בעיה מוכרת לצלמים החובבים היא תמונה שנחשפה לאור במידה רבה מכדי הצורך ולכן התקבלה בהירה מדי, או לחילופין – תמונה שנחשפה לאור במידה פחותה מכדי הצורך, ולכן התקבלה כהה מדי. שני הגורמים המשפיעים על מידת הכהות והבהירות של התמונה הם מהירות הסגר (הקובע את משך זמן החשיפה) וקוטר הצמצם הקובע את כמות האור שתעבור בעת החשיפה), אולם ברוב המצלמות הדיגיטליות המיועדות לחובבים אי אפשר לשלוט בגורמים האלה באופן ידני. למרות זאת יש שני כלים אשר שימוש מושכל בהם יאפשר גם לצלם המתחיל לשלוט במידת הכהות והבהירות של הצילום: פיצוי חשיפה והיסטוגרמה.
פיצוי חשיפה מתי נשתמש בפיצוי חשיפה?
כשמצלמים אובייקט כהה על רקע בהיר (3) נתקלים בבעיה הפוכה: האובייקט עצמו יתקבל "סתום" וחסר פרטים.
גם צילום אנשים על רקע בהיר (5), למשל על חוף הים או באזור מושלג, כאשר השמש זורחת והשמים בהירים, יגרום ברוב המקרים לכך שנקבל דמויות כהות, מאחר שמערכת החשיפה האוטומטית מוטעית בשל האור הרב המגיע מן הסביבה. במקרה כזה אפשר לבחור אחת משתי אפשרויות:
ההיסטוגרמה
הצד השמאלי של ההיסטוגרמה מתאר את החלק הכהה של הדמות, והצד הימני מתאר את חלקה הבהיר. עצם הנטייה של עקומת ההיסטוגרמה ימינה או שמאלה אין פירושה כי התמונה בהירה או כהה מדי (כתוצאה מחשיפת יתר או חסר), מאחר שהדבר תלוי באופי הנושא המצולם: אם הצלם מצלם כלב לבן על רקע קיר לבן, ההיסטוגרמה תיטה ימינה. כאשר בהיסטוגרמה נראית "גבעה" אחידה למדי המשתרעת לכל אורכה, אזי התמונה כוללת פיקסלים בהירים, כהים ובהירויות ביניים ביחס הנכון, ואין צורך בפיצוי חשיפה. אולם אם בהיסטוגרמה יש "חוד" גבוה באחד מצדיה — כלומר, פיקסלים לבנים או שחורים רבים מדי — נראה שמדובר בחשיפת יתר או בחשיפת חסר. במקרים האלה יש להשתמש בפיצוי חשיפה.
|
האם היית ביעד הזה?
-
0
כן הייתי
-
0
לא, אבל מתכנן
-
0
לא מעוניין