תפריט עמוד

קרנבלי חורף – כולם יכולים להתפרע

בכל שנה, בשיאו של החורף, חוזרים הפסטיבלים הגדולים באירופה ובאמריקה הדרומית, שמזמינים לצאת לרחובות, לשתות, לרקוד, לחגוג ולהשתולל. ההסברים ההיסטוריים רבים וארוכים, אבל השורה התחתונה פשוטה: פברואר מתחיל

שורשי הקרנבלים נעוצים בפולחן דיוניסוס ביוון ובמשתאות ברומא. כיום משמשים רוב הקרנבלים בסיס למשיכת תיירים. בארבעים הימים הקודמים לפסחא, נמנעים הקתולים מאכילת בשר. היום הראשון של ה"צום" הוא 'יום רביעי של האפר', והיום שלפניו, היום האחרון בו מותרת אכילת הבשר זכה לכינוי 'יום שלישי השמן', המוכר בעיקר בשמו הצרפתי – מארדי גרא. זה אמנם הפך שם נרדף לחגיגות של ניו אורלינס, אך כמעט כל העולם הקתולי חוגג בשבוע של יום שלישי השמן, שחל לרוב בסוף חודש פברואר. קרנבל המסכות של ונציה הוא המצאה תיירותית מבריקה, אך ישנם לא מעט אירועים מסורתיים, שמהווים עילה מצוינת לעלות בחודש הקרוב על מטוס.

ויארג'יו, איטליה
העיר ויארג'יו, בצפון-מערב איטליה, חוגגת בכל שנה בחודש פברואר את קרנבל בובות הענק שלה. במשך שנה שלמה עמלים אנשי טוסקנה על בניית הבובות הסאטיריות שגובהן כשלושה מטרים, ושלעתים נדרש צוות של שלושים מפעילים על מנת להניע אותן. תהלוכת הקרונות אינה מוקד המשיכה היחיד בחגיגה שנמשכת לתוך הלילה, כשרחובות העיר מלאים בחוגגים. תהלוכת בובות הענק, שמשקל הגדולות שבהן מגיע לכדי ארבעים טונות, מתקיימת חמש פעמים במשך הפסטיבל.

בתוכנית גם מופעים ואירועי תרבות רבים דוגמת קומדיות מוזיקליות (באיטלקית), המסעדות מציגות "תפריטי פסטיבל"' ומועדוני העיר ודיסקוטקיה מקיימים נשפי מסכות רבים.

הקרנבל המוזר של איבראה
מארגני הקרנבל של איבראה, הידוע בקרבות התפוזים שלו, גורסים כי זהו הקרנבל היחיד שיש לו עלילה של ממש. דמויותיה ההיסטוריות מסמלות את הערכים האנרכיסטיים של העיר. שורשי הקרנבל במאה ה-12, כאשר מינה ברברוסה שליט עריץ לעיר, אחד ריאנרי די ביאנדרוטה. התושבים מרדו בו, והרסו את טירתו – סמל הדיכוי. זה היה גורל המרקיז גוגליאמו לאחר שנים, ובמסורת אוחדו השניים לעריץ אחד, שניצל את זכות הלילה הראשון (יוס פרימה נוקטיס) שעמדה לשליטים דאז. ויולטה בת הטוחן, בחרה דווקא לערוף את ראש הטיראן במקום להעניק לו את בתוליה. היא הציגה את ראשו להמון, והציתה את המרד. רק בראשית המאה ה-19 הורה הממשל הנפוליאוני לאחד את החגיגות שהתקיימו בנפרד בחלקי העיר. מקץ שישים שנה מרדו גם בהם אנשי איבראה, והגנרל הנפולאוני הפך לסמל הכיבוש. ויולטה נותרה סמל השחרור.

בכל שנה מקבל הגנרל מראש העיר את סמכויותיו, ולאחר מכן 180 טון תפוזים מתחילים לעוף באוויר בקרבות התפוזים שמתקיימים כמה פעמים בזמן הקרנבל. פרטים נוספים באתר הקרנבל.

בבאזל ייסדתי
מאחר שרעידת אדמה החריבה את ארכיבי באזל ב-1356, לא ברור מאיפה צמח הקרנבל עתיק היומין של באזל, הפאסנאכט. 72 שעות החגיגה נפתחות  תמיד בארבע לפנות בוקר: אז תאורת הרחוב של העיר כובה ומצעד פנסי הבד הענקיים יוצא לדרך. כמאתיים מנורות מאוירות בנושאים מאירועי השנה החולפת חולפות בסך בחושך המוחלט, לקולם מחריש האוזניים של אלפי תופים וחלילי פיקולו המסמלים את הפסטיבל. הרעש נועד, על פי המסורת, לגרש את החורף. באתר האינטרנט הרועש של ועדת הפסטיבל ממליצים בחום לתפוס מקום מבעוד מועד, לא לשאת עמכם יותר מדי מזומנים, ומבקשים לא לצלם בפלאש: החושך המוחלט הוא שעושה את התהלוכה. בכלל, אנשי באזל חוזרים ומדגישים כי מדובר באירוע מקומי, מעיין אירוע משפחתי לבאזל כולה, ומוסיפים בנימוס המתבקש כי "אורחים, כמובן, מתקבלים בברכה". שלא כמו בקרנבלים אחרים כאן אין מקום לכובעי ליצן, צבעי פנים, אפים מלאכותיים או השתובבות אפופת גסות אלכוהולית. "עוד חייבים לציין" מוסיפים שם, "כי הקרנבל שלנו אינו מאפשר למבקרים לקחת חלק פעיל בהתרחשות". מה גם שרוב ההתרחשות מתנהלת בניב המקומי. עם זאת, יש מה לראות.

אוכלוסיית העיר כולה מתחלקת לקבוצות, "קליקות" של נגני חלילים, מתופפים ושחקנים המונות עשרות או מאות חברים. בימי שני ורביעי יתקיימו תהלוכות בנות 10,000 משתתפים העוברים בקרונות, בכרכרות וברגל לאורך המסלול הדו-סיטרי הקליקות עוברות זו מול זו, מנגנות בקול, ומנסות להוציא את הצועדים מנגד מהקצב. בערב מופיעות במסעדות העיר להקות ה'שניצלבנק' במופעי סאטירה. יום שלישי הוא יומם של ילדי באזל המחופשים שמציפים את הרחובות, בערב מוצגים פנסי הבד לראווה בכיכר מונסטרפלאץ ותזמורות כלי הנשיפה המקומיות מפליאות את ביצועיהן בקונצרט הגוגה-מוזיק. על מנת לספוג את האווירה המאוד מיוחדת של מה שמכנים המקומיים "שלושת הימים הנפלאים ביותר יש להצטייד בתג הפסטיבל שהוא הדרך בה ממומנת החגיגה. הדרך הטובה ביותר ליהנות מהפאסנאכט, לדברי מארגניו, היא פשוט לשוטט ברחובות וללכת עם הזרם. "וטיפ אחרון: אל תקחו את ההומור שלנו ברצינות יתרה". פרטים נוספים באתר הקרנבל

אם אתם כבר בשווייץ, ודאי תשמחו לדעת שבערך באותו זמן של הפאסנאכט בבזל מתקיים קרנבל גם בעיר ברן. פרטים נוספים באתר האינטרנט.

בוא לריו
הקרנבל המפורסם והמושך מכולם הוא זה של ריו דה ז'נרו. לכמה ימים עוצרת ברזיל כל פעילות אחרת ומתמקדת בחגיגה פרועה של סמבה, אלכוהול ואוויר רווי הורמונים. החגיגה המפורסמת בעולם מגיעה גם היא לשיאה ביום שלישי השמן, לאחר ארבעה ימים של מצעדי סמבה ססגוניים, משהו כמו 600 מסיבות מקומיות, ובעצם חגיגה אחת גדולה – נשפים ומסיבות בכל מקום בילוי ובכל מקום בכלל. מאות אלפי תיירים ידחקו יחד עם שבעה מיליון תושבי העיר ועוד
כמה מיליוני תושבים משולי המטרופולין בחום של שיא הקיץ.

הטובים שבבתי הספר לסמבה בריו משתתפים בתהלוכה, שהיא תחרות, הנערכת בסמבדרום (שזה כמו היפודרום רק בלי סוסים), שהוקם במיוחד לשם כך והמכיל כשישים אלף מקומות. מי שלא מסתפק בהופעות בתי הספר לאורך רחוב פרזידנטה וארגאס יאלץ להוציא הרבה יותר מדולרים ספורים: לצפות בתחרות עולה לא מעט, בין מאה דולר לבין 600 דולר ליום צפייה מהמקומות הקרובים ביותר לתהלוכה. מידע נוסף באתר האינטרנט.

סלבדור דה באהיה
כאן לא מדובר בסמבה אלא באַשֶה (מוזיקה עם "שורשים אפרו-ברזילאיים"), ולא ברקדניות חטובות רכובות על קרוניות ובתהלוכות תחרותיות אלא במסיבת רחוב פשוטה כביכול. כי בכל זאת מדובר במסיבת הרחוב הגדולה בעולם על פי ספר השיאים של גינס. שני מיליון בני אדם, 800 אלף מהם תיירים, רוקדים במשך שבוע ימים (רשמית זה נמשך שישה ימים אבל קצת קשה להם לעבור למצב צום). מסיבת הרחוב נמשכת 26 קילומטר דרך מרכז העיר, ואת ההמון מרקידות כמאה קבוצות הקרויות בלוקוס, שבלב כל אחת מהן טריו אלקטריקו – סמיטריילר עמוס ציוד הגברה ועליו להקה. מקור השם טריו הוא בטנדר פורד 29' שעשה את העבודה בפעם הראשונה, עם נהג אחד ושני מוזיקאים מאחור, דודו ואוסמאר שעל שמם נקראים שניים משלושת המסלולים של הקרנבל בסלבדור דה באהיה.

פעם זה היה הקרנבל ה"אותנטי", זה שאליו נסעו אלו שהקרנבל בריו נוצץ ותיירותי מדי עבורם. הרבה קשאסה זרמה בעורקים מאז, והעיר, כאמור מפוצצת תיירים. יש אפילו טיסת שכר ישירה מתל אביב. עם זאת הקרנבל שנפתח ביום שלישי ה-23 בפברואר, נותר עממי יותר, נוצץ פחות, ומטבע הדברים יותר שמח. בברזיל לא רק רוקדים: הממשלה שם תחלק חינם אין-כסף 11 מיליון קונדומים במהלך הקרנבל. פרטים נוספים באתר הקרנבל.

ריקוד השטן
כמו רבות בערי דרום אמריקה, גם אורורו שבבוליביה נכנסת למצב קרנבל לשלושה ימים בסוף פברואר. ולא סתם קרנבל אלא כזה שהוכר על ידי אונסק"ו כחלק מהמורשת העולמית. גולת הכותרת של הקרנבל הוא ריקוד השטן, הדיאבלאדה. מקורו של ריקוד השטן הוא כביכול בסגידה משונה לשטן: אורורו היא עיר כורים, והמקומיים שבילו ימים ארוכים מתחת לאדמה החליטו לאמץ להם אל מהעולם של מטה. הנצרות הספרדית חייבה שיהיה זה השטן, ומאמיני אורורו אימצו את סופאי (אותו דימו לשטן) לאלוהיהם. האליל זכה לקורבנות בכדי שיגן על הבריות שמתחת לאדמה. כיום נוטה התהלוכה להתמקד בפטרוניתם של הכורים, הבתולה של המנהרה (Virgin del Sovacon), ובאמא אדמה (Pachamama), אך לריקוד השטן – המתאר את המאבק הטוב ברע – יש עדיין חלק משמעותי בהתרחשויות.

התהלוכה מתחילה בשבע בבוקר, מובילים אותה סופאי, ואשתו סופאי צ'ינה, אחריהם המון שטנים ושטניות, ואחריהם דמויות של חיות שהיו נפוצות באזור בימי הביניים, דובים, קונדורים ופומות. עשרות להקות ריקוד רוקדות, מנגנות ושרות בתהלוכה שעוברת לאורך מסלול בן חמישה קילומטרים, כשהן מחופשות לשדים, שטנים, מכשפות, רועי לאמות, בני אינקה, אינדיאנים לובשי נוצות או כובשים ספרדיים. התחפושות עולות על כל דמיון, נורות משמשות כעיניים, ומראות משמשות כשיניים. שילוב הצבעים, המסכות המשונות, המוזיקה, הריקודים והזיקוקים, משאיר את המבקרים נפעמים. מצעד הלהקות, שמונות מאות משתתפים כל אחת, נמשך עד לשעות הקטנות של הלילה, וכך במשך שלושה ימים – מבוקר עד ערב.

הקרנבל הוא גם מצגת של הפסיפס התרבותי ששמו בוליביה, ושל ההיסטוריה שלו. את הקרנבל חותם יום שלישי, שהוא אמנם אותו יום אך כאן לא נקרא 'השמן', אלא 'יום המים'. ההוללים מגיעים לכיכר העיר ופצצות המים עפות לכל עבר.

על הקרנבל של אורורו תוכלו לקרוא בכתבה הבאה:

קרנבל בבוליביה: מפגש השטן והקדושים
קרנבל בבוליביה: מפגש השטן והקדושים
קרנבל השטן של אורורו בבוליביה הוא אחיו האפל של הקרנבל הידוע יותר בברזיל, שריד לעבודת השטן במקדשים נסתרים מתחת לפני האדמה. ככל שהקרנבל מתקדם, כך גוברת ההשתוללות

עוד על קרנבלים ברחבי העולם >>

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.