שיעור 7: שליטה בחשיפה ושימוש בהיסטוגרמה

פיצוי חשיפה
ברוב המצלמות יש כפתור (או פריט בתפריטים) הנקרא "פיצוי חשיפה"
(Exposure Compensation), המאפשר לקצר או להאריך את משך החשיפה שנקבע באופן אוטומטי. דרגת החשיפה המקורית היא "1" (ללא פיצוי); דרגה הגדולה מ־"1" תאריך את משך החשיפה, ודרגה הקטנה
מ־"1" תקצר אותו. המשמעות של פיצוי חשיפה "2+", למשל, היא הכפלת משך החשיפה המקורי פי שניים.

מתי נשתמש בפיצוי חשיפה?
ראשית זכרו כי במקרים רבים אפשר לתקן בעיה הכרוכה בחשיפה עוד בטרם התבצעה, מתוך הסתמכות על הצג. בנוסף לזאת יש לזכור כי המצלמה מייחסת באופן אוטומטי חשיבות רבה למקור אור חזק בתמונה. לדוגמה, אם ברצוננו לצלם דמות העומדת בגבה אל השמש, סביר להניח כי בתמונה יתקבלו פניה כהות מדי.
כדי להימנע מכך נוכל לבחור באחת משתי אפשרויות:
1. להשתמש במבזק לצורך יצירת "אור מילוי".
2. להשתמש בפיצוי חשיפה לכיוון "+".
עוד דוגמה לכך היא צילום פְּנים שמתבצע בעוד אור חזק חודר מבחוץ, מבעד לחלון.  סביר להניח כי הנוף שבחוץ יתקבל "שרוף" וחסר פרטים (1) — דבר שאפשר למנוע במקרה הזה על ידי שימוש בפיצוי חשיפה לכיוון "—"(2), שיקצר את משך החשיפה.

1	2

כשמצלמים אובייקט כהה על רקע בהיר (3) נתקלים בבעיה הפוכה: האובייקט עצמו יתקבל "סתום" וחסר פרטים.
במקרה כזה יש להשתמש בפיצוי חשיפה לכיוון "+" כדי להאריך את משך החשיפה (4).

3	4

גם צילום אנשים על רקע בהיר (5), למשל על חוף הים או באזור מושלג, כאשר השמש זורחת והשמים בהירים, יגרום ברוב המקרים לכך שנקבל דמויות כהות, מאחר שמערכת החשיפה האוטומטית מוטעית בשל האור הרב המגיע מן הסביבה. במקרה כזה אפשר לבחור אחת משתי אפשרויות:
1. להשתמש בפיצוי החשיפה לכיוון "+" (6).
2. לבחור ב"מצב הצילום" (Scene, Preset) המתאים (חוף, שלג וכו') – אם יש אפשרות כזאת במצלמה – ובכך להפעיל פיצוי חשיפה שנקבע מראש לסיטואציה המסוימת.

5	6

ההיסטוגרמה
מצלמות דיגיטליות אוטומטיות יוצרת קבצים הכוללים עד 256 דרגות בהירות, כלומר כל פיקסל יכול לייצג בהירות אחת מתוך 256, כאשר בהירות 0 היא שחור ובהירות 255 היא לבן. כלי שימושי המצוי במצלמות רבות הוא ה"היסטוגרמה" – תיאור גרפי של מספר הפיקסלים בתמונה בכל רמת בהירות.

כאשר בהיסטוגרמה נראית "גבעה" אחידה למדי המשתרעת לכל אורכה, אזי התמונה כוללת פיקסלים בהירים, כהים ובהירויות בניים ביחס הנכון, ואין צורך בפיצוי חשיפה

אזורים בהירים באים לידי ביטוי ב"חוד" בצידה הימני של ההיסטוגרמה

הצד השמאלי של ההיסטוגרמה מתאר את החלק הכהה של הדמות, והצד הימני מתאר את חלקה הבהיר. עצם הנטייה של עקומת ההיסטוגרמה ימינה או שמאלה אין פירושה כי התמונה בהירה או כהה מדי (כתוצאה מחשיפת יתר או חסר), מאחר שהדבר תלוי באופי הנושא המצולם: אם הצלם מצלם כלב לבן על רקע קיר לבן, ההיסטוגרמה תיטה ימינה. כאשר בהיסטוגרמה נראית "גבעה" אחידה למדי המשתרעת לכל אורכה, אזי התמונה כוללת פיקסלים בהירים, כהים ובהירויות ביניים ביחס הנכון, ואין צורך בפיצוי חשיפה. אולם אם בהיסטוגרמה יש "חוד" גבוה באחד מצדיה — כלומר, פיקסלים לבנים או שחורים רבים מדי — נראה שמדובר בחשיפת יתר או בחשיפת חסר. במקרים האלה יש להשתמש בפיצוי חשיפה.
הערה: יש מצלמות שבהן אפשר לצפות בהיסטוגרמה עוד לפני הצילום, כאשר המצלמה מכוונת לנושא. במצלמות אחרות אפשר לצפות בהיסטוגרמה רק לאחר החשיפה. מלבד זאת, יש מצלמות המציינות באמצעות צבע מהבהב את האזורים בתמונה שבהם הבהירות גבוהה מדי (255) או נמוכה מדי (0).

אזורים כהים באים לידי ביטוי ב"חוד" בצידה השמאלי של ההיסטוגרמה

תמונה הכוללת תחום מוגבל של אזורים כהים בלבד, מאופיינת בהיעדר פיקסלים בצדה הימני של ההיסטוגרמה