו זילנד ומצפון אירופה, אך בשנים האחרונות ניכר גידול ניכר בכמות התרמילאים האסייתים. תרמילאות אסייתית היא תופעה חדשה בעיקר משום שמדובר לרוב בחברות שמרניות, מסורתיות וסגורות, שלעתים הגבילו את התופעה באופן רשמי וחוקי. תרמילאות קוריאנית למשל החלה רק בתחילת שנות התשעים של המאה שעברה, אחרי שהוסרה ההגבלה החוקית האחרונה בקוריאה על טיולים בחו"ל למטרת הנאה.

לתרמילאים מאסיה – יפנים, קוריאנים, סינגפורים ואחרים — יש מאפיינים דומים: רובם גברים, הם מעדיפים לטייל בקבוצות, מרבים לצלם ולהתמקח על מחירים (חוץ מהיפנים, שנחשבים פראיירים) ונחשפים מעט מאוד לסביבה החיצונית. מחקרים הסבירו שאופי הטיול האסייתי נובע מאופייה הקולקטיבי והסגור של חברתם ומהתכונה הלאומית שכונתה בספרות "Uncertainty Avoidance" — הימנעות ממצבים שיש בהם אי ודאות.

במחקרים אופיינו התרמילאים הישראלים באופן דומה לתרמילאים האסייתים. תופעת התרמילאות הישראלית מתאפיינת בדרך כלל במטיילים צעירים מחבריהם האירופאים. הם מתנהלים באופן קולקטיבי הרבה יותר מהם, מסתגרים בתוך עצמם מבחינה תרבותית וחברתית, ובניגוד למטיילים מערביים, אין הם מעוניינים להכיר תרמילאים מלאומים אחרים.

נוכח הִתרבות התת־סוגים של התרמילאים בימינו, חוקרי תיירות תוהים אם הגיע הזמן לבטל את המושג "תרמילאות". הם מציעים שלל שמות אלטרנטיביים לתרמילאים החדשים ומנסים לנחש מתי יושלם תהליך התקרבותה של תופעת התרמילאות לתיירות ההמונית עד להתמזגות מלאה בין השתיים. פלא שה"לונלי פלנט" הכריז לא מזמן שהתרמילאי מת?

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

code