היינו שמונה. חמישה ילדים, אמא, סבא וסבתא, כולנו יצאנו לשיט משפחתי בהולנד. חיפשנו משהו עם הרבה אקשן, שיספק חמישה ילדים מלאי מרץ. שבוע חופשי לחלוטין מהסיוט הסיזיפי של חיפוש בית מלון אריזה ופירוק בכל לילה מחדש. חופש מנהיגה של שעות באוטו צפוף בכבישים פקוקים, וגם להיות משוחררים מלהטיל על הילדים איסורים, כנדרש במקומות ציבוריים. שיט בתעלות של הולנד נראה פתרון אידיאלי. בחרנו לשוט במסלול טבעתי, שיצא מלוסדרכט, כפר הנמצא במרחק של כ-30 קילומטר דרומית-מזרחת לנמל התעופה של אמסטרדם, המשיך צפונה עד אלקמר ובחזרה לנקודת המוצא. המפגש עם הסירה, ביתנו לשבוע הבא, הפתיע. הסירה הצנועה היתה למעשה וילה קטנה: שלושה חדרי שינה, סלון גדול עם גג נפתח, שני חדרי שירותים ומקלחות, מטבח ביתי מצויד היטב, גג שיזוף ומרפסות. הצטיידנו באוכל ובכמה זוגות אופניים ויצאנו צפונה, בתעלת וספרטרקווארט חאספ, המובילה מלוסדרכט לכיוון אמסטרדם.
אמסטרדם מזווית אחרת
שוב קשרנו את הסירה, הורדנו את האופניים ויצאנו לבדוק את השטח. מעט אחרי הגשר התגלתה לעינינו העיירה היפהפייה מוניקנדם, שבה תעלות, גשרים, כנסיות ונמל נפלא, עם המון מפרשיות וסירות עץ מסורתיות עתיקות. עשרות הסירות העתיקות האלה עוגנות ממש בשפת הרחוב, ומשמשות עד היום לצורכי תיירות ודיג. נשארנו ללון. בבוקר יצאנו לטיול אופנים בנמל המתעורר לחיים. ב-9:00, השעה שבה הגשר מורם, המשכנו לאדם, עיירה ימיביניימית, שהתפרסמה בזכות גבינותיה. שומר חייכן במעיל סגול הרים עבורנו את הגשר הראשון. בגשר המתרומם הבא ראינו אותו שוב. הלה נפנף בידו, עצר את התנועה, שכללה בעיקר ילדים שחזרו מבית הספר, והרים את הגשר. המשכנו בתעלה צרה, העוברת בין גינות מטופחות, וראינו בשביל הסמוך את איש הגשרים רוכב על טוסטוס ומלווה אותנו. זו היתה תחושה מאוד אינטימית, שנציג העיירה מלווה אותנו ופותח, במיוחד בשבילנו, את כל חמשת גשרי העיירה. לאחר מילוי מים בסירה, התארגנו לטיול אופניים, הפעם ארוך יותר, לעיירת הדיג הסמוכה פולנדם. יצאנו – מי ברגל ומי באופניים – לטיול דרך העיירה לאורך תעלה, דרך השדות אל הסכר הגדול, שייבש את הזוידרזי (הים הפנימי) והפך אותו לאיזור חקלאי פורח. במסגרת הפרויקט הוקם דייק גדול (כ-90 מטר רוחבו), שסגר חלק מהמים ויצר מערכת אגמים פנימיים. מאוחר יותר יובשו בהדרגה חלק מהאגמים, ובסופו של התהליך הממושך נוספו להולנד יותר מ-1,000 קילומטרים רבועים של שטח מיובש. כמעט כל האנשים בפולנדם, הנראית כעיירת צעצוע, היו לבושים וצבועים בכתום, דגלים כתומים התנופפו וההתרגשות היתה גדולה. היום מתקיים משחק כדורגל גורלי בין הולנד לאיטליה. הילדים מצטרפים לחגיגה. קונים כובע כתום, מניפים ידיים וצועקים "קדימה אמסטר-דם"! כולם הופכים לחברים שלנו, איש הגשרים מבחין בנו, מנפנף ומבקש שכשנגמור לאכול נגיד לו, והוא ירים את הגשר. סיימנו לאכול ונפרדנו ממרים הגשרים, תוך איחולים שננצח במשחק. המעבר מתחת לגשר המתרומם הבא אמור היה להתאפשר עד 19:00, אבל לכבוד המשחק, כל הולנד ותעלותיה הושבתו מ-18:00. עגנו בתעלה צדדית, בשולי פארק רחב ידיים וריק מאדם. כמו בכל פארק בהולנד, גם כאן יש פינת חי, גני הרפתקאות, תעלות, גשרים וטחנות מיניאטוריות. כשהחשיך, חזרנו "הביתה". סמוך לכיכר, בבית שקילה ישן, שוכר מוזיאון הגבינה. במוזיאון אפשר ללמוד על ההיסטוריה של הכנת הגבינות ועל חיי הכפר באיזור . מאלקמר המשכנו בתעלת זאן אל זאנס, איזור המפורסם בטחנות הרוח שבו. בחרנו לעצור בנקודה הכי ציורית בתעלה, מתחת לטחנת רוח ירוקה ולה כנפיים אדומים ולבנים. הסתבר לנו שאנו עוגנים ממש בלב המוזיאון הפתוח זאנסה סחאנס המשחזר כפר הולנדי טיפוסי מהמאות ה-17 וה-18. כל המבנים הנמצאים במוזיאון שוחזרו או הועברו אליו ממקומות אחרים במחצית השניה של המאה ה-20.
המשכנו דרומה, לכיוון אמסטרדם, ובדרך חלפנו על פני אסדה ענקית. כשהגענו לסכר וקשרנו את הסירה כנדרש, גילינו לחרדתנו שמפלצת אדירה מתקדמת מאחורינו. נדמה היה שאי אפשר לעצור אותה, והיא פשוט הולכת למחוץ אותנו. למזלנו נפתחו השערים. נשמנו לרווחה וברחנו. בקטע הזה הופכת התעלה לרחבה יותר והתנועה בה צפופה יחסית. אסדות, אוניות קטנות, רחפת העוברת ביעף ומבדוקים לרוב. אנחנו בנמל אמסטרדם. בערב המבוגרים יצאו לבלות באמסטרדם, והילדים נשארו לחגוג לבד בסירה. למחרת בילינו כולנו באמסטרדם.
|
האם היית ביעד הזה?
-
0
כן הייתי
-
9
לא, אבל מתכנן
-
0
לא מעוניין