תפריט עמוד

תיירות אקולוגית – האמנם?

תיירות אקולוגית – האמנם?

אקו–תוריזם הוא הטרנד הכי חם בענף הנסיעות העולמי, אבל לא די לחבק עץ ביער גשם או להתפעל מקן של צב ים על חוף נידח.

"העתיד של הילדים שלי תלוי בתיירים שיבואו לכאן לראות את הגורילות", אמר בכוונה גדולה מילטון, הגשש המקומי שפילס לנו נתיב במעלה יער הגשם העבות של רכס הרי וירונגה (Virunga). צעדנו לפגישה מרתקת, ייחודית ונדירה עם גורילות ההרים, הנמצאות בסכנת הכחדה חמורה (Critically Endangered; עוד על מדרג סכנת ההכחדה ראו מסע אחר גיליון 191). הפארק הלאומי בווינדי (Bwindi Impenetrable National Park) הוקם ב–1993, בדרום מערב אוגנדה, באזור הגבול עם רואנדה ועם הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. הפארק הוא דוגמה מצוינת לפרויקט שימור בעל חשיבות עליונה, המשמש מוקד משיכה לתיירות אקולוגית. אך גם היום המשימה אינה קלה, ועדיין  שומעים על מקרים של התעללות בגורילות בידי חיילים מצבא קונגו ולוחמי מיליציות חמושות. בחודש יולי השנה נורו למוות ארבע גורילות בוגרות, ככל הנראה בידי לוחמי מיליציות. מילטון עצמו התפרנס מציד חיות בר עד שהצטרף לצוות הפארק הלאומי, העובד בשיתוף פעולה עם "תוכנית השימור הבינלאומית של הגורילות" (IGCP). בני משפחתו של מילטון, חבריו ורבים מאנשי כפרו מתפרנסים היום, מי במישרין ומי בעקיפין, מהתיירים שבאים לפגוש את קופי האדם הגדולים בעולם במקום מחייתם הטבעי.

הר געש פעיל בפארק לאומי פואס בקוסטה ריקה

עתיד ילדיו של מילטון אכן תלוי בתיירות, וקל להבין כמה חשובה אוכלוסיית הגורילות לתיירות זו, שהיקף הכנסותיה מוערך בשלושה מיליון דולר בשנה. כשמוסיפים לסכום הזה את הכנסות בתי המלון, המסעדות, שירותי התחבורה ושירותי תיירות נוספים, מתברר ש"תיירות הגורילות" מכניסה כעשרים מיליון דולר בשנה, ואת הסכום הזה חולקות ביניהן אוגנדה, רואנדה והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. הצמיחה הניכרת במספר התיירים והפיתוח הנלווה אליה מתנגשים, לכאורה, במטרה המרכזית – מזעור הנזק הסביבתי. עם זאת, המאזן הסופי מצביע בבירור לטובת קיום הפעילות התיירותית, שכן בלעדיה לא יימצאו המשאבים לשיקום ולשימור היער, למחקר ולמעקב אחר הגורילות, ולקידום הקהילה המקומית. הניסיון למזער את ההשפעה על הסביבה בא לידי ביטוי בהגבלה חמורה על מספר התיירים המורשים לצפות בגורילות מדי יום (רק שישה לכל קבוצת גורילות), בהגבלה על מספר קבוצות הגורילות שבהן יכולים המבקרים לצפות (רק שתיים מתוך 26 הקבוצות המוכרות לחוקרים), וכן בהקפדה על בריאות המבקרים (מבקר שלקה בהצטננות, למשל, לא יוכל לצפות בגורילות).

פתאום כולם רוצים להיחשב ירוקים
בשנים שחלפו מאז המפגש עם גורילות ההרים באוגנדה ביקרתי ביעדים רבים בעולם ונחשפתי למגמה הולכת וגוברת של מיזמים תיירותיים המתגאים בכותרת "תיירות אקולוגית". הייתכן שהמונח תיירות אקולוגית הפך בשנים האחרונות פופולרי מדי? כולנו נתקלים בפרסומים רבים של אתרים שהכתירו את עצמם "ירוקים" והם מנסים למשוך אותנו, התיירים, להגיע דווקא אליהם, בזכות הניחוח הירוק שהם מפריחים לחלל האוויר. יתרה מזו, חברות רבות ומפעלי תעשייה שונים מנסים לצבוע עצמם בירוק באמצעות תרומה לארגון סביבתי כלשהו או לפרויקט מסוים, והכל כדי לשכנע את דעת הקהל שאין בפעילותם סכנה סביבתית.

אם כן, בידי מי הסמכות לקבוע את אמות המידה לקבלת "תו ירוק"? מי מחליט אם בית מלון, או כל מיזם תיירותי אחר, עומד בקריטריונים הנדרשים? האם המלון שבו לנתם לאחרונה, המבקש שיתוף פעולה מאורחיו בצמצום כמות הכביסה כדי לחסוך במים ובחומרי ניקוי כימיים – מתחשב בסביבה? או שמא לא די בזה? ואם הוא מפריד את הפסולת או ממחזר פסולת אורגנית? ומה באשר להחלפת הנורות לנורות חסכוניות? ושימוש באנרגיה סולרית? איך נדע אם אנו נותנים יד למיזם שיש בו התחייבות אמיתית לשימור הסביבה, או סתם מפרנסים מישהו בעל יכולת שיווקית טובה? האם בהצהרה שמקום מסוים הוא "ירוק" יש משום הבטחה שהוא אינו גורם נזק סביבתי?

את המונח "תיירות אקולוגית" טבע הקטור סֵבּלוס לסקוריין, אדריכל, פעיל סביבה ויועץ תיירות מקסיקני, רק בשנת 1983. עד היום אין הגדרה כלל עולמית מוסכמת למונח הזה, ואפשר למצוא לו הגדרות רבות ושונות. המקובלת בהן היא ההגדרה משנת 1990 של האגודה הבינלאומית לתיירות אקולוגית (TIES): "תיירות אחראית באזורים טבעיים, השומרת על הסביבה ומשפרת את רווחת התושבים המקומיים". לארגון תיירות אקולוגית אוסטרליה (Ecotourism Australia), שנחשב המוביל העולמי בתחום הזה, יש הגדרה משלו: "תיירות בת קיימא המתמקדת בחוויית מפגש עם אזורים טבעיים באופן המטפח הבנה, הערכה ושימור של סביבה ותרבות".

קוליברי על מתקן האכלה לציפורים בקוסטה ריקה


עוד הגדרה מקובלת, מורחבת יותר, אומצה בשנת 1996 על ידי האיגוד העולמי לשימור (IUCN): "תיור וביקור אחראי מבחינה סביבתית באזורים טבעיים בלתי מופרים יחסית, כדי ליהנות מהטבע ולהעריך אותו (וכל מרכיב תרבותי, היסטורי או עכשווי, המתלווה אליו), באופן המקדם שימור, ממזער השפעה שלילית של מבקרים ויוצר הזדמנויות למעורבות פעילה של התושבים המקומיים שיש בצדה תגמול כלכלי–חברתי".

העובדה שאין הגדרה אחת מוסכמת למונח תיירות אקולוגית נובעת, ככל הנראה, מריבוי בעלי העניין וההיבטים המעורבים בתחום, וגם מהקושי להבהיר ולהבין את המושג "פיתוח בר קיימא", שהוא אחד ממושגי המפתח של התיירות האקולוגית.

במקום להרוס את היער, להגן עליו
לכאורה אין בצירוף הזה של "תיירות" ו"אקולוגיה" כל היגיון, שהרי אלה שני מרכיבים סותרים: מצד אחד עומד הרצון והצורך להביא מסה קריטית של מבקרים כדי לקיים את העסק התיירותי כעסק כלכלי לכל דבר; ומצד שני, הרצון לצמצם ככל האפשר את ההשפעה על הסביבה שיש למבקרים הרבים ולתשתיות הדרושות לקליטתם.

על פי ארגון התיירות הבינלאומי, תיירות אקולוגית תופסת כעשרים אחוזים מנפח התיירות הבינלאומית, והיא גדלה בקצב של 30 אחוזים בשנה. אם לדבר במספרים: מתוך 800 מיליון תיירים בעולם, כ–160 מיליון משתתפים בפעילות המוגדרת אקולוגית. גם אם רק במעט מהמקרים מדובר במיזמים שבפעילותם יש התחייבות אמיתית לסביבה, הרי שעם נתונים כאלה אין להתווכח – כולם רוצים לקפוץ על העגלה הדוהרת של התיירות האקולוגית, ולנגוס נתח גדול ככל האפשר מהלהיט העכשווי.

ג'ון שורס, מומחה למדיניות, כלכלה וניהול משאבי טבע, ניסח שיטת דירוג לתיירות אקולוגית. באופן טבעי לא כל מיזם תיירותי יכול לעמוד ברמה הגבוהה ביותר, ודאי לא מיד עם הקמתו, והדירוג הזה יכול לספק קנה מידה להערכת מיזמים תיירותיים ולשמש כלי עזר גם ללקוחותיהם, התיירים, וגם לממשל המעוניין לעודד גופים ירוקים.

התיירות האקולוגית נוגעת למעשה בשלושה תחומים: חינוך, קהילה וסביבה. אזור החפיפה בין התחומים האלה חייב לספק גם רווחיות עסקית, החיונית לקיום החבילה התיירותית בשלמותה. אם נשוב אל מילטון, הגשש מיערות אוגנדה, נבין היטב את השילוב: הרס יער הגשם והכחדת הגורילות עשוי להביא ממון רב בטווח הקצר (ממכירת זכויות הכריתה לחברות זרות, למשל), אולם לאחר תקופת שפע קצרה, לא ייוותר מאומה, והתושבים יישארו חסרי כל. לעומת זאת, הגנה על היער ועל המגוון הביולוגי שבתוכו עשויה לספק פרנסה למספר רב של תושבים, בתחומי תעסוקה מגוונים, וכל זאת לטווח ארוך. גם ילדיו של מילטון ייהנו ויוכלו להמשיך להתקיים, אם גורילות ההרים ובעלי חיים אחרים שמושכים תיירים לאזור לא ייעלמו. כל זאת מתוך הנחה שהתשתיות שייבנו לצורך התיירות יגרמו נזק סביבתי קטן ככל האפשר.

מכלי אשפה למחזור בכניסה לאתר של גשרי חבלים ואומגות במונטה ורדה, קוסטה ריקה


בעקבות הצבים באים התיירים
קוסטה ריקה מזוהה היום לחלוטין עם תחום התיירות האקולוגית, והיא משמשת דוגמה למדינה שיוצרת מציאות ירוקה וכופה אותה על המבקרים. למנהיגיה התחוור שערכו של יער עשוי להימדד במוצרים שמפיקים ממנו, כמו גומי, פרחים, פירות, עץ ועוד, אבל ליער יש גם ערך כלכלי הטמון בפוטנציאל התיירותי. היום ברור לכל העוסקים בתחום שערכו הכלכלי של יער הגשם בצורתו הטבעית גבוה לאין שיעור מערך השימוש במוצריו, ולפיכך הממשלה נותנת הטבות במס לבעלי חלקות יער כדי לעודדם לשמר את היער ולהתפרנס ממיזמים תיירותיים, במקום להתפרנס במישרין ממוצרי היער. האינטרס הדדי: המדינה מעוניינת בשימור היערות, הסביבה הטבעית והמגוון הביולוגי, והתושבים זוכים בתמיכה כספית ומבטיחים את עתיד ילדיהם.

כך התפתחו בקוסטה ריקה אתרי תיירות שבהם אפשר לצעוד בתוך יער ענן בליווי מדריך, לגלוש באומגה מעל צמרות העצים, ללכת על גשרים מתוחים במעבה היער, להכיר את עולמם המופלא של החרקים, לצאת לסיור לילי ביער הגשם וכיוצא באלה פעילויות. השמורות הפרטיות הן חלופה ראויה לפארקים הלאומיים הקלאסיים, ואפשר למצוא בהן אכסניות קטנות וחדישות, מחויבות לסביבה.

"תיירות צבי הים" ממחישה היטב את השילוב בין קהילה, חינוך וסביבה. בעונת ההטלה עולות מאות ואלפי נקבות של צב הים אל חופי הים הקאריבי והאוקיינוס השקט בקוסטה ריקה. תיירים רבים מגיעים לחופים באישון לילה כדי לצפות בתהליך ההטלה. זוהי תיירות אקולוגית במיטבה: תושבי המקום עברו הכשרה וכעת הם מתפרנסים מהדרכת הסיורים הליליים בעקבות צבי הים, התיירים זוכים בחוויה חינוכית מעצימה ומרגשת. הרווחה לקהילה המקומית מתבטאת גם במגוון מקורות תעסוקה שנוצרו בעקבות בואם של התיירים – אכסניות, מסעדות, עבודות תחזוקה ועוד. לולא צבי הים סביר להניח שהמקומות הללו לא היו זוכים לתשומת לב תיירותית כלל. מלבד כל אלה, רשויות המדינה והתושבים הגיעו להסדר המתיר למקומיים לאסוף כמות מוגבלת של ביצי צבים, הנחשבות למעדן מסורתי. הימים שבהם מותר לאסוף את הביצים והכמויות המותרות לאיסוף נקבעו באופן מדויק.

חלק ממערך ההדרכה על צבי הים בקוסטה ריקה. התושבים המקומיים עוברים הכשרה, ומתפרנסים מהדרכת הסיורים


הפן הסביבתי ברור: התושבים מבינים כי ללא אוכלוסיית הצבים ייעלמו גם התיירים, והם עושים כמיטב יכולתם להבטיח שהצבים יגיעו לחופים. מספר הקנים ושיעור ההצלחה בבקיעה עולה, וזו תרומתם לשימור המינים המטילים בחופי קוסטה ריקה.

הרבה גורמים נהנים מהרווחיות העסקית: בימי "ההגעה הגדולה" של הצבים כל תושבי האזור עובדים קשה ומכניסים לקופה סכומי כסף גדולים, המהווים לעתים הכנסה שנתית. נהגי המוניות מפיצים את השמועה ומביאים לחופים הרלוונטיים המוני תיירים, האכסניות מלאות עד אפס מקום, סיורים יוצאים במשך כל הלילה, ואנשי הכפר עובדים ללא לאות כדי לנצל את 36 השעות שבהן מותר לאסוף ביצי צבים. כל אלה יוצרים תנועת תיירות אקולוגית אמיתית, על כל מרכיביה.

דיסנילנד של התיירות האקולוגית
הבום התיירותי הביא עימו לקוסטה ריקה שגשוג כלכלי, והדבר מניב מיזמים חדשים לרוב. רבים מנכסים לעצמם את התווית הירוקה, אף שלאחדים מהם אין דבר וחצי דבר עם הגנה על הסביבה או עם שימורה. מי שמהלך ברחובות הערים בקוסטה ריקה יכול למצוא סוכנויות "אקולוגיות" להשכרת רכב ו"תפריט אקולוגי" במסעדות. במקרים רבים אלה מילים ריקות מתוכן, אבל הן מעידות לפחות על ההכרה בחשיבות ההיבט האקולוגי של התיירות. השימוש בתווית התיירות האקולוגית בקוסטה ריקה הוא תופעה נרחבת עד כדי כך שבאירופה החלו לכנות את המדינה "אקו–דיסני".

דוגמה למודעוּת הרבה לתחום התיירות האקולוגית ולהשפעתה על כלכלת קוסטה ריקה אפשר למצוא בדבריו של הנשיא לשעבר, חוסה מריה פיגֵרֶס, במסע הבחירות שלו: "קוסטה ריקה צריכה להפסיק להתחרות באתרי הנופש של מקסיקו והקאריביים, ובמקום זה לעודד את התושבים לבנות מלונות קטנים ולחבר את התיירות עם שימור הסביבה". ממשלתו העבירה חוק המחייב כל מלון חדש שנבנה לחתום על "הצהרת השפעה סביבתית".

הקידום הבלתי נלאה של תיירות אקולוגית בקוסטה ריקה מתבטא במספרים: בעשורים האחרונים זינק מספר התיירים, והוא עומד היום על כמיליון תיירים וחצי בשנה – במדינה שאוכלוסייתה מונה ארבעה מיליון. הפיתוח המהיר כרוך גם בעומס גדל והולך על הטבע, ולפיכך נדרשת מדיניות מכוונת, כדי למנוע נזקים דווקא מצד אלה המנסים להגן ולשמור על המערכת האקולוגית. לכל שטח יכולת נשיאה מוגבלת, ויש לנקוט משנה זהירות ולקיים הערכות מצב קבועות כדי לקבל החלטות מעשיות לגבי המשך הפעילות התיירותית בשטח מבלי לסכן את הסביבה.

תו ירוק כחול–לבן
בערב פסח האחרון הסתיים בישראל קורס תיירות אקולוגית במסגרת פרויקט "חיים לירדן". מטרת הקורס היתה להעניק ידע וכלים מעשיים לתיירנים שרוצים לקבל הסמכה ל"תו ירוק – תיירות אקולוגית". התיירנים שסיימו את הקורס ישתתפו בקביעת התקן לתיירות אקולוגית ויקבלו תמיכה כספית מתקציב הפרויקט לביצוע השינויים הדרושים כדי להיות לחלק מהתיירות הירוקה. הפרויקט פועל בשנים האחרונות בשיתוף עם האיחוד האירופי ועם מועצה אזורית גליל עליון, כחלק מניסיון לשמור על סביבת הנחלים הייחודית בצפון. ההנחה היא שריבוי התיירים עלול לפגוע בסביבה הנופית ובערכי הטבע בצפון, וכי יש לעשות מאמצים לשלב בין הגידול הצפוי בתיירות ובין הרצון לשמר את הסביבה על מרכיביה. זהו למעשה ניסיון ראשון לנסח, בשיתוף אנשי תיירות מקומיים, קווים מנחים לפעילות תיירותית החיה בשלום עם סביבתה.

בארץ יש לא מעט אתרים המשווקים עצמם כ"אקולוגיים", אך מיעוט קטן מאוד מהם אכן עומד ולוּ במקצת הקריטריונים המקובלים לקבלת "תג ירוק" שכזה. אלה כמה מהקריטריונים שהוגדרו בקורס: חיסכון במים ומִחזור מים אפורים (מים ששימשו לרחצה ולכביסה, מי עיבוי ממזגנים ועוד), הגברת מעורבות התייר בשמירה על הסביבה, הכשרה אקולוגית לצוות העובדים, הפסקת השימוש בחומרי הדברה, שימוש בחומרי ניקוי ירוקים, כביסה חסכונית, מיון פסולת ומחזורה, שימוש באנרגיה סולרית, בנייה אקולוגית, טיפוח הצמחייה הטבעית באתר וגידול ירקות לשימוש עצמי. כמו כן הוגדרה שיטת צבירת נקודות לעומדים באמות המידה האלה, ואתר שיצבור מאה נקודות יזכה ב"תו ירוק".

התיירים (כלומר אנחנו) הם היחידים שבידם לקבוע איך תיראה מפת התיירות העתידית. על פי המגמה המסתמנת, יותר ויותר אנשים מוכנים וגם יכולים לשלם לא מעט כסף בעבור חופשה שיש בה משהו מעבר לטיול שגרתי בחו"ל. זהו הערך המוסף הירוק, שיש בו אתגר, שאפשר לספר עליו בבית ולחברים, שנותן לנו תחושת אחריות, ולא פחות חשוב: שאינו מאלץ אותנו להתפשר על נוחות ולא על איכות. "תו ירוק" (למרות הבעייתיות בהגדרה) הוא היום מושא תשוקתם של רבים ממפעילי התיירות בעולם, שרואים בו מנוף שיווקי מצוין, המגדיל את הביקוש בקרב קהלי יעד איכותיים, ובד בבד מצדיק גביית מחירים גבוהים.

הפיכתה של התיירות האקולוגית למגמה בינלאומית מבטיחה כי יש תקווה. תקווה לשימור אתרי טבע ונוף. תקווה להכרה בחשיבותם של אלה, לא רק לרווחת הצופה, אלא בעיקר למען בריאותו של כוכב הלכת ארץ. תקווה שגם ילדינו וילדי ילדיהם יוכלו לחיות פה.

 

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

    האם המאמר הזה עזר לך?

    עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *