לכבוד הקיץ שבפתח והלילות הדבקים שמעבר לפינה, נפתח פסטיבל תרבות הודו בישראל הנערך בחסות השגרירות ההודית. לצד מופעי תרבות שונים בתחומים מגוונים בולטת השנה נוכחותו של המוזיקאי שי בן צור שביתו האמנותי הראשון על פני הגלובוס אינו בארץ הקודש, כי אם בעיר אג'מר שברג'סטאן, אחד המרכזים של הזרם הסופי המוסלמי בהודו, שם שאב השראה גדולה מהמוזיקה המקומית, קוואלי, שאינה דומה במהותה לז'אנר ההודי קלאסי עליו התחנך שנים קודם. הקוואלי הוא סוג של מש-אפ בין חדש וישן, קלאסי ומודרני, מלודיה וגרוב ועוד מיני ניגודים מעניינים שכל אוזן תיתן עליהם את הדעת באופן שונה ואישי.
סבב הופעותיו הנוכחי ממחיש באופן מובהק את הבגרות המוזיקלית שבן צור הגיע אליה, מדויק יותר, משוחרר יותר ואולי אף מאמין יותר, גם ביצירה וללא ספק גם מחוצה לה. קולו נעים וסוחף, בעיקר בקטעים שבהם האינסטרומנטליות עוברת מיזוג עם טקסטים פיוטיים הנשאבים מעולמו ומיחסו השלם לאדם, לאל ומה שביניהם. ודווקא אז, בתחושה של עולם שמימי ורוחני, מעניק בן צור ממד אחר ומכיוון פחות צפוי בדמות הגיטרה החשמלית. המון חכמה וגמישות מעניקה הגיטרה ביצירה, כשבזכותה נחשף לו עוד עולם ביקום המוזיקלי הרב גוני הזה. צלילי הגיטרה, עליה ניצח במיומנות אודי בן כנען, מעבירים תחושה ענוגה ומיסטית הנושבת קלות ממדבריות אפריקה הצחיחים ומעניקים קריצה גרובית לכל אורכה של היצירה. בתוך כל המוזיקה החדשה ששוטפת וזורמת בכל ערוץ מדיה אפשרי, הקצב האכזרי יכול לעיתים להסתיר ולדחוק הצידה יצירות פחות אסרטיביות ופחות זמינות לאוזן הסטנדרטית. מעט גמישות והרבה תשוקה דרושים בכדי להבחין גם בדברים אחרים, ושי בן צור הוא דבר אחר, יוצר מרענן, כזה שהשכיל מכל מלמדיו והטביע את חותמו על אחת מההופעות האותנטיות והיפות בפתחו של הקיץ המקומי. לאתר הרשמי של שי בן צור: www.shyebentzur.com |
.jpg)