קרואטיה: טיול אופניים באיים

בעשור האחרון טיולי אופניים בחו"ל הפכו מבחינתי לחופשה מועדפת. לאחר שנים של מסעות רגליים מפרכים ביעדים אקזוטיים ושכוחי אל, גיליתי את היתרונות הבולטים של אופניים ככלי רכב המאפשר כיסוי של שטחים נרחבים, וזאת מבלי לאבד את המגע הבלתי אמצעי של תנועה במרחב הפתוח, תוך תפעול משאבי הגוף לשם הגעה ליעדים מרתקים.

במהלך העשור שכללתי את מיומנות התכנון והטיול, תוך ניצול יתרונות האופניים, וככל שנקפו השנים הפכו טיולי האופניים לטובים ולממצים יותר. אלא שבחלוף הזמן חשתי שמשהו חסר לי בטיולים האלו. לא ממש ידעתי להגדיר מה בדיוק חסר לי, עד שבטיול האופניים האחרון הבנתי: חסרה לי תחושת הפנאי וההנאה, מה שנקרא באנגלית leisure.

מדוושים ממפרץ למפרץ
באופן מקרי לגמרי הגיעה הצעה מאסף מור מחברת BlueBirdRiders להצטרף לרכיבת אופניים בת שבוע באיי קרואטיה. בטיול מסוג זה לנים על יאכטה (גולאט קרואטי), אשר שטה בציר מקביל לטיול הרכוב על אופניים שנע בין האיים הנמתחים לאורך הים האדריאטי. לדברי אסף, המטיילים מדוושים לאורך האיים ממפרץ למפרץ, והספינה נעה במקביל ואוספת אותם בנקודת הסיום. אני מוכרח לציין שעד אז לא עליתי מימי על יאכטה, למעט הפלגה בת לילה במעבורת לקפריסין, והרעיון לא ממש משך אותי. חששתי כיצד יגיב מנגנון ההקאה שלי לתנודות היאכטה, וכיצד יתאימו לי מסלולים שלא הייתי מעורב בתכנונם. אבל הניצוץ ההרפתקני שקרץ מעיניו של אסף הדליק אותי והחלטתי שלראשונה בחיי אני מפקיר את מלאכת התכנון והביצוע בידי אחרים.

את קרואטיה הכרתי מטיול אופניים שערכתי בעבר עם זוגתי, אך האיים לא היו אז חלק מיעד הטיול, כיוון שבעיני הם נחשבו ליעד של תיירות שיזוף ויין, דבר שלא ממש תואם לאופי שלנו. הרבה זמן להתלבטות לא היה לי, ולפני שיציפו אותי הספקות ניגשתי למלאכת האריזה של האופניים והציוד. יממה לאחר מכן כבר מצאתי את עצמי במיני-ואן שנשא אותי ואת הציוד יחד עם עוד תריסר אנשים שלא הכרתי לעבר ספליט (Split), העיר המקסימה שבה עגנה הספינה.

יום הרכיבה מסתיים בשיח חברים נינוח על סיפון היאכטה | צילום: רפי מור

כמו תנודות עדינות של ערסל ענק
למראה הספינה החטובה שחיכתה לנו שלפנו מצלמות והחלנו למלא את כרטיס הזיכרון… גשר צר הוביל אותנו ואת הציוד שנפרק על ידי הצוות אל סיפון עץ ממורק. הסיפון היה מכוסה במזרנים לבנים ומזמינים ובשולחן עמוס בכל טוב. כמו על פי פקודה התרפקנו למנוחת התרעננות. עצמתי את עיניי והפקרתי את גופי לתנודות העדינות של הערסל הענק שנקרא גולאט – סוג של ספינת עץ המיוצרת בתורכיה. בעבר ספינות אלו שימשו לדייג ולהעברת סחורות, וכיום הן הוסבו לעסקי תיירות.

לא אלאה אתכם בסיפורי התארגנות טכניים הקשורים בחיבור האופניים, אך כנראה שיש משהו שמחבר אנשים כשהם נמצאים בסדנה חברתית, וללא ספק מלאכת הרכבת האופניים עושה את החיבור האנושי המהיר ביותר. לאחר שייט של כשעתיים במים חלקים כראי הגענו לאי ויס (Vis) – יעדנו הראשון. אסף תדרך בקצרה, ותוך שימוש באמצעי המחזה ממוחשבים על גבי מסך פלזמה גדול התווה את המסלול המתוכנן למחרת וציין את לוחות הזמנים להשכמה והתארגנות. עכשיו הגיעה תור ארוחת לילה על טהרת פירות ים ויין, בצירוף פחמימות למילוי מכסת האנרגיה הדרושה למחר.

רוכבים בנופים ירוקים אל מול הים הכחול | צילום: איילת ניר

נופים מהגלויות
מלא עזוז ונזהר לא להתפתות למבחר הגבינות והסלטים המוצעים בארוחת הבוקר, הסתפקתי בדגני בוקר ובקפה מהביל. חמוש בשקית עם תערובת של חטיפי אנרגיה טבעיים (אגוזים, חמוציות ומיני פירות יבשים נוספים) הסתדרתי בטור הרוכבים הלבושים והחבושים בקפידה. התרחקנו מהמפרץ הכחול אל עבר ההרים המיוערים. המדריך המקומי נע בקצב נכון ובמיומנות רבה הביא אותנו לקצה דרך עפר נטולת רכבים, במעלה מדרון קניוני, היישר לליבת הטיול. דרך פתלתלה ורמוסה היטב הובילה אותנו בינות כפרים קטנים וציורים, לצד מערכות של בונקרים נטושים שבהם הסתיר טיטו צוללות בימים שבהם שלט ביוגוסלביה.

בטרם שמתי לב למד הקילומטרים המחובר לכידון חלפו כ-15 ק"מ וטיפסנו כ-480 מ' לעבר אחת מהתצפיות שעשו צדק לתיאורים של אסף בערב קודם. מטעי גפנים וחורשות אלונים התחלפו ביערות אורן ואלון, וכמו גלויה אחר גלויה הם נגלו ונעלמו מעינינו.

ככל שחלף הזמן השתנו המראות, ודומה שאתה צף במרחבי זמן אחרים. נחנו ומילאנו מצברים בארוחת שטח בצלו של עץ שקמה ענק. עוד טיפוס, עוד מפרץ בצבעי שקיעה, ואז שעטנו בירידה ארוכה לתוך המעגן הנהדר של העירה Kumiza. היום הראשון, שהסתיים ברביצה ושיח חברים על גבי הסיפון המוצל, היווה רק את המבוא למה שעתיד להימשך עד תום השבוע. מצאתי מה חסר לי בטיולי הקודמים: הפינוק הבלתי מתפשר שמעניקה חווית המלון הצף שמחכה בכל יום בנקודת החזרה מטיול יומי מפרך. איזו הנאה!