תפריט עמוד

תרבויות ששתו את עצמן לדעת

עמים שעברו משבר תרבותי מצאו בטיפה המרה דרך לשכוח את חוסר התקווה לעתיד טוב יותר. האינדיאנים, המונגולים והאבוריג'ינים הם רק כמה דוגמאות לתרבויות שנשברו ושותות את עצמן לדעת. איך קרה שהתרבויות המרשימות האלה נקלעו למעגל הקסמים של האלכוהול? רמז: האדם הלבן

אינדיאנים – אלכוהול למטרות מסחר
כתב: פרופ' ארנון גוטפלד

הצריכה המופרזת והבלתי מבוקרת של המשקאות החריפים, שהחלה בסוף המאה ה־18 ונמשכת עד היום, היא בבחינת מגפה קטלנית שתובעת קורבנות רבים בקרב האינדיאנים של אמריקה הצפונית. הציידים, סוחרי הפרוות והמגלים הם שפרצו את הדרכים לַסְּפָר בשנים

1830-1790 והם שהביאו את האלכוהול לאינדיאנים. האלכוהול לא היה ידוע לרוב האינדיאנים, למעט שבטים בדרום־מערב אמריקה הצפונית, שייצרו משקה אלכוהולי מפרי הקקטוס. יש חוקרים שטוענים שלאלכוהול הלא מוכר היו השלכות קשות על המערכת הביולוגית של האינדיאנים, ושזו היתה אחת הסיבות העיקריות להתמכרות הקשה והמהירה שלהם למשקאות חריפים. חוקרים רבים אחרים דוחים את התיאוריה הזאת וגורסים שהשפעתו ההרסנית של האלכוהול על הקיום האינדיאני כרוכה בגורמים פסיכולוגיים, חברתיים ותרבותיים.


כבר ב־1786 המליץ מושל לואיזיאנה הספרדי ברנרדו דה גאלווס לאלה שסחרו עם האינדיאנים לעשות שימוש נרחב באלכוהול, כי אז הסחר עימם יהיה קל ומוצלח יותר. השימוש באלכוהול אכן היה לחלק בלתי נפרד מריטואל הסחר עם האינדיאנים, והסוחרים שילמו לאינדיאנים ב"מי אש" או ב"מים משוגעים" תמורת הפרוות שקיבלו מהם. רבים מהסוחרים ומהציידים היו אנשים משולי החברה הלבנה שנהגו לשתות אלכוהול עד אובדן חושים. סוציולוגים רבים טוענים שבתחילה נטו האינדיאנים לחקות את ההתנהגות של "חלוצי הציביליזציה", בהבדל אחד: לאינדיאנים לא היה כל גורם שירסן את כמות שתייתם.


לא עבר זמן רב, ובהשפעת המשקאות המשכרים איבדו האינדיאנים את הקשר ההדוק עם משפחתם, שבטם, אומתם, תרבותם ומסורתם. הם נאלצו לוותר על זהותם ואיבדו חלקים גדולים יותר ויותר מגאוותם ומעצמם. האלכוהול שימש להם מוצא מעולם עוין, בלתי מוכר וחסר תקווה, שבו הם הובסו בקרבות ונטבחו על ידי המתיישבים והצבא. הביזון – בסיס כלכלתם ותרבותם – הוכחד, אדמותיהם הוחרמו, והם גורשו ממולדתם לשמורות בחלקים הצחיחים ביותר של ארצות הברית. האלכוהול היה להם לסם מרדים, משתק ומשכר שהקפיא את תודעת תרבותם.


די בכמה דוגמאות ממחקרים שמפרסם מרכז הממשל הפדרלי לשירותים רפואיים לאינדיאנים (IHS) כדי להראות עד כמה עמוקה והרסנית היא בעיית צריכת האלכוהול בקרב האינדיאנים: האלכוהול הוא הגורם הישיר ל־37 אחוזים ממקרי המוות של האינדיאנים בארצות הברית (באוכלוסייה הלא־אינדיאנית מדובר בשבעה אחוזים) והגורם העקיף ל־75 אחוזים ממקרי המוות שלהם. כמו כן יש לו השפעה מכרעת ב־80 אחוזים ממקרי ההתאבדויות. 70 אחוזים מהאינדיאנים החלו לשתות לפני הגיעם לגיל 13. השימוש באלכוהול ובסמים באוכלוסייה האינדיאנית גבוה פי 24 מביתר האוכלוסייה. רק 40 אחוזים מהאינדיאנים הם בני יותר משלושים. 45 אחוזים מהאלכוהוליסטים האינדיאנים הם נשים, ו־58 אחוזים מהתינוקות שנולדים להן סובלים ממנת משכל של פחות מ־70 ומבעיות רפואיות קשות. כך שימש האלכוהול מכשיר יעיל בידי ציביליזציה "מתקדמת" לניתוץ ציביליזציה מסורתית.

(פרופ' ארנון גוטפלד – מלמד וחוקר בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב ובמרכז הבינתחומי בהרצליה. ספרו "רצח עם בצפון אמריקה" עומד להתפרסם בימים אלה בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה)

כבר ב-1786 המליץ מושל לואיזיאנה הספרדי לאלה שסחרו עם האינדיאנים לעשות שימוש נרחב באלכוהול, כי אז הסחר עמם יהיה קל ומוצלח יותר. הסוחרים שילמו לאינדיאנים ב"מים משוגעים" או ב"מי אש"

אבוריג'ינים – יסודות תרבותם נרמסו
כתב: אברהם שקד

רבים מילידי אוסטרליה, האבוריג'ינים, הכירו את השפעתם של מיצי הפירות המותססים עוד לפני שהגיעו אירופאים ליבשת, אך לא עשו בהם שימוש מוגזם. כמו בחלקי עולם אחרים, זמן בואם של האירופאים לאוסטרליה (1788) היה הרגע המכונן של תהליך היווצרות תדמית "היליד השיכור", שמקובלת עד היום על רבים מתושבי היבשת.


גם הסיבות לכך מוכרות ממפגשי תרבויות אחרים בנוסח הקולוניאלי: ראשית, המתיישבים הביאו עימם כמויות גדולות של משקאות אלכוהוליים, שתפסו מקום מרכזי בחייהם. שנית, מפגש המתיישבים עם הילידים האוסטרלים היה לקונפליקט מתמשך, ובמהלכו נרמסו יסודות חייהם המסורתיים של האבוריג'ינים. הם נושלו בברוטליות מאדמת אבותיהם, שהיתה המקור לקיומם הפיזי וכן לקיומם הנפשי והרוחני־דתי. מנושלים ומקופחים, רעבים וחולים במחלות מיובאות שאת טיבן הקטלני לא הכירו, הם היו טרף קל לאלכוהול ככלי לשמחת עניים ולשכחה.


למרות השינוי לטובה שחל בעשורים האחרונים ביחסן של החברה והממשלה באוסטרליה אליהם, העובדה שרבים מהאבוריג'ינים הם עדיין חלק מהשכבה הסוציו־אקונומית הנמוכה במדינה היא הסיבה לכך שגם כיום שתיית אלכוהול היא מזור מפוקפק למצוקות. בה בעת, ובלי קשר למעמד הסוציו־אקונומי, נפוץ האלכוהוליזם גם בקרב בני "הדור האבוד" (ילדים ממוצא אבוריג'יני שהורחקו ממשפחותיהם ומתרבותם, בדרך כלל בכוח, מתוקף מדיניות שהיתה מקובלת באוסטרליה עד שנות השבעים של המאה העשרים) וגם בקרב צאצאי אותו הדור.


ועם זאת, הנתונים היבשים מפריכים את תדמית "היליד השיכור". כבר לפני כ־15 שנים הוכיח דוח מדעי ש"תיאוריית מי האש" הגורסת שהאבוריג'ינים חסרים את היכולת הפיזיולוגית להתמודד עם צריכת אלכוהול ועל כן נוטים להשתכר בקלות — היא חסרת שחר. אחוז האבוריג'ינים שאינם שותים אלכוהול גבוה בדרך כלל במידה ניכרת מאחוז המתנזרים משתייה בקרב האוכלוסייה הלא אבוריג'ינית. אחוז השותים באופן שמסכן את בריאותם בטווח הקצר והארוך דומה בשתי האוכלוסיות, עם יתרון קל אך מדאיג לאבוריג'ינים בקרב קבוצת הגיל 19-14. הממשלה האוסטרלית מודעת לנזק החברתי והכלכלי של השתייה בחברה האבוריג'ינית, ובשיתוף עם מנהיגי הקהילות הן מקדמות תוכניות לצמצום התופעה. בכל התוכניות הללו משולבים הטיפול החוקי, הרפואי והפסיכולוגי באמצעים שמיועדים לחזק את הקשר של הקהילות האבוריג'יניות עם מסורת אבותיהן ולהעצים את תחושת הגאווה שלהן בתרבותן. ֿ

(אברהם שקד — מחבר הספר "האבוריג'ינים — מסע אל זמן החלום" בהוצאת מפה)

מנושלים ומקופחים, רעבים וחולים במחלות מיובאות שאת טיבן הקטלני לא הכירו, היו האבוריג'ינים טרף קל לאלכוהול

מונגוליה – חצי מהעם שותה באופן קבוע
כתבה: טובית נייזר

הסובייטים אמנם עזבו את מונגוליה ב־1990, אבל השאירו מאחוריהם אדי אלכוהול שטרם התפוגגו. המעבר לשלטון דמוקרטי ולכלכלת שוק חופשי והתנאים הסוציאליים החדשים גרמו לרבים להתמכר לאלכוהול. בדוח שהכין האו"ם במונגוליה ב־2001 מופיע הגורם הסוציו־אקונומי כסיבה העיקרית לאלכוהוליזם. תקופת המעבר בין סוגי השלטון הגדילה את שיעור האבטלה והעוני והעמיקה את הפערים החברתיים.


אזרחים רבים לא הצליחו להתאים את עצמם למצב החדש. התקוות לעתיד טוב יותר התחלפו בכעס, בחרדה ובפסימיות – ואלה הפנו את התושבים לחנות המשקאות הקרובה. באותן השנים הפכה מכירת משקאות אלכוהוליים נגישה לכולם. בשנת 1990 לבדה היתה כמות הוודקה הנצרכת במונגוליה פי 1.5 מהממוצע העולמי לאדם. ייצור האלכוהול המקומי לא עמד בביקוש של המסעדות והברים המתרבים. אנשי עסקים החלו לייבא עוד ועוד אלכוהול בלי שאיכותו נבדקה על ידי השלטונות.


בארבע השנים הראשונות של המעבר לכלכלת שוק חופשי הגיע האלכוהוליזם לשיעורים עצומים והשפיע לרעה על החברה כולה. מסמך שנוגע לביטחון הלאומי משנת 1994 קבע את עקרונות המשטר: "אם אלכוהוליזם מגיע לשיעורים שמסכנים את בריאות האוכלוסייה, הוא צריך להיחשב כאיום על הביטחון הלאומי". באותה השנה נחקק חוק למלחמה באלכוהוליזם שהניח את אבני היסוד לייצור, לייבוא, למכירה ולצריכה של משקאות, וציין דרכי לחימה ומניעה. ב־1997 הוקמה למשך שנתיים קבוצת עבודה מיוחדת בכפיפות לנשיא, שמטרתה להילחם באלכוהוליזם.


ולמרות כל אלה, בשנת 2001 הלכה התופעה והתרחבה: פשעים, תאונות עבודה ונזקים בריאותיים היו לדבר שבשגרה. בדוח ההוא של האו"ם נקבע כי 51.2 אחוזים מהאוכלוסייה הבוגרת צורכים אלכוהול באופן קבוע ומשום כך מעורבים בהפרות חוק שונות. דוח שפרסם ארגון הבריאות העולמי בשנת 2004 ציין כי נשים נופלות קורבן לאלימות יומית שמתודלקת בוודקה. עוד צוין בדוח כי 72 אחוזים מהפשעים החמורים במדינה (רצח, שוד אלים ותקיפות) קשורים בו. לתופעה יש עוד השלכות, ובהן פגיעה בעסקים בשל חוסר יציבות, אלימות וזנות. נראה שאף שהוקמה במונגוליה מערכת חוקים למלחמה באלכוהול – יישומה לעת עתה נכשל.

(טובית נייזר – עיתונאית. חיה שנתיים בהונג קונג. מרבה לטייל בארץ ובעולם)

חתונה בטהיטי

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.