תפריט עמוד

תאילנד – ללכת לאיבוד בארץ סיאם

למה להישאר במקום אחד כשאפשר לאבד את הדרך, לנדוד בין איים יפים כמו חלום, ג'ונגלים, פילים, אנשים מסבירי פנים באופן יוצא דופן, הטוק טוקים של בנגקוק? חוויות מטיול בתאילנד

ในประเทศไทยที่คุณไม่เคยต้องการที่จะมาถึง – מבינים מה כתוב כאן? סביר להניח שאם אתם לא דוברים את השפה התאית תתקשו מעט. המשפט, בעזרתו הטובה של מנוע התרגום של גוגל, אומר משהו כמו: "בתאילנד אתה לעולם לא רוצה להגיע".

לא בטוח אם המשפט הזה, אותו אמרה לי מלווה תאית באחד האיים בדרום המדינה, הוא אמנם נכון, אבל זה לא ממש משנה. אם אתה טייל אמיתי, ארץ סיאם (כך נקראה תאילנד בעבר) היא בהחלט אחד מאותן הארצות שהיית רוצה ללכת לאיבוד בהן.


גן עדן זה שם. איים בדרום תאילנד

לא מכבר קיבלתי הזדמנות מצוינת לאבד קצת את הדרך בארץ היפה הזאת. הייתי עם קבוצת עיתונאים בבנגקוק, משם ערכנו שורה של מסעי בזק ומחטפים של כמה מקומות ונופים עוצרי נשימה ברחבי תאילנד. באזור קראבי, בדרום המדינה, חלפנו על פני איים אקזוטיים עוצרי נשימה Ko Ngai, ko Mook and Ko Kradan. באיזור צ'יאנג מאי בצפון המדינה פגשנו פילים, ולא במהדורה התאית השכיחה של מופעי פילים ברחובות ובקרקסים (ראו כתבה).


שותלות אורז באיזור צ'יאנג מאי

בתאילנד, כמו בכל מקום אחר בעולם שיש בו תרבות ודרך חיים שונה כל כך, צריך להלך כמו חוקר ארצות. לדרוך את החושים עד לקצה היכולת, לתור, להאזין, להריח ולחוש. לדוגמה האיים. מה כבר אפשר להגיד? כולם כאחד הם מסוג המקומות שמפיקי סרטים עתירי תקציב היו בוחרים להם לשמש כ"גן עדן".

האמת היא שכאשר אתה מפליג בסירה מאי לאי, ולעיתים גם עוגן בו, או סתם קופץ למים, קשה להישאר אדיש. השמים כחולים בגוון עמוק, המים צבועים בגוונים רכים שמשתנים כל העת על פי הגחמות של מזג האוויר והעננים שמתעבים. ועדיין לא דיברנו על צורת האיים – סלעי הגיר הפורצים מהאוקיינוס ומתריסים לעולם כאילו היו טווסים בשעת ריקוד החיזור שלהם. ואל כל זה מצטרפת הצמחייה והג'ונגל עמוס הצבעים והריחות. או במילה אחת: וואו!


משתובבים על פלגי מים. כיף ללכת כאן לאיבוד

ומה עם האנשים? מבלי להיכנס לרבדים של תרבות ומסורת, התחושה המתקבלת לאחר שהות והתחככות, גם אם קצרה יחסית, עם בני המקום, היא של עם נעים ואדיב ומסביר פנים בצורה יוצאת דופן. המפגש עם התייר, במקרה זה אזרח מהמזרח התיכון, הוא מרתק ומרגש. על המחסום של אי ידיעת השפה מתגברים בעזרת שפת הפנים, התנועות והמחוות הקלות, מה שמשווה לאנטרקציה הזו בין התייר לאנשי המקום קסם מיוחד. מתוך כך, הרושם המתקבל הוא שהתשתית התיירותית כאן היא יעילה ומוקפדת.


יפיפיה שהובילה תהלוכת חג בצ'יאנג מאי (Loi Kratong)

בכל מקום אליו הגענו נשלפו מיד כרטיסי ביקור מפורטים יחד עם תיקיות מסודרות ובהן מגוון עשיר של טקסטים, תמונות, מפות ואפילו דסקי מחשב עמוסים בקבצי וידאו ותמונות. תאילנד יודעת להיטיב עם מבקריה ואורחיה.

משהו על התחבורה. כמו בארצות רבות אחרות, במיוחד באסיה, היחס לאמצעי התחבורה כאן הוא פרקטי וחסר מעצורים. אתה יכול לעלות על כל אמצעי, בלבד שיהא מסוגל להעביר אותך ממקום למקום. התמונות שכיחות ומוכרות כל כך, ובכל זאת כאשר אתה רואה שלוש נשים דוהרות על טוסטוס מקומי, התמונה מפתיעה ומרגשת.


שלישייה על טוסטוס מקומי. כשזה מגיע לאמצעי תחבורה – הכל כשר

ומשהו על בנגקוק. די בשמה של העיר להעלות אינספור אסוציאציות וסיפורים. מה לא נאמר עליה? עצם אזכור השם מעלה באפי ריח חמוץ מתקתק של כרך צפוף ועשן. אבל זה כמובן לא הכל.

ערב אחד ראיתי אדם רץ בפארק ממול למלון. הוא נראה כתייר. ופתאום אני מבין שלא ראיתי בעיר הענקית אף אדם שעושה ג'וגינג. לא בטוח אם זו אבחנה מדויקת, אולם הרושם המתקבל הוא שריצה והליכה ספורטיבית אינם בגדר תחביב מועדף כאן.


נהגי טוסטוס בבנגקוק. שיעור באבולוציה הישרדותית | צילום: אסף קליגר

אותו דין נדמה לי חל לגבי הגרפיטי. הערים במקומותינו, עם משטחי הבטון, הקירות והדלתות והכבישים, עמוסות לעייפה בציורים ואיורים גרפיים. חוצות העיר בנגקוק, כך נראה, ריקות.

אבל יש להם את הטוק טוק. הנסיעה בתלת אופן הממונע והרועש הזה איננה חוויה מלבבת, בעיקר בגלל רעש המפלט והאוויר המזוהם שבחוץ. אבל זו בהחלט נסיעה מרתקת. הרכב הזה קצת מזכיר לי את סרטי סוף העולם. הנהג של הטוק טוק מקפיד לא לשמור על אף חוק תנועה, ובוודאי לא על כללי הבטיחות. החיתוכים שהוא מבצע על משאיות ומוניות, והמשולשים המהירים שהוא מצייר בכבישים הסואנים של העיר, מזכירים לי משהו מתורת האבולוציה הביולוגית: שורדים אלה המתאימים טוב יותר לסביבתם.

____
הכותב היה אורח של לשכת התיירות של תאילנד TAT בישראל; הטיסה מישראל לתאילנד באדיבות Turkish airlines.


שוק בעלי החיים בבנגקוק

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.