תפריט עמוד

תנינים באוסטרליה: הצלה או פגיעה?

תנינים באוסטרליה: הצלה או פגיעה?

לתנין הים (סוֹלטי), הגדול והתוקפני מכל מיני התנינים, יש טפרים ארוכים, שיניים חדות ולסתות אימתניות. לפי קית' קוק, המנהל חווה לגידול תנינים בצפון אוסטרליה, חוות התנינים הן סיפור הצלחה אקולוגי של שימור מינים בסביבתם הטבעית. לפי ארגונים ירוקים - אין זו אלא תעשיית מותרות אכזרית, העלולה לפגוע באוכלוסיית התנינים המידלדלת בטבע

שביתת נשק מתוחה למדי שוררת בין שני מינים של בעלי חיים, החולקים ביניהם את פסגת שרשרת המזון באיזור הספר הצפוני של אוסטרליה – מרחב ענק של סוואנה טרופית, יערות גשם עשירים וביצות שורצות דגה. האחד ותיק מאוד בכדור הארץ, שריד מימי הדינוזאורים, השני – הגיע רק לפני זמן קצר לתחרות האבולוציונית. לאחד מוח זעיר, המנחה אינסטינקט עז של הישרדות, וגם כוח רב, מגוון תחבולות ומחסן נשק מבעית בדמות מלתעות, אשר סייעו לו לשרוד הכחדות המוניות בעידני הקרח. השני – יומרני וחצוף, בעל מוח ענק, המאפשר לו להשפיע על הסביבה ככל אשר יחפוץ, ולהתאימה לצרכיו. לאחד קוראים תנין הים (Crocodylus porosus), המכונה סולטי (Salty), תנין מים מלוחים. כינוי מטעה, כפי שיתברר להלן. לשני – בן אדם (Homo sapiens).

הקשר בין שני המינים המוצלחים האלה החל לפני כ־40 אלף שנה (מעין מצמוץ עינייםחולף מנקודת מבטו של דינוזאור בן 180 מיליון שנה), כאשר כף רגלו של אדם דרכה לראשונה על החוף האוסטרלי. זו לא היתה תחילתה של ידידות מופלאה. להיפך. היתה זו ראשיתה של מערכת יחסים סוערת, רבת תהפוכות, שבה כל אחד מהצדדים צד את משנהו, עד עצם היום הזה.

במהלך תקופה זו נהרסו באוסטרליה מערכות אקולוגיות טבעיות רבות. האיזור הצפוני ניצל מהרס מוחלט בזכות ריחוקו ואקלימו הקשה, אך הכף נטתה לצידו של האדם. ציד התנינים באוסטרליה הגיע לשיאו בשנות השישים, שבהן יוצאו מהיבשת מאות אלפי עורות של תנינים. בראשית שנות השבעים נאסר הציד הבלתי מוגבל של תניני הים, ובזכות כושר ההישרדות המדהים שלהם, הם התרבו במהירות ומונים כ־150 אלף פרטים בוגרים, וידם עודנה נטויה.

אוכלוסיית התנינים התאוששה עד כדי כך שהפכה בסיס לתעשייה משגשגת. זו מושתתת על ההנחה כי צריכה אינה נוגדת את רעיון השימור, כל עוד היא נעשית באופן מבוקר, המאפשר את המשך קיומם של תניני הים. על מנת להבין כיצד זה עובד, יש לערוך היכרות קצרה עם התנינים ובני האדם החיים זה בצד זה באיזור הצפוני של אוסטרליה.

מלך טורפי הבשר ואני
תנינים מהווים כיום את מקור פרנסתם של אנשים רבים באיזור הצפוני, המיושב בדלילות: ממפעילי סירות תיור, המראים למבקרים המשתאים את כישורי הזינוק של תניני הפרא; דרך האבוריג'ינים, האוספים ביצים שנפגעו מהצפות; ועד לצבא שלם של חוקרים, המקבל את שכרו כדי לנסות לפענח את התעלומות הרבות האופפות עדיין את בעלי החיים הללו.

הסכנות האורבות לאדם מצד ציידים מומחים אלה נסבלות, בעיקר בשל ההון שאפשר להפיק מהם כאטרקציות לתיירים וכמקור לסיפוק הדרישה העולמית לבשר ולעורות. בהתחשב בפראיות, בתוקפנות – ויש שיגידו בכיעור – של תניני הים, עורותיהם רכים,עדינים ויפים במידה מפתיעה, ויצאו להם מוניטין של המשובחים והיקרים בעולם.

הדרך ממרחבי הפרא של אוסטרליה למסלולי התצוגות של פריז ומילאנו ארוכה אמנם, אבל במאה האחרונה הוכנו בעבודה קפדנית אביזרי האופנה, הנעליים והתיקים המשובחים בעולם מעורם של תניני הים. עורותיהם זכו לפרסומם בשל הדגמים היפים שעליהם, כל אחד יחיד ומיוחד, כמו טביעת אצבע, וכן הודות לעמידותם הרבה. שלא כבני דודיהם האליגטור (Alligator) ותנין היאור (Crocodylus niloticus), אין עצמות בעורם של תניני הים, והתצורות של קשקשיהם הן היפות והקטנות ביותר.

עבדתי עם תניני הים רוב חיי, ופיתחתי רגשי כבוד ויראה כלפי מה שאפשר לכנות אחד מפלאי העיצוב של אמא־טבע. תנין זה, הגדול והתוקפני ממיני התנינים הקיימים, מגיע לאורך של כשבעה מטרים ולמשקל של 1,500 קילוגרם. הוא היחיד ממיני התנינים שמסוגל לחיות במים מלוחים, ואפילו באוקיינוס הפתוח. עובדה זו עלולה להוביל לטעויות מסוכנות, משום שתניני הים מרגישים נוח באותה מידה גם במים מתוקים. התקפותיהם על בני אדם אירעו כאשר אנשים סברו כי השהייה במים מתוקים בטוחה, אך למעשה, מספר התנינים החיים במים מתוקים הוא כמו זה של התנינים החיים במים מלוחים.

העבודה עם יצורים פרה־היסטוריים אלה חייבה פיתוח כישורים מיוחדים, שכן מדובר בתעשייה שבה אפשר לאבד איברים ואף חיים. לעיתים נדרשתי לתפוס תנינים שהתקיפו ואף הרגו בני אדם. משמעות הדרישה בשטח היא לילות וימים ארוכים של חיבול תחבולות נגד מין ביולוגי, האחראי ליותר מתריסר מקרי מוות והרבה יותר מקרי תקיפה לא קטלניים רק בעשור האחרון.

אין מראה מפחיד יותר מטפריו הארוכים והחדים ומעיניו הנוקבות של מלך טורפי הבשר. להמחשת כוחו, די אם נזכיר כי כוח המחיצה של לסתותיו יכול לנקב סירות העשויות מלוחות אלומיניום בעובי חמישה מילימטרים. תנאי המרדף אחרי התנין קשים תמיד, והאינסטינקטים שלו הופכים אותו ליריב ראוי, המעמיד את הכישורים, הסבלנות וההחלטיות במבחן, עד קצה גבול היכולת.

85 ימים באינקובטור
גידול תנינים ניצב כיום, בכל רחבי העולם, בחזית השיטות המוצלחות והחדשניות ביותר לשימור חיות בר. הדלדול באוכלוסיית תניני הים בסוף שנות השישים עקב ציד בלתי מבוקר, והתרבותה המהירה בעקבות איסור הציד בשנות השבעים, הביאו לייסודה של תעשייה חדשה – גידול תנינים בחוות. כיום חיים בחוות אלה יותר מ־70 אלף תנינים – מזעירים, שזה עתה בקעו מן הביצה, ועד לענקיים, שאורכם שישה מטרים.

זהו סיפור הצלחה של שימור, המוכיח כי צריכה מבוקרת בקפדנות של מוצרים שמקורם במינים מסוימים, החיים בסביבתם הטבעית, יכולה להגשים את מה שתמיד חונכנו להאמין כי הוא בלתי אפשרי – לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה. ויש לשיטה זו גם ערך מוסף: שימור מערכות אקולוגיות של מינים נוספים, חסרי ערך כלכלי, אשר ללא פרויקט גידול התנינים היו בוודאי נכחדים בשל פעולות הרסניות, כמו כרייה ופיתוח אורבני.

אין רגע משעמם בחוות קיירנס (Cairns), אחת מחוות התנינים הגדולות במדינה, הנמצאת לא רחוק ממחסום השוניות הגדול (Great Barrier Reef) היפהפה. פעילות החווה בעונה החמה והלחה מתרחשת ברובה סביב תקופת הקינון, הנמשכת בין דצמבר למרץ.

בכל בוקר, לאחר כוס קפה חזק, מכינים שלושה אנשי צוות את הציוד הדרוש למסע מורט עצבים, אל מתחמי הריבוי הגדולים ודמויי הביצה, לאיתור הקינים ואיסוף הביצים. הציוד כולל גיגית פלסטיק עבור הביצים, עיפרון שנועד לסימון המצב שבו היו מונחות, משדר רדיו להזעקת עזרה במקרה שמתעוררות בעיות, והחשוב מכולם – קנה של במבוק.

קנה הבמבוק הוא אביזר חיוני, שכן הנקבות, ולעיתים גם הזכרים, יגנו בעוז על קיניהם בזינוק מן המים ובנשיכה רבת עוצמה של כל הנקרה בדרכם. בלי הקנה, שבעזרתו נבלמת ההתקפה כבר בראשיתה, היתה הופכת משימת האיסוף למעשה התאבדות.

לאחר הדיפת ההתקפה הראשונה, כורע אחד מאנשי הצוות בזהירות ומתחיל לפתוח את הערמות המרקיבות של צמחי מים, אשר מהם בונה התנין את קינו. כ־50 ביצים בממוצע, בגודל ביצת ברווז, נלקחות אז בעדינות רבה, כדי למנוע זעזועים מהביצה וחנק העובר המתפתח בה. את הביצים מדגירים באינקובטור למשך 85 יום, עד לבקיעתן.

אם יושארו בקן, לא יגיעו רוב הביצים לרגע הבקיעה בשל הצפות, התחממות יתר או טריפה על ידי לטאות, והתנינים שכן יבקעו מהביצים ימותו ברובם בשנת חייהם הראשונה. הנקבה מטילה עד 90 ביצים בשנה, במשך 50 שנה, ומבטיחה בכך את המשך השושלת.

מרגע שבקעו, מטופלים התנינים בתשומת לב מרובה במשך שלוש שנים, במכלאות פתוחות, עד הגיעם לאורך של שני מטרים. לאחר מכן נבחנת איכות עורו של כל פרט בקפדנות, כדי להבטיח כי רק העורות המשובחים ביותר יישלחו לעיבוד. אז ממיתים את התנינים ומפיקים מהם עור, בשר ומוצרי משנה. הבשר נמכר למסעדות, כדי לעלות על שולחנם של קולינרים הרפתקנים בכל רחבי העולם. הראשים, הרגליים והשיניים משמשים בתעשיית המזכרות.

וגם בכיס המרה של התנין יש מה לעשות: הוא משמש ברפואה הסינית לריפוי מחלת הסרטן. עד כמה שזה אירוני, דווקא אחד היצורים הבודדים בעולם שעדיין מסוגל לשלח את האדם דרגה או שתיים במורד שרשרת המזון עשוי, על פי האמונה הסינית, להביא מזור לאחת המחלות הקשות והמפחידות ביותר של האדם.

וכך, אפילו בעולמנו, שבו הולכת ומידלדלת השונות הביולוגית, בעקבות השמדה המונית של מיני בעלי חיים, ממשיך תנין הים האוסטרלי, דינוזאור בעידן חדש, להיות ראוי להערכה וליראת הכבוד שלנו ועתיד, כך נראה, להמשיך את קיומו כשורד מומחה.

מאנגלית: נירית רוסלר

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

חתונה בטהיטי

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות