שוב ושוב אנחנו שומעים על ההתחממות הגלובלית ועל כך שאסון אקולוגי נמצא מעבר לפינה, אבל קשה להבין באמת את המספרים היבשים עד שנתקלים בסיפור קורע לב כמו זה שלפנינו, ואז המציאות המרה נחשפת באחת.
בסיפור הזה, על אישה אחת שרצה אל תוך הלהבות של שריפת יער ענקית במדינת ניו סאות' ויילס בדרום מזרח אוסטרליה על מנת להציל קואלה ממוות בטוח, אין אפילו רגע אחד שמח. גם ברגע ההצלה עצמו, כשאותה אישה, טוני דוהרטי שמה, מערסלת את הקואלה בעדינות בזרועותיה או כשהיא משקה אותו במים, אי אפשר שלא להצטמרר מזעקות הכאב הנוראות הבוקעות מפיו. ואם קיווינו לסוף טוב, שהפצוע, שזכה לשם לואיס, יצליח להשתקם ויחזור לעצמו ולטבע, הרי שגם זה לא קרה: כשבוע לאחר אותו מבצע הצלה הרואי, התבשרנו שהקואלה לא שרד את הפציעה הקשה וכי הוא מת מפצעיו בבית חולים לקואלות.
אישה מצילה קואלה משריפת יער באוסטרליה
הסיפור העצוב של לואיס הקואלה הוא רק אחד מתוך אינספור סיפורים נוראיים אחרים, תוצאה של הבצורת ההולכת ומחמירה משנה לשנה באוסטרליה, ובעקבותיה השריפות הענקיות שמחסלות שטחי יער נרחבים, ואת כל החי והצומח שבהם. על פי הערכות, בשריפות של אביב (אביב באוסטרליה, סתיו אצלנו) 2019 מתו כאלף קואלות ויותר מ-80% משטח המחיה שלהן נהרסו כליל. על פי מומחים, פירוש הדבר שהקואלות הפכו למין "נכחד פונקציונלית" (functionally extinct) – כלומר, לא נותרו מספיק זוגות של קואלות כדי לייצר דור חדש.
למרות שמם הנפוץ "דובי קואלה", למעשה אין כל קשר משפחתי בין הקואלה לדוב. הקואלה היא יונק כיס, שהפך לסמל של אוסטרליה, ולא קשה להבין למה: פשוט אי אפשר להישאר אדיש למראה הגוף השמנמן והצמרירי וההבעה המתוקה. נקבת הקואלה ממליטה גור יחיד אחת לשנתיים, כלומר גם בתנאים אידיאלים האוכלוסייה לא גדלה בקצב מהיר, וכעת המצב חמור פי כמה וכמה.
קואלה וגור. בעקבות השריפות, מומחים סבורים שלא נותרו מספיק זוגות כדי להעמיד דור חדש בעתיד
בעבר האיום הגדול ביותר על עתידן של הקואלות היה כריתה מאסיבית של יערות איקליפטוס, אזור המחיה הטבעי שלהן, לצורכי תעשייה. אלא שבשנים האחרונות נוספה לכך צרה גדולה בהרבה: שינויי האקלים שנגרמים על ידי ההתחממות הגלובלית אחראים ליובש קיצוני, בצורות קשות ושריפות יער אדירות. כל אלה מהווים איום ממשי ומיידי על גורל הקואלות. ואם האמירה הזאת נשמעת כללית ומופשטת מדי, פשוט צפו שוב בסרטון קורע הלב על הצלתו של לואיס הקואלה (שכאמור לא שרד את הכוויות) ותבינו את גודל האסון שמאיים על הסביבה שלנו יום יום ושעה שעה.