תפריט עמוד

רומניה: טיול תרמילאים בין הרים וכפרים

רומניה: טיול תרמילאים בין הרים וכפרים

שלושה שבועות בנופים היפהפיים של רומניה, בלי ערים גדולות, בלי מלונות מפוארים, בלי רכב שכור. רק המון הרים נישאים, רכבות מאתגרות וכפרים שנראים כמו ממאה אחרת

באוקטובר 2008 עשינו טיול תרמילאים של שלושה שבועות ברומניה המדהימה. כמעט שלא התעכבנו על ערים, לכן מי שרוצה מידע עליהן זה לא המקום. גם לא אכלנו בחוץ (מטעמי כשרות), לכן אין טיפים לגבי אוכל במסעדות. עשינו טרקים בהרים מושלגים, טיילנו בכפרים אותנטיים ובאופן כללי חווינו את האנשים והחיים ללא הרבה מודרניזציה.

נחתנו בשדה התעופה אותופני בבוקרשט. כדי להגיע לעיר צריך לרדת קומה למטה לאוטובוס מספר 783. חדי העין יבחינו בדוכן ליד כל תחנת אוטובוס, שבו צריך לקנות כרטיס נסיעה לפני שעולים לאוטובוס, ואז להחתים אותו במכונה. כך גם בתחנת האוטובוס בשדה התעופה (כרטיס אחד הכולל שתי נסיעות עולה 7 ליי). בשעות הבוקר הנסיעה למרכז בוקרשט אורכת כחצי שעה. הזמנו דרך האינטרנט דירה לשני לילות וירדנו בפיאצה רומנה Piata Romana, שם בעל הדירה אמר שיחכה לנו "אדם גבוה עם שיער לבן". אחרי ציפייה של 40 דקות הגיע זקן שהוביל אותנו בביטחה לדירה שמעבר לכביש. הדירה הייתה יפה וגדולה וכללה סלון עם טלויזיה, חדר שינה, חדר אמבטיה עם ג'קוזי, מטבח מאובזר ונקי ומרפסת המשקיפה לנוף מהמם של בית הכנסת היהודי (בכתובת Tache Ionescu 9), וכל זה תמורת 40 אירו ללילה. אפשר ליצור קשר עם בעל הדירה, בחור מוזר בשם רוברט שלעיתים קורא לעצמו סוהרין, בטלפון – 004072262708 או 0040788599013 או במייל: office@bucharest-accommodation.com.

לצערנו, בוקרשט לא הצטיינה בהכנסת אורחים מרתקת מי-יודע-מה, אבל בגלל החג נשארנו בה יומיים. היינו נרגשים כבר לצאת לראות קצת טבע.

סנאים מקפצים באמצע הדרינק
בבוקר נסענו צפונה לכיוון העיירה סינאיה (Sinaya). הרכבת יוצאת מתחנת Gara de Nord, שאליה מגיעים במטרו. כרטיס נסיעה במטרו עולה 2.20 ליי לשתי נסיעות או 4 ליי לכרטיס יומי ללא הגבלה. הרכבות ברומניה הן אמצעי תחבורה נוח ומאוד מקובל. אמנם חלקן מעלות זכרונות ממאות קודמות, אבל באופן יחסי הן עומדות בלוח הזמנים. הרכבת יקרה יותר מהאוטובוסים הבינעירוניים. יש כמה סוגים של רכבות: אינטר-סיטי (IC, היקרה ביותר) ראפיד (R), אקצ'לרט (Ac), פרסונל (P). אנחנו נסענו בעיקר לפי המוטו "מה שבא, בא…", ולא לפי "מעמד" הרכבת, ובסך הכל לא מצאנו הבדלים מהותיים ביניהן: רובן חנוקות, מלאות עובש (לפעמים מתלווה אליו ארומת שתן), לא ברור לאיזה קרון לעלות (חוץ מהפרסונל, שבה המקומות מסומנים). לקחנו את האקצ'לרט מבוקרשט לסינאיה – 27 ליי, שעתיים וחצי נסיעה.

ביציאה מתחנת הרכבת מקדמים את פניך תושבים מקומיים שקופצים ומציעים מקומות לינה. החלטנו לקחת את החדר הראשון והזול שהוצע לנו וכך מצאנו את עצמנו בחדר מסריח ומעופש בתוך דירה של משפחה (60 ליי לזוג). עצה מניסיון אישי: אף פעם אל תחפשו חדר כשאתם עם התיק על הגב. במצב הזה תהיו מוכנים לגור במאורה של משה אופניק, כל עוד תוכלו להוריד את התיק.
אחרי לילה בחדר העלוב ברחנו לפנסיון קרוב, Vila Tui, בניהולה של סניורה חביבה ששמה לוצ'יאנה. קיבלנו חדר נקי ויפה תמורת 70 ליי לזוג ובתוספת של 10 ליי – רשות לבשל אצלה במטבח הביתי.

סינאיה היא עיירת נופש ציורית השוכנת בין רכסי הרים מיוערים, שבסתיו נצבעים בשלל צבעי שלכת. ביום הראשון בסינאיה הלכנו לארמון פלש המרשים שנבנה במאה ה-19. כרטיס כניסה לסטודנט עולה 5 ליי, כרטיס כניסה רגיל 15 ליי. ליד הארמון יש בית קפה נחמד, עם סנאים שמקפצים באמצע הדרינק.

כפר בצפון רומניה. הזמן עומד מלכת

סימון שבילים נוסח רומניה
למחרת, יום חמישי, נסענו לבושטן (Busteni). בתחנת הרכבת של סינאיה, ליד הכניסה הראשית, צריך לחכות למיניבוס שנוסע ליעד. הנסיעה אורכת כ-20 דקות ועולה 3 ליי. בבושטני הולכים לכיוון מלון סילבה, אם לא רואים שילוט, אפשר לשאול אנשים. לידו המלון נמצא רכבל שעולה לגובה של 2,000 מטרים עד בבלה ( Babele) בהרי הבוצ'ג'י (Bucegi). שם יש קבנה שאפשר לישון בה. הרכבל פועל עד רבע לארבע אחר הצהריים וכרטיס עולה 23 ליי לכל כיוון. מבבלה יש הרבה מסלולי הליכה של כמה שעות או כמה ימים. אנחנו בחרנו במסלול המסומן בפס צהוב, שמוביל דרך Piatra Arsa עד הרכבל היורד לעיירה סינאיה. זהו טרק שלוקח כחמש עד שש שעות בהליכה נינוחה. במסלול הזה גילינו את המוזרות של שיטת סימון השבילים הרומנית: לעתים יש סימון כל 20 מטר (בעיקר במקומות בהם ברור לאן ללכת), ולעתים לא מצאנו סימונים בכלל (בעיקר כשהגענו להצטלבות).

הלילה בסינאיה שוקק חיים, אבל לא של בני אדם. מלבד חרקים וכלבים, היינו ממש היחידים בחוץ, למרות שיש פאבים ומסעדות באיזור. ייתכן שהסיבה זה נובע בגלל שזו לא תק' התיירות, מאחר וכן ישנם פאבים ומסעדות באיזור.

זהירות, דובים
ביום שישי נסענו ברכבת לבראשוב (Brasov), כשעה וחצי נסיעה ו- 11.5 ליי לכרטיס. אם אתם תפרנים כמונו, קחו מתחנת הרכבת של בראשוב אוטובוס מס' 4 למרכז העיר. בכיכר המרכזית, שנמצאת על המדרחוב Republici, ישנה תחנת מידע לתיירים ובה חוברת עבה עם כל ההוסטלים והמלונות באיזור. הסחבקייה הרומנית עבדה גם פה, ואחד מהעובדים קרא לחברה שלו, ג'ינה (טלפון: 0040745067728), וזו הובילה אותנו לדירה, הכוללת חימום, ממש על המדרחוב – 90 ליי ללילה לאחר מיקוח מתיש. משם עלינו למצפה המשקיף על בראשוב. אפשר לעלות ברגל דרך היערות, אנחנו עלינו ברכבל (6 ליי לכיוון אחד) וירדנו במסלול המשולש הצהוב דרך היער. ההליכה אורכת בין שעה וחצי לשעתיים וגם פה צריך לשים לב היטב לסימונים, שלקראת הסוף היו לא ברורים, אז פשוט החלקנו למטה. יש גם מסלול מאתגר של חמש-שש שעות, אבל החלטנו לוותר. בהליכה חשוב להיזהר מהדובים הנמצאים באיזור. לצערנו לא נתקלנו בהם, אבל לא הפסקנו לשמוע אזהרות.

בשבת בבוקר יצאנו לטיול באיזור, לא לפני שביקרנו בבית הכנסת המקומי. הלכנו בדרך הישנה לפויאנה בראשוב (Poiana Brasov), והגענו למקום יפהפה: פיסת דשא הזויה, שלא קשורה לכלום, אי שם בין ההרים הגבוהים, עם מפלון, נחלים ושולחנות לשש בש. מסתבר שזהו אתר פופולרי במיוחד – הרומנים מגיעים לפה בהמוניהם, פורקים את תאי המטען מבקבוקים ריקים וממלאים אותם בגלונים של מים מהנחל, שעל פי השמועות הם מקודשים. למאותגרים תנועתית יש שם גם תחנת אוטובוס.

בערב יצאנו לפאב. המחירים זולים בטירוף- בירה עולה בין 3 ל- 6 ליי, וויסקי ושאר משקאות למביני עניין במחירים ממש מצחיקים- כשליש ממחירם בפאב תל אביבי.

הרי בצ'ג'י. הרכבל מטפס לגובה של 2,000 מ', ומשם אפשר לצאת לטרקים במסלולים שונים

טרמפ לא צפוי להרים
גולת הכותרת של הטיול שלנו היתה הטרקים, וחיכינו בקוצר רוח להגיע להרים. כדי להגיע לרטזט (Retezat) צריך לקחת רכבת לאחד מהמקומות הבאים: Ohaba de sub piatra או Petrosani. אנחנו נסענו לאוהבה. אין רכבת ישירה לכן נסענו למקום שנקרא Deva, ומשם לאוהבה. הרכבת מבראשוב יצאה ב-9:40, והיא יקרה בטירוף – 59 ליי! אפשר לקחת רכבת זולה יותר, שיוצאת ב-6 בבוקר. שעה וחצי במקדונלד'ס שבתחנת הרכבת בדבה ואנחנו עולים לרכבת פרסונל לאוהבה. הנסיעה ברכבת הזאת היתה חוויה מגניבה למדי, וכללה מיני טיפוסים שנלקחו היישר ממחזה של מולייר.

בתוך שעה ועשרים דקות בדיוק הגענו לעיירה, ואלמלא זוג חביב שאמר לנו מתי לקפוץ מהרכבת, היינו חולפים על פניה. חיכינו למיניבוס, שלמרבה ההפתעה לא חיכה לנו… אובדי עצות התחלנו ללכת לכיוון הכביש עד שראינו ג'יפ ובו אמא ובן. כשאמרנו להם שאנחנו רוצים להגיע להרים, הם פשוט אמרו לנו להעמיס את התרמילים ולעלות. זה היה לא ייאמן, הם לקחו אותנו עד להרים, נסיעה של 45 דקות בדרך-לא דרך מלאה בסלעים.

הגענו בערב להרים, לקארניק (Carnic). יש שם שתי קבנות, האחת נראית מעולה והשנייה פחות. אנחנו ישנו במוזנחת, אבל הרווחנו זוג מארחים מדהים, דוריאן ויאנק, שעזרו לנו בהכל: דוריאן הביאה לנו לחם ביתי שאפתה, אגוזים שקלתה בתנור, מים, גז לבשל את הקבנוסים שלנו ומפה, היא הסבירה לנו על מסלולים והיתה מאוד חמודה. שילמנו לה 30 ליי כל אחד על הלינה, 20 ליי למפה (כדאי לבוא מצוידים במפה) ועוד 20 ליי על גז ומים מינרלים. באופן כללי באיזורים ההריים אין מכולת וחנויות להצטיידות, אז להכין הכל מראש.

יער מהאגדות
בבוקר התחלנו את הטרק שיוצא מהקבנה לכיוון אגם בוקורה Bucura lake. הטרק מתחיל בכביש, ואז נכנס ליער. יש אפשרות לעקוב אחרי המסלול ביער או להמשיך לכביש עד פיאטרלה (Piatrele). הדרך לאגם היתה אמורה לקחת חמש שעות. בפועל התברברנו בלי סוף. למרות שהשילוט נראה ברור וטוב, גילינו שכל שלט אומר משהו אחר, ופתאום באמצע הדרך הסימן עצמו התחלף.
הדרך עוברת ביער כמו באגדות, מלא במפלונים. בעונה שאנחנו טיילנו היו הרבה קטעים מושלגים. הגענו לאגם מותשים. במרחק של 45 דקות מהאגם יש טיפוס מטורף על הר, שעשינו אותו בשלג, אבל הנוף מהפסגה מדהים.

הירידה לאתר הקמפינג אורכת כחצי שעה. יש שם בקתת פליטים, שאמורה לאכלס 16 איש, למזלנו היינו שם לבד. באזור קמפינג יש כמה חומות אבנים קטנות, שאמורות לחסום רוחות, אבל היה ממש קפוא שם ובקושי הצלחנו לעצום עין. מהאגם עצמו יש כמה מסלולים, רובם כוללים טיפוס להרים בסביבה. אנחנו ויתרנו כי היינו מותשים מהיום הקודם, אבל במפה מפורטים המסלולים. כדאי לקחת בחשבון שהזמנים במפה לא הגיוניים בעליל ונכתבו כנראה על ידי מטפס הרים חסון וזריז. בנוסף, צריך לקחת בחשבון שאם מטיילים מחוץ לעונה כמעט שלא פוגשים אנשים בדרך (אנחנו פגשנו רק שניים-שלושה מטיילים בכל הטרק), מה שיכול להיות מסוכן. חייבים להיות ערוכים היטב מבחינת תנאי מזג האוויר ומסלול ההליכה כי לא היה אף אחד שייתן לנו מידע לאורך כל הטרק. נשארנו כל היום בסביבת האגם, ולמחרת חזרנו באותה הדרך, שהיתה קלה יותר אבל כללה ירידה מסוכנת.

בחזרה מההרים צריך לטפוס טרמפ לאוהבה או לפטרושני. אנחנו שילמנו 50 ליי לאיזה זקן כדי שיסכים לקחת אותנו בסקודה החבוטה שלו. לא ידענו מתי יש רכבת, אבל היה לנו נס משמים ובדיוק כשהגענו לכביש הראשי עבר מיניבוס שמגיע עד קלוז', מרחק ארבע שעות נסיעה, כולל עצירה של 45 דקות במזנון מצחין לאכילת הצ'ורבה הכי טעימה ברומניה (או כך לפחות טענו צמד הנהגים).

הלינה בקלוז' (Cluj) ממש יקרה. יש רק שני הוסטלים, אחד נקרא Retro והוא נמצא ליד רחוב Napoca, והשני נקרא Hertai ונמצא בהמשך רחוב נפוקה, מול בית החולים. המחיר בשניהם זהה: מיטה בחדר משותף עולה 50 ליי לאדם, עבור חדר זוגי משלמים 70 ליי לאדם. קלוז' עצמה היא עיר נחמדה, עם הרבה סטודנטים, ויש בה מבנים יפים, מזרקה מנגנת וקניון.

כפר באזור סיגט. בכפרים הקטנים החיים נראים כמו לפני מאות שנים

הזמן עומד מלכת
למחרת לקחנו אוטובוס מתחנת האוטובוס המרכזית של קלוז' הנקראת Auto Gara אל באיה מארה (baia mare). בנסיעה התוודענו למוזיקה המקומית, שמעכלת כל תא רענן במוח. בבאיה מארה ישנו בפנסיון נחמד שנקרא פלורי Flori, אבל המקום כולו נראה כמו תחנה מרכזית אחת גדולה. מתברר שחיי הלילה של באיה מארה מרוכזים בקומה העליונה של הפנסיון שלנו – יש שם סנוקר ומסעדה עם מאכלים ואירועים מסורתיים. עשינו שם את השבת, וביום ראשון מוקדם בבוקר תפסנו מיניבוס לסיגט. הגענו לסיגט ב-9 בבוקר, יום ראשון, הכל שומם. מי שרוצה להתפנק יכול לישון ב-Casa Iurca, וילה מקסימה שעולה 150 ליי לזוג. אנחנו ישנו בפנסיון Buti, שהיה חביב למדי ונמצא ליד מוזיאון הקומוניזם. מהרחוב הראשי של סיגט יש מיניבוסים לכפרים בסביבה – אין שעות קבועות, פשוט שואלים אנשים שמחכים שם. לקחנו מיניבוס ל-Brasana, מרחק חצי שעה נסיעה, אבל למען האמת אפשר לרדת בכל כפר שרואים בדרך, להסתובב כמה שעות ולתפוס טרמפ או מיניבוס בחזרה.

ביום אחר נסענו לכפר שנקרא Sacel. הכפרים הקטנים האלה מדהימים: רואים בהם כרכרות, כמו לפני מאות שנים, ואנשים שיוצאים בבוקר עם עגלה מלאה בדלעות, קש או עצים. מהרחוב אפשר לעצור טרמפים בקלות לכיוון Borsa, ומשם אפשר לקחת אוטובוס למקומות רבים ברומניה או להמשיך לטייל בכפרים. אנחנו נסענו לסוצ'אבה (Suceava), והתקשנו למצוא מקום סביר ללון בו, כי היא שם כינוס באותו זמן. בסוצ'אבה אין הרבה מה לעשות, ושווה להיכנס לתחנת המידע לתיירים במרכז העיר. יש שם מצודה נחמדה, שההליכה אליה מתחילה מאחורי הסניף של מקדונלד'ס. ליד המקדונלד'ס יש גם תחנות אוטובוס, אנחנו לקחנו אוטובוס מס' 5 לאזור שליד מיטוק (מין חנייה כזאת ליד פסי רכבת שמחכים בה כלי רכב), ומשם תפסנו טרמפ לכפר שנקרא מיטוק (כמה דקות נסיעה), אחריו יש את דרגון מירנה (Dragon Mirna), כפר יפהפה עם מנזר, בתים שנראים כאילו נלקחו מהאגדה על עמי ותמי, סוסים ואגם קטן עם בקתה במרכזו. אפשר לחזור לעיר במיניבוס. שעות היציאה לא ברורות, כדאי לשאול במזנון. חזרנו לסוצ'אבה ומשם ברכבת לבוקרשט. לקחנו רכבת לילה, שבע שעות נסיעה, 54 ליי לכרטיס במחלקה שנייה, 80 ליי לכרטיס מחלקה ראשונה (ההבדל בין השתיים לא ממש ברור).

הטיול הגיע לסופו. כל הטיול עלה לנו בערך 1,000 דולר לאדם, כולל הטיסה מישראל לרומניה. עברנו המון סוגים של נופים בשלושה שבועות, ועדיין יש עוד המון מה לראות!

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 2

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

חיי הכפר בטרנסילבניה

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות